א

סימן רפז

משנה ר"פ המגרש כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וכ' התוס' (דף פ"ד ע"ב) פי' לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות עכ"ל והרשב"א שם כתב פי' דמשעת כתיבתו נפסל הגט והוה ליה כמי שנכתב שלא לשמה עכ"ל. ומשמע בהרשב"א שם דכמו כן בשינו שמו או שמה הדין כן דאע"פ שחזר ומחקו לא מהני כמו דלא מהני מחיקה בתנאי דחוץ דה"ל כמי שנכתב שלא לשמה וכמו מצאו באשפה כ"כ סד"ה ואם כתבו וע' תוך ד"ה ומיהו כתבו בתוכו גבי וכתבו בתוס' כו' ממצאו באשפה כו' וע' בטור ובב"י סס"י קכ"ה. והנה המכתב מאליהו ש"ח סי' ל"א דף קפ"ג ע"א כתב על דברי התוס' דלעיל וז"ל ואין ספק דפירושם הוה על גופא דמתניתן כל חד לפום אוקימתא דיליה וכיון שכן רבא דמוקי לה בלאחר התורף סלקא מינה דאפילו לאחר התורף כתבו בתוכו אין זה כריתות עכ"ל. ולא דק דהא התוס' (דפ"ה ע"א) ד"ה רבא אמר כתבו דלרבא טעמי' דרבי דפוסל בתנאי דע"מ לאחר התורף משום דגזר אטו ע"מ דלפני התורף אע"ג דלפני התורף נמי אינו אלא גזירה אטו חוץ כולה חדא גזירה הוא עכ"ל. ואי איתא כדברי המכמ"א דהתוס' ס"ל דלרבא בחוץ לאחר התורף אף אם חזר ומחקו הגט בטל א"כ למה להו למימר דלרבא טעמי' דרבי כו' כהנ"ל דה"ל כמו גזירה לגזירה הל"ל דגזר ע"מ דלאחר התורף אטו חוץ דלאחר התורף דהא לרבא פוסל חוץ גם לאחר התורף כמו לפני התורף. ועוד קשה מ"ט דרבנן דמכשרי בע"מ דלאחר התורף מאי שנא מלפני התורף דפסול משום דגזרינן אטו חוץ כמ"ש התוס' שם ד"ה אבל לפני. הרי גם בלאחר התורף שייך גזירה זו כיון דחוץ לאחר התורף אע"פ שחזר ומחקו פסול לרבא מדאורייתא. והוכחה זו מבואר בר"ן להוכיח מזה דחוץ בכתב לאחר התורף לא מיפסל מדאורייתא. א"ו צ"ל דהתוס' שכתבו כאן לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות ור"ל דלכך אע"פ שחזר ומחקו הגט בטל דה"ל כנכתב שלא לשם כריתות זה אינו שייך רק בשכתבו תנאי דחוץ לפני התורף אזי דייקא שייך לומר דהתורף שנכתב אח"כ כיון שנכתב על אופן תנאי דחוץ ה"ז נכתב שלא לשם כריתות ומש"ה לא מהני מה שימחוק התנאי אח"כ אבל באם כתבו אחר התורף אזי כיון שהתורף נכתב לשם כריתות לכן מה שאח"כ נכתב תנאי דחוץ אע"פ שעי"ז הגט בטל ממש אם לא נמחק עכ"ז כשנמחק אזי הגט חוזר לכשרותו ממש רק מדרבנן הוא פסול גזירה אטו לפני התורף כמ"ש התוס' בהדיא תחלת (דף פ"ה) בד"ה דברי הכל כשר שמזה הביא הבית מאיר לדחות סברת הפנ"י וכ"כ התוס' בד"ה אבל אחר התורף ועם היות שהתוס' כתבו כן לרבי זירא. אך מדבריהם בד"ה רבא אמר מוכח דגם רבא מודה לזה. רק דפליג אר' זירא בענין ע"מ וכמ"ש לעיל:

קיצור (מ"ש התוס' ואין כאן כריתות ור"ל דאע"ג דחזר ומחקו פסול מדאורייתא זהו רק בחוץ לפני התורף. אבל באחר התורף אפילו לרבא אינו פסול בחזר ומחקו כ"א מדרבנן ודלא כהמכמ"א ש"ח סל"א דף קפ"ג ע"א וע' תוס' (דפ"ה א') ד"ה רבא אמר):

אמנם דעת הרמב"ם פ"ח מה"ג הי"ו דבחוץ לאחר התורף וחזר ומחקו הוי ספק מגורשת. והובא בש"ע סס"י קמ"ז ובב"ש שם סק"ד אבל אין כן דעת התוס' כנ"ל וכדעת התוס' כ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן:

דין תנאי ע"מ בעל פה לפני התורף: