ז

והנה בק"נ רפ"ק דגיטין סק"ט ואין להקשות כו' דא"כ בפנ"כ ובפנ"ח למה לי דכיון שהבעל שלחו כו' ובמח"כ אשתמיטתי' ד' המרדכי ר"פ התקבל הנ"ל. שבאמת הביא הראיה כן. והרא"ש י"ל דעדיפא מיני' הביא הראי' כי היכא שיקיים כו' שזהו ראיה אף לשטת רש"י. ועיין תשו' מהריב"ל ח"ג סי' כ"ד וז"ל מאחר שהשליח לא עמד על כתיבת הגט שהוא היה בקושטאנדינה והמגרש היה באנקונה אפילו שיתקיים שטר השליחות לא מהני ולא מצינו דבר זה מפורש בשום אחד מן הפוסקים זולתי בתשו' הריב"ש סי' שי"ח כו' גם הביא ראיה להחמיר ממ"ש הרא"ש רפ"ק כי היכי שיקיים כתב השליחות יקיים ג"כ כתיבת הגט משמע דאע"ג שיקויים שטר השליחות צריך שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח כו'. ואח"כ הראה פנים להקל מדין מינוי שליח הולכה שלא בפניו כו' וסיים כיון הריב"ש נוטה להחמיר וכ"מ מהרא"ש אין לחלוק עליהם וסיים ועוד אוסיף שנית לעיין כו' עכ"ד. והנה לא הביא דברי המרדכי ר"פ התקבל דמקיל בזה וכ' ולא מצינו מפורש בשום א' מן הפוסקים כו' ולכן אפשר לומר דאילו היה למראה עיניו הקדושים ד' המרדכי לא היה מחמיר כל כך. ובמכמ"א שער וא"ו סי' ל"ג כ' וראיתי למהרשד"ם סי' ע"ז שגם הוא נשאל על הנדון הלז של מהריב"ל וכ' להתיר ועיקר יסודו על שעידי השליחות היו מעידין שהגט נכתב ונחתם בפניהם כו' וא"כ אפילו לדעת הריב"ש לא נשאר כאן שום ספק דעד כאן לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה ודאי ליכא לספוקי במידי. והמכמ"א השיג עליו כו' שהרי עיקר החשש הוא שמא נאבד או נשרף אחר שיצא מלפניהם ואין זה הגט שיקיימו הם כו'. ומ"מ כ' המכמ"א שמהרש"ך סי' ל"ה הסכים לדברי מהרשד"ם וכן הסכים הרב מהר"מ מטאלון יעו"ש והוא רבו דמהר"א ששון. וכן פסק מהר"א ששון בתשו' סי' קפ"ד. וע"פ דבריהם נראה בנד"ז שיש מכתב הבעל שכותב איך ששולח גט לאשתו ומבקש מאד מאד שישתדלו בנתינת הגט להאשה. א"כ עדיף מהנדון שלהם דכל טעמם כיון באופן זה ליכא למיחש לערעור הבעל וכל היכא דליכא למיחש לערעור הבעל הגט כשר יעו"ש בתשו' מהר"א ששון ובמכמ"א. וא"כ כש"כ כשיש מכתב בכתיבת וחתימת יד הבעל באריכות וכותב איך ששולח הגט ומבקש כפולה ומכופלת שיראו ליתן לה. ותוכן בקשתו מפני שנשא שם אחרת וזהו לו לבוז שיעבור על חר"ג מ"ה. א"כ ודאי אין לחוש לערעור הבעל. וז"ל הכנה"ג סס"י קמ"ב בהגהב"י אות נ"ג מי שמינה שליח הולכה לפלוני שהוא בעיר אחרת ושלח הגט לידו ושטר השליחות ועידי הגט אינם במקום השליח אפילו שיתקיים שטר השליחות לא מהני מהריב"ל ח"ג סי' כ"ד ומדברי הרב בעל תומת ישרים בסי' ק"ב אע"פ שלא זכינו לתשובתו נראה דנוטה לסברת מהריב"ל אבל רשד"ם ז"ל בחאה"ע סי' ע"ז כ' דאם שטר שליחות מקויים דמהני ועיין בסי' פ"ב פ"ג וק"ע והרב מוהר"ר מרדכי מטאלון ז"ל ח"א הובאו דבריו במהרש"ך ז"ל ח"א סי' ל"א וגם מהרש"ך ז"ל בסי' הנזכר הסכים לדברי רשד"ם וכן הסכימו הראנ"ח ז"ל בח"א סי' ל"ב ומהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' קפ"ד אלא שהרש"ך ז"ל והראנ"ח ז"ל כתבו בתנאי שא"א להסתפק שהגט שנמסר בפני העדים נאבד וזה הוא גט אחר ועיין בתשו' למהרי"ט ז"ל ח"א סי' ל"ה ובהרש"ך ח"א דף נ"ו ובתשו' פני משה ח"ב סי' נ"ב עכ"ל. וז"ל תשו' מהרי"ט ח"א סס"י ל"ה אבל התקנה שאמר מר שיכתבו ב"ד כתב מעשה ב"ד שנכתב ונחתם בפניהם לשמה אינה דרך סלולה כמו שנראה מתשו' הריב"ש ז"ל סי' שי"ח והביאה הרב הב"י ז"ל סס"י קמ"ב עכ"ל. משמע רק שאינה דרך סלולה אבל אינו דוחה אותה לגמרי. והיינו כדעת רמ"א רס"י קמ"ב ס"א בהג"ה שמביא שני דיעות בזה. אשר לפ"ז ג"כ בנד"ז שיש מכתב הבעל על ששולח הגט דעדיף טפי משאר שליחות בעדים משום דודאי לא יבא ויערער כנראה ממכתבו י"ל שיודו דמהני במקום עיגון עכ"פ. ואין להקשות ע"ז ממ"ש בש"ע סי' קמ"ב ס"ז בהג"ה ולכן אלם כו' אע"פ שיוכל לכתוב בפנ"כ ובפנ"ח דצ"ל בפיו וא"כ איך נסמוך על מכתב הבעל. דהא הב"ש שם הכשיר לקיים ע"פ כתב וכ"כ בש"ע ח"מ סי' מ"ו ס"ז בהג"ה. לכן מש"כ דלא מהני היינו דוקא באלם מיהו הש"ך בח"מ שם נ' לא ס"ל כן וגם הבית מאיר סי' קמ"ב ס"ז חלק על הב"ש וכ"ד המכמ"א ש"ו סי' ל"ד ע"ש שהאריך אף שהביא דעת ריא"ז בש"ג פ' מי שאחזו דמקיל באלם כמו דעת הר"ן וכן מצאתי בחידושי הריטב"א פ"ק דגיטין דף ח' ט' וז"ל הב"ע דנתנו לה כשהוא פקח כו' והא דלא אוקמוה באלם משום דאלם יכול להגיד מתוך הכתב וכשר בהכי לעדות אשה והכי מוכח לקמן באידך פירקא ובפרק מי שאחזו עכ"ל ואפשר היינו מדתנן פ"ב (דכ"ב) הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו סומא ועכומ"ז וסומא פסול משום שאינו יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח וא"כ אמאי תנא חרש ולא תני אלם דג"כ א"י לומר בפנ"כ ובפנ"ח אלא ש"מ דאלם כשר משום שיכול להגיד ע"פ הכתב וכ"פ היש"ש פ"ק סי' ך'. מ"מ אף להחולקים ופוסלים מתוך הכתב נראה שיש לחלק בטוב בין עדות דבעינן מפיהם דוקא ולא מפי כתבם. משא"כ הבעל שאין הגדתו בתורת עדות כ"א הוא בעל דבר המגרש ולכן אם כ' גט בכתב ידו ואין עליו עדים הגט כשר מדאורייתא ועיין בש"ע אה"ע סי' ק"ל ס"ך ובסי' קמ"א סל"ה. גם כמ"ש הר"ן בתשו' סס"י מ"ג דודאי ביטול שליחות הגט מתוך הכתב מהני כו' יעו"ש הובא ב"י סי' קל"ד. א"כ נראה דגם קיומו יכול לקיימו מתוך הכתב לכ"ע כיון אפילו בדאורייתא עושים מעשה ע"פ כתבו כ"ש בדרבנן. וכה"ג כ' הבית מאיר בעצמו וז"ל ואולי י"ל דס"ל על השליחות מדנאמן בתורת שליש לא חשוב עדות ונאמן אף ע"י כתבו ודוקא להגדת בפ"נ ס"ל דאין מועיל מפי כתבו מדהוא בתורת עדות עכ"ל. וא"כ הבעל דכשמביא ג"כ א"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח א"כ לאו משום עדות הוא נאמן כ"א משום שהוא בעל דבר המגרש ע"כ אף ע"פ כתבו מהני לקיום הגט. וכ"מ בתשו' הריב"ש סי' ר"מ שכתב דאלם כיון שאינו יכול להגיד בפיו לא סגי מתוך הכתב וברמיזה דהא עדות הוא ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם כו' ולא דמי לגט עצמו כשהבעל אלם דהתם לא בעינן אמירה ממש אלא די לנו בשנדע בבירור דעת הבעל ורצונו רק שבחרש גמור אין סומכין על רמיזותיו והיינו דאמרי' קולו לאפוקי מדרב כהנא כו' אבל בכאן בעינן אמירה ממש כשאר עדות עכ"ל. וא"כ לענין בעל שהביא גיטו דאין צריך לומר כלל בפנ"כ ובפנ"ח משום דסמכינן אהא שרואים דעתו ורצונו לגרשה שבודאי לא יבא ויערער י"ל דכמ"כ סומכין על מכתבו מאחר שעי"ז אנו רואים היטב שדעתו ורצונו לגרשה כו':

ולמעשה לא יכלו למצוא קיום למכתב הבעל וע"כ נשארה האשה עגונה. ואח"ז רב ראיתי בשו"ת בגדי ישע סס"י למ"ד מה שצידד להקל. א"כ בנד"ז דהכא ג"כ באמת ליכא למיחש לזיופא כלל אולי יש לסמוך על הטעם דסעיף ד' ועדיף מנדון הבגדי ישע:

ומה שדקדק המכמ"א מדברי הרא"ש פ"ק סי' ב' שכתב כי היכי דיקיים כתב שליחותו יקיים חתימת הגט כו' הרי דקאמר בהדיא כי הגם שיקיים כתב שליחותו עדיין צריך הוא לקיים את הגט כו'. זהו כשאין מבואר בכתב שליחותו רק שעשאו שליח לגרש בו אשתו. אבל כשמבואר בכתב שליחותו שהגט נכתב ביום פלוני במקום פלוני ועדיו החתומים בו הם פלוני ופלוני. אז באמת א"צ לקיים חתימת הגט. והק"נ סק"ט פי' דברי הרא"ש ע"ד שפירש המכמ"א ואינו מוכרח. והנה המכמ"א שם דף ק"ד ע"ג כ' שמהרשד"ם בתשו' סי' ע"ז כתב וז"ל ואומר אני שאפילו לדעת הריב"ש לא נשאר כאן שום ספק דע"כ לא ערער הריב"ש ז"ל אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה ודאי ליכא לספוקי למידי עכ"ל. והמכמ"א השיג עליו הרי עיקר החשש הוא שמא הגט נאבד או נשרף כו'. ויש להשיב דאף את"ל דלהריב"ש חיישינן נמי בכה"ג מ"מ להרא"ש ושאר פוסקים לא חיישינן בכה"ג שהרי יש כאן קיום על הגט. ולאבידה ואח"כ זיוף לא חיישינן. ועיין בב"ש סי' קל"ב ס"ק י"א במ"ש מיהו אפילו בשליח לא חיישינן דמשקר על הגט כו' ומ"מ סובר דשלו הוא. משא"כ בכה"ג כו' היה משקר בודאי לא חיישינן עכ"ל. ודבריו מוכרחים דאם היו חושדין השליח שמשקר לגמרי במרד א"כ גם ת"ח לא היה נאמן שבכ"מ שעד א' אינו נאמן לגמרי אין חילוק בין סתם אדם ובין ת"ח אע"כ כאן לשקר גמור לא חיישינן. וא"כ הכא הוא ק"ו גדול יותר דבאנו לחוש לאבידה ואח"כ לזיוף גמור כזה. ע"כ נ' דמדינא אין לחוש לזה. וגם הרי מצינו דסמכינן על חזקה בדבר דאורייתא גבי גט כמבואר בש"ע סס"י קמ"א סעיף ס"ח ס"ט. וע"ש סעיף נ"ט בהג"ה יש אומרים כו' וחיישינן שמא יבטלנו. ועיין בתשו' הב"ח סי' ק"ב שפסק דלמעשה במקום עיגון סמכינן להכשיר ולסמוך על החזקה. והביא ד' הרמב"ם פ"ו מה"ג הכ"ז. וא"כ ה"נ כיון מתוך ההרשאה נתברר שמסר הבעל גט לשליח שנכתב במקום פ' ביום פ' ועדיו פו"פ. והשליח מוסר לה גט זה יש להעמיד על החזקה שזהו הגט שמסר לו הבעל דעדיף מהנך חזקות הנ"ל דהכא הרי גם כתב הגט והעדים מוכיח שזהו הגט שנמסר לו. א"כ מדוע ניחוש לאבידה נעמיד על החזקה שהגט שנמסר לו הוא קיים והוא הוא. ולא נאבד ולא זייף. וגם בתשובת הב"ח הנ"ל סס"י העלה דהעיקר כדברי המרדכי פרק התקבל ותשובת רשב"א סי' תקס"א ולא כהריב"ש סי' שי"ח. והיינו דלא חיישינן לאבידה וזיוף. אלא דאח"כ העלה להחמיר מטעם דבר ולא חצי דבר ואף שהרשב"א והמרדכי אין חוששין לזה מ"מ כיון שהטור הביא ד' הרמ"ה ולא נחלק עליו חוששין לחומרא עכ"ד:

עוד סייע המכמ"א סברתו מדברי הרמ"ה המובא בטוש"ע סי' קמ"ב סעיף י"ב אם יש עדים שהבעל מסר לסומא גט זה כו' הרי נקט גט זה דוקא. וכן משמע קצת בתוספות פ"ב דגיטין (דף ט"ז) סע"א ד"ה אבל. ואם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט. דפי' את הגט היינו זה הגט אשר לפניו היום. אך כ' דבחידושי הרשב"א נ' דלא שני ליה בין אומר עשאו שליח על גט זה לאומר עשאו שליח סתם. דבכל גוונא אין צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח ועיין בש"ע סי' קמ"ב ססע"י י"ח. גם ברי"ו נכ"ד ח"ג כתב וז"ל וכמ"כ אם האחד הוא שליח והשני מעיד שבפניו נעשה שליח א"צ שיאמר בפנ"כ בפנ"ח דמאחר שהן שני עדים לא יוכל הבעל לומר לא שלחתיו ומזוייף הוא עכ"ל א"כ לא הזכיר על גט זה. ועכ"פ ע"י ההרשאה שמבואר בה הגט והזמן והמקום א"כ לא יוכל הבעל לומר לא שלחתיו ומזוייף הוא. ודברי רי"ו הן לשון הרא"ש ר"פ המביא תניין סי' ב'. ועוד דהא התוספות רפ"ק דגיטין ד"ה ואם יש עליו עוררים. דגבי ממון טענינן ליתומים שהשטר מזוייף הרי בדבר זה חמור ממון מגט שבא"י אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ולא טענינן מזוייף הוא. וא"כ גם בחו"ל י"ל לא חמור גט מממון. והנה גבי שטר ודאי לא היינו חוששין לאבידה וזיוף כהנ"ל. א"כ גם בגט אין לחוש יותר: