ד

בגמרא (דף פ"ה א') ואיבעית אימא לאחר התורף וד"ה. הנה לפמ"ש התוס' סד"ה מהו דתימא מוכח דחמור חוץ בכתב לאחר התורף מחוץ בע"פ לפני התורף. דהא גבי חוץ לפני התורף כשלא נכתב כלל משמע דכשר לגמרי לרב ספרא וכ"כ התוס' בד"ה אבל לאחר התורף. ואילו בחוץ בכתב לאחר התורף פסול מדרבנן לרב ספרא. וכדאמר רבי זירא בהדיא כאן והתוס' כ' לעיל דר' זירא סבר כרב ספרא וכ"כ הרשב"א. וכן מוכרח דלר' זירא חמור ע"מ בכתב לפני התורף מחוץ בע"פ לפני התורף דהא בע"מ לפני התורף פוסל רבי. ואילו גבי חוץ בע"פ י"ל ודאי דגם רבי לא פליג. וצ"ל משום בע"פ אטו כתב רחוק לגזור לכן אפילו רבי דגוזר ע"מ בכתב לפני התורף אטו חוץ בכתב לא גזר חוץ בע"פ אטו חוץ בכתב. ולרבנן אפילו ע"מ בכתב אטו חוץ לא גזרו כי אם חוץ בכתב אפילו לאחר התורף הוא דגזרי דאיכא תרי דמיונים חוץ ובכתב. משא"כ ע"מ אטו חוץ לא דמי כ"כ. ועוד דחוץ שאני שאפי' לאחר התורף כיון דאילו לא מחקו הגט בטל לכ"ע. ע"כ גם כשמחקו שייך לגזור. משא"כ על מנת דגם כשאינו מוחקו הגט כשר מדינא כשמתקיים התנאי א"כ אין שייך לגזור. וכיון שכן אפשר מזה יש ראי' לשטת הרמב"ן והרשב"א דחוץ בע"פ גם לרבא אינו פסול כ"א מדרבנן דאל"כ יהי' רבא מחולק בסברות הפוכות עם רב ספרא ור' זירא דלדידיה חוץ בע"פ לפני התורף חמור מחוץ בכתב לאחר התורף וע"מ בכתב לפני התורף. דגם הוא ס"ל בהנך תרתי דליכא רק פיסולא דרבנן משא"כ בחוץ בע"פ ס"ל דפסול מדינא. והם ס"ל להפך ממש. דהנך תרתי כל א' חמור מחוץ בע"פ. דחוץ בע"פ כשר לגמרי וחוץ בכתב לאחר התורף פסול מדרבנן עכ"פ. אכן להרמב"ן ורשב"א א"ש דגם רבא מודה דאין חוץ בע"פ לפני התורף חמור מחוץ בכתב לאחר התורף ואין כאן סברות הפוכות. והנה הה"מ פ"ח סוף ה"ד כ' ומ"ש רבינו כו' ספק גרושין כו' יצא לו מן הירושלמי שבפרק כל הגט כו' ברירה כו' דגמרא דילן כו' לדברי רבנן דקיי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל גזירה כו' וע"ז השיג מהרי"ט וכ' ולא ראיתי כו' דבר זה בברירה כו' ולא ראה שגם הרשב"א בחידושיו כאן פ' המגרש ד"ה והרב בעל המאור כ' ואינו מחוור דהתם בירושלמי מפרש טעמא דרבי משום דאין ברירה ובגמ' דילן מפרש טעמא דרבי משום דגזר ע"מ אטו חוץ כו' וכן הרמב"ן פ' כל הגט הביא הירושלמי ופירשו ג"כ דס"ל דכל תנאי שבכתיבת תורף הגט אע"פ שנתקיים אין אותו הגט כשר אלא לדעת האומר יש ברירה מיהו להרמב"ן י"ל דדוקא כשכתב בתוך הגט מיירי הירושלמי וכמ"ש פ' המגרש סד"ה כל התנאי' פוסלי' בגט דמ"ש כתב גט על תנאי ודאי כתבו בתוכו קאמר כו'. והנה מ"ש המגיד לדברי רבנן כו' וכולהו פסולי לרבנן דינא הוא מחשש ברירה כו' צ"ע דהא חוץ לאחר התורף דפסול גם לרבנן לרבא א"א לומר רק משום גזירה אטו לפני התורף. דאילו מטעם ברירה צ"ל דלאחר התורף אין שייך ברירה דאל"כ גם בעל מנת יהי' פסול דהא ס"ל לפ"ז דגם בע"מ שייך ברירה דמה"ט פסול מדינא לפני התורף ואפ"ה כשר לאחר התורף. א"כ ע"כ לאחר התורף לא שייך פסול דברירה וכמו בתנאי שבנתינת הגט דלא שייך דין ברירה. וכן פי' הרמב"ן בהירושלמי. א"כ גם בחוץ לאחר התורף לא שייך ברירה. אם לא שנאמר דבטל מדאוריי' מטעם שכ' הפנ"י וקושיית הר"ן א"כ אמאי לא גזרו בע"מ י"ל דלק"מ כי לרבנן גם ע"מ לפני התורף אינו משום גזירה רק משום ברירה. ובלאחר התורף דלא שייך ברירה כשר. אבל כ"ז דוחק לחדש לרבא דבחוץ לאחר התורף בטל מטעם אחר. וגם בע"מ טעם אחר דברירה. והנה הפנ"י בד"ה רבא אמר פי' טעמא דרבי ורבנן לרבא משום ברירה כו' ודבריו נגד מ"ש הרשב"א דגמ' דילן לא ס"ל כהירושלמי. ובאמת להפנ"י מוכרח דגמ' דילן מחמיר בזה משום ברירה יותר מהירושלמי שהרי לפי הירושלמי רק רבי ס"ל טעמא דברירה וחכמים לית להו טעמא דברירה ולגמ' דילן נצטרך לומר שגם חכמים ס"ל כן אלא דרבי מלבד דס"ל טעם ברירה עוד ג"כ גוזר בזה ע"מ לאחר התורף אטו לפני התורף כו' וזהו ודאי סברא רחוקה כיון כל הפוסקים ס"ל דלש"ס דילן לא שייך בזה ברירה וגם רבא לא הזכיר זה כלל. ורבי זירא ורב ספרא מוכרח דס"ל דלא שייך בזה ברירה. איך נוסיף עוד דלש"ס דילן שייך בזה ברירה יותר גם מן הירושלמי ועוד נראה שאין לחוש בזה לברירה בתנאי דבע"פ עכ"פ. דהנה בגמרא פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) מבואר בהדיא דבתנאי אם מתי שייך בדין אם יש ברירה. וכמ"ש רש"י ואין זה כשאר תנאים כו' ואעפ"כ אנן קיי"ל בפשיטות דהוי גט וכבר עמדו בזה התוס' שם וע' בג"פ סי' קכ"ב סק"ח דעכ"פ זהו דלא כסוגיא הנ"ל. א"כ כיון שנדחה סוגיא שלימה האומרת דשייך התנאי הנ"ל בדין ברירה כש"כ שאין להחמיר ג"כ בתנאי דע"מ הנ"ל בע"פ לפני התורף משום ברירה מה דאין נזכר מזה בגמ' כלל דשייך בדין ברירה. וגם להירושלמי זהו רק לרבי ולא לחכמים וגם לרבי י"ל בכתב התנאי בגט דייקא לא בעל פה. דודאי יש לחלק בין בעל פה ובין בכתב כנ"ל ועוד להרמב"ם קשה איך אפשר ליתן גט דשכ"מ שהוא על תנאי אם ימות כו' דבהכרח צריך לומר לו תנאי זה קודם כתיבת הגט להניח דעתו. וא"כ להרמב"ם יש בזה פיסול משום ברירה אפילו בשאר תנאי כ"ש בתנאי הנ"ל דאפילו כשאמרו בשעת נתינה לבד יש סברא דשייך בו ברירה כנ"ל. וא"כ בלפני התורף ודאי חמור החשש. וצ"ל דלהרמב"ם אומרים לו בפי' שיצווה לסופר לכותבו בלא שום תנאי. וגם זה דוחק כיון דאנן סהדי שלבו ודעתו רק על תנאי זה. וכמ"ש כה"ג הבית מאיר סס"י קמ"ה בענין הגט דווינא וז"ל אבל עכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענת מהר"ם לובלין מה שהכריחו לפירושו זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפי' בלא שום תנאי ואף בזה ע"ש שעדיין דברים בגו כמבואר בתשו' מהרמ"ל כו' עכ"ל עי' בתשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב סד"ה ואין לדמות נ"ד. א"כ הוי כאילו ביטל כו'. ז"א כו'. ובד"ה ובר מדין. מקדים דברים כו' ע"ש. ובסוף התשובה אות י"ב. ע"כ מזה מוכח קצת דתנאי כהנ"ל אינו פוסל בעל פה אפילו לפני התורף גם מהרי"ט פי' דאדרבה הירושלמי ס"ל דלא פסל רבי אלא כשביטל תנאו אבל לא ביטל תנאו אלא שנתקיים אף רבי מודה שהגט כשר כו' והיינו כפי' בעל המאור בהירוש' אף שהרמב"ן במלחמות פרק המגרש ובחידושיו פ' כל הגט השיג עליו ופי' באופן אחר הנה בתוס' קה"ע פ' כל הגט השיג עליו וסיים דדברי בעה"מ שרירן וקיימין. עוד כתב מהרי"ט דטעמו של הרמב"ם ממ"ש רבא דרבי סבר גזרינן כו' מוכח דבלפני התורף אפילו בע"מ פיסולא דאורייתא הוא וספק גרושין כו' עכ"ל. וגם לפ"ז י"ל שדוקא בעל מנת בכתב לפני התורף הוי ספק גרושין אבל מניין לומר כן בעל פה. דהגם שבחוץ גם בע"פ פוסל לרבא י"ל שאני חוץ דהוה פיסול ודאי ולא ספק ועמש"ל סוף אות ב':