א

סימן רפה

איש אחד ושמו יהושע בן אברהם מעיר דעמיר השייך לגארעד וואסילקאוו שבגובערני קיעוו נשלח ע"פ ציווי משפטי הקיר"ה לאירקוטסק שהוא רחוק ערך עשרה מאות פרסאות מקיעוו ומעיר דעמיר. ואשתו נשארה בעיר דעמיר הנ"ל ומחמת שלא יוכל לשוב לביתו נשא שם אשה. ושלח גט לאשתו שבעיר דעמיר ועשה שליח להולכה כמ"ש בסדר הגט שבב"ש. וזה השליח הולכה מסר הגט לאיש אחד מוועליז שהיה שם באירקוטסק ושמו יהושע בן יוסף. וזה האיש יהושע בן יוסף היה בהתחלת כתיבת הגט וגם הוא כתב בהגט תיבת כדת משה וישראל מחמת שהסופר פנחס שכתב הגט נחלה ולא יכול לכתוב תיבות אלו. אך חתימת העדים לא ראה רק שמתחלה ראה איך יעקב בן ישראל וזאלקה זעליג בן אהרן הוכנו והוזמנו להיות עדים על הגט ועמדו שם מעת כתיבת הגט. והחתימות שבהגט הוא יעקב בן ישראל וזאלקה זעליג בן אהרן. והשליח הראשון שמסר הגט ליהושע בן יוסף לא אמר בעת המסירה בפני נכתב ובפני נחתם:

העתק ממכתב הבעל בעז"ה היום יום ב' פ' יתרו שנת תר"ה לפ"ק שמוע שמעתי מאחורי הפרגוד מרומע"ל ואירא וזחלתי ואמרתי בלבי ליתן שיר ושבח להשם אשר שתל בכל דור ודור חכמים ומופלגים וגאוני ארץ בתורה וביראה כגברא רבה דכוותיה מוה' ר' אהרן יצחק נ"י. ר"ד מאז ומקדם קדומה אני מכיר את רומע"ל ולא זז אהבתו וחיבתו ממני עד הנה על כן מבקש אנכי לאחוז באחד עשר ברכות ולא בשש דהיינו כמו שידוע לרומע"ל שפירשתי מאשתי ומבניי ולא פטרתי אותה בגט פטורין ועתה שכול שכלתי למדינה רחוקה ולארץ שממה ואמרתי בחפזי לשלוח אל אשתי גט פטורין כדי שתהא מותרת לבעל לכן בעט איך אייך פא"פ מיין ליבער גיטראייער שוואגר למעה"ש צו שטארין זיך פון אייער סוועשטער וועגין אונ צוא שיקען איר דעם גט כדי זיא זאל ח"ו ניט בלייבין איין עגונה לכן בין איך אייך מודיע אז איך האב איר איבער גילאזט בעיר קטנה מעקראווע שמה אונ זיא ווערט גרופין מיט איר נאמען שימה לאה בת הר"ר יעקב וואש ער איז צוא גישריבין אין קהל בעיר קטנה ליוואנאווער בעט איך אייך פא"פ לא לשנות באופן אחר לקיים אגרת הלז און אוועק צוא שיקען דעם גט פטורין צוא מיין ווייב און לאזין גיריסין צו מיינע קינדער הבתולה המהוללה מ' שרה שתחי' וגם פורס בשלום צו מיין ליבען זון מו"ה שלמה נ"י ועיקר פורס בשלום ליד הגדולה לבתי מרת רבקה שתחי':

וכל העיקר למעה"ש ליבע ברידער איר זאלט זעהן למעה"ש צו זעהן אז מיין ווייב זאל זאיין גיגעט מיט דעם וואש איך האב גישיקט ניט אנדערש צוא טאן. מנאי יהושע בן אברהם טאקער מעיר דעמיר השייך לגאראד וואשילקאוו:

ע"כ העתק ממכתב הבעל שכ' בכתב ידו וחתם חתימת ידו:

הנה אם במקום האשה או בסמוכותיה יכירו את חת"י הבעל המגרש שזהו כתב ידו ממש ע"פ שני עדים. אזי נלע"ד דהגט כשר. ומתחלה נציג החששות והספיקות שיש ע"ז הגט. א'. אם השליח הראשון נאמן על השליחות לומר ששלחו הבעל ועשאו שליח הולכה אף שיש בידו הגט והרשאה כיון שאין מכירין חת"י העדים החתומים על ההרשאה ועל הגט. וגם לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח:

והנה נידון חששא הראשונה. הנה גם לרבא רפ"ק דאמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו ופרש"י שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו כו' מוכח עכ"פ מדאורייתא האיש שהגט בידו ואומר שהוא שליח הולכה נאמן ע"ז שהבעל עשאו שליח דאל"כ מאי מהני מה שאומר בפנ"כ בפנ"ח דמהני אדרבנן לקיום הגט. הא אף שנאמר דעה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וא"צ קיום מדאורייתא כ"א מדרבנן וע"ז מהני בפנ"כ ובפנ"ח. אכתי אמאי לא נחוש שמא לא שלחו הבעל כלל א"ו מוכרח דלא חיישינן לזה כלל מדאורייתא עכ"פ. וכ"כ הרא"ש שם סי' ב' דאי לא מהימן לומר שהוא שליח הבעל כו' ע"ש. וכן משמע בפירוש המשניות להרמב"ם ריש גיטין ולא נצטרך שנשמע מן המביא שום דבר אלא שהוא היה שליח בלבד משמע דע"ז נאמן וא"צ ראיה. וכ"מ בהדיא בתוספות פ"ו (דס"ד ע"א) ד"ה בעל. דלא מהימן אלא בששלשתן בעיר כו' דסברי כרב חסדא כו'. ובחה"ר שם תחלת ד"ה בעל דלנפילה לא חיישינן אין לך טענה שיהיה נאמן בה לרב הונא אלא בטענת פקדון וצ"ע מסוגיא דיבמות (קט"ז א'). ובתוס' שם דלנפילה דרבים חיישינן. וגם לפקדון רק משום דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה וי"ל התם אביי ס"ל כן ולשיטתיה אזיל פרק ג"פ (דקע"ב סע"ב) דס"ל לנפילה דרבים חיישינן ואנן קיי"ל כרבה שם דלנפילה לא חיישינן כלל כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם. וכ"פ הרמב"ם והטוש"ע ח"מ סי' נו"ן. ולפי' התוס' שם בנפילה דרבים י"ל שנד"ז ה"ל נפילה דיחיד. ולפקדון י"ל ג"כ דרבא דיבמות שם ס"ל דלפקדון לא חיישינן כמ"ש בספר המכריע סי' כ"א ורבא כו' אי איתא דחיישינן לתרי יוסף בן שמעון כו' ניחוש לנפילה ולפקדון כו'. עוי"ל אף לאביי דחייש לפקדון היינו בממון חיישינן דעושה קנוניא עם הלוה אבל בגט אין לחוש דאין אדם חוטא ולא לו כמו שהזכירו סברא זו הפוסקי' שהובאו בש"ך בח"מ סי' נ"ו סק"ה. והחולקים שם י"ל היינו בממון וע' בתוספות ריש גיטין ד"ה ואם יש עליו עוררין ג"כ חילוק בין גט לממון לענין טענת מזוייף. ואף הש"ך שם דס"ל דגבי גט ג"כ אם הבעל טוען לפקדון נתתיו הבעל נאמן. י"ל היינו כשהבעל טוען. משא"כ מסתם שלא שמענו מהבעל ודאי השליח נאמן כיון שהגט בידו. וכדמוכח חילוק זה ממ"ש הרא"ש פ' התקבל סי' ח' התם בעל קא מכחיש הלכך איתרע ליה שלישותו. הכא הא קא מודי ליה ור"ל אף לרב הונא שליש נאמן. א"כ בנד"ז ג"כ דבעל עכ"פ לא מכחיש ליה וגם אינן בעיר א' י"ל לכ"ע השליח נאמן. ובלא"ה האו"ת שם חלק על הש"ך וכ"ד הנתי"מ בגט עכ"פ. כללו של דבר שהשליח הראשון היה נאמן על שהוא שליח הבעל:

קיצור (מדברי הרא"ש ריש גיטין והתוספות והרשב"א בהתקבל (דס"ד) מבואר שליח שהגט בידו נאמן שהוא שליח הבעל אף אם הבעל טוען לפקדון נתתיו. והש"ך בח"מ סי' נ"ו סק"ה חולק ע"ז וחלק עליו האו"ת מ"מ אף להש"ך כשאין הבעל כלל לפנינו השליח נאמן):

והנה דבר זה מבואר בב"י סי' קמ"א גבי מדברי הר"ף מ"ש בתיקון שטרות שצריך הרשאה בשולח גט ממקום למקום נראה שאין צריך כו' הביא שכ"ד סמ"ג וסמ"ק והגמי"י והמרדכי דהשליח נאמן על שעשאו שליח (וכ"ה במרדכי ר"פ התקבל והביא ראיה מסוגיא דהתקבל (דף ס"ד) כדלקמן בשם מהרי"ט) רק להרא"ש פי' שאינו נאמן היכא שאין אומר בפנ"כ ובפנ"ח אף שנתקיים הגט בחותמיו. והיינו משום דהרא"ש ריש גיטין כתב דכי היכי דהימנוהו רבנן לומר בפנ"כ ובפנ"ח כו' א"כ ה"ז בא ללמד ונמצא למד דגבי בפנ"כ ובפנ"ח אע"ג דמדאורייתא א"צ כלל מ"מ מדרבנן צריך קיום אלא דהקילו רבנן משום עיגונא להאמין השליח. לפ"ז י"ל גם לענין שהוא שליח הדין כן דאע"ג דמדאורייתא נאמן מ"מ מדרבנן לא היה נאמן ע"א אלא דהקילו רבנן כמו שהאמינוהו לומר בפנ"כ ובפנ"ח. וא"כ י"ל דוקא היכא שאמר בפנ"כ ובפנ"ח אז האמינוהו גם על השליחות אבל בנד"ז שלא אמר כלל השליח הראשון בפנ"כ ובפנ"ח א"כ אינו נאמן גם על שעשאו שליח והיינו מדרבנן. ואף שאח"כ יתקיים הגט י"ל שאינו נאמן על השליחות. אבל מלשון התוספות והרשב"א דפרק התקבל (דס"ד) משמע דאפילו על טענת פקדון לא חיישינן כלל כ"ש לנפילה וכה"ג. אך בכנה"ג בהגהת הב"י שם אות מ"ז הביא בשם מהר"ש יפה דאף להרא"ש השליח נאמן וטעמו דהרא"ש בתשו' שהביא הב"י הוא מפני שאין הגט ביד השליח כ"א ביד הזקן כו' ע"ש. ובהגהת הטור אות ל"ו הביא בשם מהרש"ך בפי' דעת הרא"ש כמ"ש הב"י ושלשאר פוסקים לעולם השליח נאמן ועיין בתשו' מהרי"ק שרש כ"ו. שוב ראיתי מזה בתשו' מהרי"ט חלק אה"ע סי' ט' וז"ל דכיון שהגט מקויים והוא בידו מסתמא מיד הבעל בא לידו ונאמן הוא לומר בתורת שליחות נתנו לי לגרש את אשתו משום דהימניה כדאמרינן בהתקבל בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין רב חסדא אמר נאמן השליח דהא הימניה ואף רב הונא לא פליג אלא היכא דאיתנהו במתא כו' השליח נאמן כו' מטעם שבידו כו' ואיכא נמי מיגו דאי בעי יהיב לה לדידה כו' וכבר הוזכר טעם זה בדברי הרא"ש שכתב הימנוהו נמי לומר שהבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו וזה שכתב וכן נ"ל מסברא דאי לא מהימן כו' כל כחו של הרא"ש אינו מחמת אותה סברא אלא שבא להכריע דקושטא דמילתא הכי מטעם שבידו דאי לא תימא הכי כו' אלא ע"כ ממילא מהימן וטעמו משום שבידו וממה שהביא בשם הרמ"ה דאף בא"י נאמן על השליחות מוכח דטעמא מדינא הוא דכל שבידו נאמן ולא מחמת תקנתא דעיגונא דהא בא"י מצויין לקיימו והרב ז"ל עשאו להר א"ש כחולק על הרמ"ה ועל החולקין אנו מצטערין שאלו כאן שוין הם שהרי גם הרא"ש תלה עיקר הדין במה שבידו אלא שבא להוכיח ממאי דאכפול לתקן בח"ל עכ"ל ומ"מ אף דהשליח נאמן על שליחותו אף בא"י שאין אומר בפנ"כ ובפנ"ח מ"מ בח"ל כשלא אמר בפנ"כ ובפנ"ח ודאי דאינו נאמן והיינו מאחר דמדרבנן חיישינן שמא הגט מזוייף הוא לגמרי. והיינו דחשדינן שהשליח זייפו כדאמרינן בגמרא חד אתי בעל ומערער כו' א"כ ממילא דחיישינן שאינו שליח כלל. רק כשהגט מקויים או בא"י שא"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח ומחזקינן שהגט אינו מזוייף אזי לא חיישינן לאבידה ופקדון ונאמן ע"ז לומר שהבעל שלחו. וכמו שיתבאר עוד בס"ד לקמן אות ה' גבי והנה בכנה"ג כו' ע"ש. וענין זה דבפנ"כ ובפנ"ח יתבאר לקמן בס"ד שבכאן י"ל דמהני מצד צירוף מכתב הבעל וכיון שכן דלא חיישינן למזוייף א"כ ודאי היה נאמן על השליחות לומר שהוא שליח הבעל:

קיצור (להרא"ש לפ"ד הב"י סי' קמ"א י"ל שאין השליח נאמן על השליחות רק כשאמר בפנ"כ ובפנ"ח הא לאו הכי לא אף שנתקיים הגט אח"כ וכ"ד הב"י סי' קמ"א בהרא"ש. אכן מהרי"ט חאה"ע סי' ט' ועוד אחרונים הובאו בכנה"ג חולקים ע"ז אף להרא"ש ולשא"פ רובם לעולם השליח נאמן. ולכן בנד"ז שיש מכתב מהבעל ששלח לה גט ודאי השליח נאמן שעשאו הבעל שליח. הג"ה אחר זמן. ממנ"פ אם מצד מכתב הבעל א"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח א"כ גם א"צ לנאמנותו של השליח על השליחות דהא במכתב הבעל מבואר ג"כ בפירוש שהוא הבעל עשאו שליח להוליך גט זה לאשתו. ע"כ לכאורה הפלפול הזה בנאמנות השליח לומר שהוא שלחו אך למותר הוא בנדון הלז. ומ"מ הדין דין אמת. אך זה אינו דבמכתב הבעל מבואר רק ששולח הגט ולא נזכר שם השליח כלל בפרט שזה הוא שליח שני ע"כ שפיר צריך להפלפול הלז):