ב

הנה בתוספות ד"ה מהו דתימא. אבל אמר הבעל לפני התורף אפילו בעל פה שלא כתבו הסופר פסול שעל תנאי זה כתבו ואין זה כריתות קמ"ל דאפילו הכי כשר כו' וכ' בחידושי מהריב"ל ומינה דרבא דס"ל כמהו דתימא דהכין הוא אורחא דתלמודא ס"ל בעל פה לפני התורף פסול מדינא וכ"כ התוס' בהדיא (דפ"ה א') בד"ה אבל לפני. וכ"מ בתוס' בדבור הסמוך ד"ה שתוקי. וכ"כ בחידושי הרשב"א בד"ה ומיהו כתבו ואיכא לפרושי דרבא מדינא קאמר וכ' שם בד"ה על פה. דלפ"ז על מנת נמי פסול דגזרינן ע"מ אטו חוץ דליכא אלא חדא גזירה ובלפני התורף גזרינן. אלא דקשה לפ"ז א"כ אמאי חוץ בע"פ לאחר התורף כשר גם לרבא כדמוכח ממ"ש (ובמשנה) [בגמ'] ומתניתן דקתני כתבו כו' וע' תוס' (דפ"ה) סד"ה ומתניתן מדקתני כתבו דמשמע אבל בע"פ כשר. (והיינו כשבשעת נתינה נתן בלי תנאי) ואמאי נגזור חוץ ע"פ לאחר התורף אטו חוץ על פה לפני התורף כי היכא דגזרינן בכתב וקושיא זו מבואר בר"ן. ובפנ"י סד"ה שתוקי שתקוה תירץ דלאחר התורף אטו לפני התורף לא גזרינן והא דפסלינן בכתבו בתוכו לאחר התורף וחזר ומחקו אינו משום גזירה אלא מדינא פסול ויפה השיגו הבית מאיר סי' קמ"ז ס"ג דף קכ"ח ע"ג דאשתמיטתיה התוס' (דפ"ה א') ד"ה דברי הכל כשר שכ' בהדיא דחוץ לאחר התורף אינו פוסל אלא מדרבנן גזירה אטו לפני התורף. והגם שהתוס' כתבו זה לר' זירא מ"מ הוכחתי לעיל מדבריהם בד"ה רבא אמר דגם רבא מודה לזה וא"כ נשאר קושיית הר"ן על התוס' ולכן צריך לדחוק בתירוץ קושיא זו כמ"ש הרשב"א סד"ה ומיהו כתבו בתוכו. משום דבין מקום למקום בעל פה לא גזרינן. אבל בכתיבה גזרינן חוץ דלאחר אטו דלפני עכ"ל. ולכן פי' הרשב"א עוד שגם חוץ לפני התורף בע"פ דפוסל רבא לאו מדינא קאמר אלא דלפני התורף גזר בחוץ על פה אטו כתיבה. וסיים וכ"נ לי עיקר. והטעם דלא מיפסיל מדאורייתא היינו כמ"ש התוס' כאן קמ"ל דאפ"ה כשר דסופר לא כתב אלא ע"מ כמו שיאמר הבעל בסוף וכיון שחזר בו כשר. אלא דלרב ספרא כשר לגמרי מה"ט ולרבא נהי דכשר מה"ט עכ"ז פסול משום גזירה אטו כתיבה לפני התורף ועיין תוס' סד"ה אבל אחר התורף. משמע ג"כ לכאורה כשטה זו מדכתבו ומיהו לרבא כו' דלרבא פסול אפי' בע"מ כו' והרי בע"מ אין הפיסול רק משום גזירה ומדהשוו זה לזה משמע קצת דגם בחוץ בע"פ הפיסול כמו כן. ומ"מ אינו מוכרח. והנה כדיעה זו הכריח הרמב"ן בחידושיו סד"ה ת"ר כל התנאים. וכ"ד הר"ן. ונפ"מ דלפ"ז על מנת בעל פה לפני התורף כשר דה"ל גזירה לגזירה וכולי האי לא גזרינן וכתב הרשב"א שכ"ד הראב"ד והרמ"ה והרמב"ן. והוא ז"ל הביא ראיה לזה מתהוספתא ספ"ד דגיטין. והנה לענין הלכה הנה מצד פלוגתא זו דהתוס' יש להקל במקום עיגון כיון דהפלוגתא רק בגזירה דרבנן והוא בענין דלהתוס' ג"כ יש להקל מטעם אחר דהא הם ס"ל דכ"ז מיירי בשלא נתקיים התנאי אלא שחזר ובטלו אבל בנתקיים התנאי ס"ל דכשר ע"מ אפילו לפני התורף ובכתב. א"כ בע"מ דבע"פ וכשנתקיים כשר בין להתוס' בין להרמב"ן והרשב"א וסיעתם וכ"כ הב"ש סי' קמ"ז סק"ג וז"ל נמצא תנאי ע"מ ונתקיים כשר לכל הפוסקים רק לרש"י ולרמב"ם פסול ונפ"מ במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים וכ"פ הב"י עכ"ל. ומהרי"ט בתשו' ח"א סי' ס"ו החמיר בזה לחוש לדעת הרמב"ם דלדבריו ע"מ לפני התורף הוי ספק פסול דאורייתא. ומיהו מ"מ במקום עיגון ממש כתב צריך כנופייא מגדולי הדור אם יראה בעיניהם להתיר כו'. אמנם הרי גם לפי הראייה שהביא הוא להרמב"ם אין להכריח רק דע"מ בכתב לפני התורף הוי פסול דאורייתא. אבל ע"מ בע"פ הרי כתב המגיד פ"ח ה"ד שדין זה לא נתבאר בגמ'. וא"כ אין ע"ז שום ראי' כלל מהגמ' דלרבא יהיה גם בזה ספק דאורייתא. ובודאי דמהסברא יש חילוק עצום בין ע"פ לכתב דהא חוץ לרב ספרא יוכיח דבעל פה כשר לגמרי אף שבכתב הגט בטל לגמרי. א"כ אף את"ל דעל מנת לרבא ה"ל כחוץ לרב ספרא. עכ"ז עכ"פ אין להחמיר בו יותר מחוץ לרב ספרא דבעל פה כשר אפילו לפני התורף ועוד כיון לר' זירא על מנת כשר אפילו בכתב לפני התורף והעיטור כתב דגאוני מחסיא פסקו כר' זירא הובא במכמ"א שם א"כ אע"ג דאנן קיי"ל כהרי"ף ושא"פ שפסקו כרבא היינו בע"מ בכתב. אבל בע"מ בע"פ שלא נזכר דין זה בגמרא לפסול אפי' לרבא. א"כ י"ל גם לשטת הרמב"ם ראוי לסמוך בכה"ג להקל במקום עיגון. כיון דבין לרב ספרא בין לר' זירא כשר בפשיטות וגם לרבא כשר לפ"ד רוב הפוסקים רובם ככולם כנ"ל. והנה בחידושי הרמב"ן כ' וז"ל ופסק רבינו הגדול ז"ל כרבא בתרווייהו כו' ואית דקשה ליה דהא ר' זירא ורב ספרא אמרו דבר אחד ואין דבריו של רבא במקום שנים ולאו מילתא היא דר' זירא לא אכרע בפלוגתא דרב ספרא כו' ע"ש שכתב גם כן דאין מוכרח דרב ספרא ס"ל כר' זירא. וא"כ בנד"ז דפשיטא דבין לרב ספרא בין לר' זירא כשר בפשיטות כנ"ל היה נראה לכאורה שאף אם רבא פוסל אין לפסוק כרבא דאין דבריו של א' במקום שנים. אלא דבחידושי הרשב"א כתב וז"ל ואע"ג דרב ספרא ור' זירא קיימי בחדא שיטתא אפ"ה קיי"ל כרבא דבתרא הוא ולחומרא כו' עכ"ל. וכ"כ התוס' כאן דר' זירא סבר כרב ספרא דהכא. ובד"ה אבל אחר התורף כתבו דרב ספרא קאי כר' זירא. מיהו בנד"ז דגם לרבא כשר לפ"ד רוב הפוסקים כהנ"ל י"ל דנכון כפסק הב"י והב"ש:

קיצור (בענין ע"מ לפני התורף בע"פ להתוס' פסול לרבא מדרבנן ולהרמב"ן והרשב"א והר"ן כשר. וגם להתוס' יש לצדד מטעם אחר. ולהרמב"ם פ"ח ה"ד ה"ז ספק גרושין. ויש לצדד להקל במקום עיגון כיון לר' זירא וכן לרב ספרא בגמ' כשר בפשיטות כה"ג. ואע"ג דקיי"ל כרבא מיהו היכא דגם לרבא כשר לפ"ד רוב הפוסקים זולת הרמב"ם אין להחמיר במקום עיגון וכ"פ הב"י והב"ש סי' קמ"ז):

דין תנאי דחוץ בכתב לאחר התורף וחזר ומחקו: