ו

ועוד נלפע"ד דהנה לפ"ד רבותיו של רש"י דא"א לעשות שליח שלא בפניו (והיינו עפ"י גי' רש"י ד"ל כדלעיל) א"כ י"ל דאפילו לשמואל דס"ל דאומר אמרו מהני היינו דוקא באומר לשנים אמרו לפ' ופ' שע"י אמצעות שלהם הוא ממנה אותן שלוחי' ואין זה מינוי שליח שלא בפניו אלא שהוא ממנה אותן שימנו שלוחים אחרים והרי בכל התורה שליח עושה שליח אלא דהכא משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח אא"כ המשלח אומר בפי' להשליח שימנה שליח אחר וה"ע אומר אמרו הא לא"ה א"י השליח מעצמו לעשות שליח אחר. ומ"מ צ"ל דייקא ע"י השליח דהיינו שהשליח ימנה את השליח האחר ומש"ה ל"ד למינוי שליח שלא בפניו. ונפקא מינה דאילו מינה סופר ועדים שלא בפניו והודיע להן ע"י כתב ולא ע"י עדים שיאמרו להן שיכתבו ויחתמו לא מהני לרש"י וסיעתו דא"א למנות שליח שלא בפניו משא"כ להר"ן וסיעתו. וא"כ לכאורה יש להסתפק בדין אמרו לפ' ופ' שאני ממנה אותן שלוחי' דאע"ג להרא"ה והר"ן הוא עדיף מאומר סתמא אמרו לפ' ופ' שיכתבו משום דהכא הוא ממנה אותן שלוחי' י"ל דלרש"י גרע טפי דכשאומר סתמא אמרו לפו"פ שיכתבו אזי המינוי הוא ע"י אמצעות העדים הראשונים (וע' בספר מכתב מאלי' ש"ז סס"י ג' דקי"ט ע"א) ולא הוי מינוי שליח שלא בפניו. משא"כ באמרו שאני ממנה אותן הורה באצבע שעושה אותן ע"י מינוי שלו לבד וזה לא מהני להאומרים דא"א לעשות שליח שלא בפניו. ולפ"ז הי' יותר טוב לתקן בגט השני שיאמר הבעל להעדים אמרו לפו"פ שיכתוב ולא שאני ממנה אותן והרווחנו בזה שאז הי' יכול לומר סתם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו ועכ"פ הי' יכול לומר אמרו לא' משני הסופרים שייחד ולשני' מן ג' העדים משום דאז אין חשש ברירה דבודאי אין המינוי אלא ע"י אמירתן ואז אין שייך ברירה בלהבא. אלא דמ"מ כיון דמשמעות כל האחרונים דנדון של הר"ן והרא"ה עדיף טפי אין בידי לשנות. ומ"מ נ' דהיכא שהבעל רחוק מאד ורוצה למנות ב' סופרים וג' עדים כדי שיהיה הענין בהרווחה שבאולי לא יהיה א' מן הסופרים בביתו יכתוב השני וכן בהעדים אזי אין תקנה אלא או שיאמרו אמרו לא' מן שני הסופרים שיכתוב שאני ממנה אותן שאחר שתאמרו לו יהיה שלוחי לכתוב. וכן אמרו לב' מן הג' עדים שיחתמו שאני ממנה אותן שאחר שתאמרו להן יהיו שלוחיי לחתום על הגט. או שיאמרו סתם אמרו לא' מן שני הסופרים שיכתוב ולשנים מהג' עדים שיחתמו. ועדיין צ"ע איזו מהני תרי גווני עדיף: