ד

ומיהו נלע"ד דא"א לסלק חשש ברירה אא"כ יפרש דוקא ואין לומר דמסתמא כפירושו מטעם דא"א למנותן בלי ידיעתן כו' דליתא דסתמא משמע ודאי מעכשיו כמ"ש הריב"ש וא"ת א"כ קשי' האיך יוכלו להיות שלוחיו וקשי' אהפוסקים שכ' דיכולי' למנות שליח שלא בפניו. די"ל דעכ"פ איכא גילוי דעת דניחא לי' ומש"ה ממילא נעשה שלוחו עפט"ו דיבמות גבי מזכה גט לאשתו במקום קטטה דאי הוה ברור לן דניחא לה היו זוכין לה שלא מידיעתה וא"כ ה"נ ידעינן דניחא לי'. וצ"ע בחי' הרמב"ן דף ס"ו שמחלק דבתרומה בגילוי' דעתא נמי מהני משמע דבגיטין לא מהני (וגם י"ל טעמו דבשניהם כתי' שליחות ואפשר יצא לו זה מדאמרי' בהשולח דגילוי' דעתא בגיטא לאו מילתא היא אך אין ראי' משם עב"ח בח"מ סי' ר"ה וע' ממ"א) ועחה"ר נדרים (ל"ה) וי"ל דהכא איכא לדעתכם כו' והרשב"א לא אמר אלא דניחא לי' לחוד לא מהני במקום דבעי' שליחות מיהו במקום דשייך לומר שזוכה לו מודה הרשב"א דסגי ולפ"ז יש חילוק בין ש"ק דשייך לומר שזוכה לה הגט. משא"כ בש"ה וכתי' הגט לא שייך לומר שהרי אין זוכה כלום להבעל מש"ה ניחא לא מהני ובעי' שליחות ומ"מ בכה"ג איכא דעת והוי שפיר שליחות כו'. ומיהו קשה דבב"י סי' ק"מ הביא ירוש' אפי' צווחה להתגרש אני אומר שמא חזרה בה אא"כ עשאתו שליח דמעמידי' אותו בחזקת שליח. וא"כ האיך האשה יכולה למנות ש"ק במקום אחר כיון דעדיין לא נעשה ש"ק עד שידע מזה א"כ שמא חזרה בה וכן גבי בעל נמי יש לחוש דלגבי' נמי לכאורה חוב הוא לו ע' מהרי"ק שרש ל"ב. ושמא י"ל כיון דבפי' מינה אותו שליח מעמידי' על החזקה שלא חזר בו וצווחה להתגרש שאני שעדיין לא מינתה שליח כלל. וא"כ לסילוק חשש ברירה צריך לפרש שממנה אותו אחר שיוברר מי הוא כו'. ואחר כותבי כ"ז מצאתי את שאהבה נפשי בס' מכתב מאליהו שער ו' סי' ב' בשם תשו' רש"י ככל דבריי הנאמרים למעלה דבמינוי שליח שלא בפניו לא נעשה שליח עד שנתרצה ועיי"ש דמ"מ ל"ח שמא חזרה בה כיון דמינתה אותו שליח כו' מיהו לרבותיו של רש"י אפשר דחיישי' שמא חזרה בה. מיהו אנן השתא לפ"ד רש"י קיימינן כיון דבאנו להכשיר גט זה משום דיכול למנות שליח שלא בפניו כמ"ש הרא"ה ור"ן וזה תלוי בדעת רש"י דייקא דלרבותיו א"י למנות שליח שלא בפניו כו'. ואפשר דבזה יודו כ"ע דל"ח שמא יחזור בו דהא כשמינה שליח לכ"ע א"ח שמא חזר בו והטעם צ"ל משום דמעמידי' שליח אחזקתו א"כ ה"נ כיון דממנה השלוחי' הנ"ל אשר לא בפניו ע"י אמצעות האיש שאומר לו אמור להם שאני ממנה אותן שלוחי' א"כ האיש הזה נעשה שליח להגיע שליחותו אליהם ומעמידי' אותו אחזקת שליחותו שלא חזר בו משליחותו זאת וא"כ ממילא גם שליחותם קיימת. מיהו יש לחלק דהיינו סגי דייקא את"ל שע"י אמירתו של זה נעשו שלוחי' אבל לפי' הרא"ה ור"ן אמירתו של זה אינו מעלה ומוריד רק כידיעה בעלמא ועיקר עשייתן שלוחי' הוא ע"י המינוי שאומר אני ממנה אותן שלוחי' א"כ יש לחוש שמא חזר בו ממינוי זה כיון דעדיין לא נעשו שלוחי' עד שידעו ואע"פ שמשליחותו של האיש אין חוששין שמא חזר בו מ"מ עי"ז לחוד לא נעשו שלוחים. ושמא י"ל דאין לחוש שמא חזר בו כיון שמודיען ע"י איש זה א"כ אינו חשוד להכשילה. וצ"ע דאין זה מספיק דלרבותיו של רש"י לפ"ד המכתב מאלי' אין מובטחי' שלא יחזור בו אא"כ נעשה השליח שליח ממש. והב"ח סי' ק"מ כ' דהטעם משום דאז צריך שנים לבטלו וא"כ קודם שנעשה שליח ודאי דא"צ שנים וא"כ יש לחוש שביטלו. מיהו ד' הב"ח אין ברורים אצלי דמה בכך שצריך שנים שמא באמת ביטלו בפני שנים וא"ל דא"כ הי' מגיע הדבר לאזנינו משום דחברא חברא א"ל ודאי שאין לסמוך ע"ז. ועוד דלמא אמר להו לא תפיקו שותא כו'. א"ו צ"ל דעיקר הטעם משום דכשנעשה שליח מעמידי' השליח בחזקתו וכה"ג כ' הרמב"ם לענין מודעא שמעמידים הגט בחזקת כשר וכ"כ בתשו' תודת שלמים סי' י' באורך. ואין לומר דדוקא התם שהגט מעשה הוא משא"כ השליחות דיבור דהא גבי כתבו גט אחר י"ב חדש נמי מעמידים אחזקה כו' (וע' תשו' פ"י חאה"ע סי' ה') וכיון דמשום דמעמידים השליח אחזקתו י"ל דה"ה נמי אע"פ שלא נעשה עדיין שליח רק שזה מינהו מעמידים אחזקה שלא חזר בו כדמוכח ממ"ש הרמב"ם פ"ט הכ"ב כנ"ל. ועוד נ"ל דהא בלא"ה מוכרחים אנו לומר שסתמו כפירושו שאין נעשה שליח אלא אח"כ כיון שמתחלה לא ידע וא"כ עכצ"ל דלהני פוסקים סמכינן אהך סברא דלא חיישי' שמא ביטל השליחות או שמא חזר בו וא"כ למה לא יאמר כן בפי' שעושהו שליח לאחר שיברור האיש מי הוא שיהי' שליח וכה"ג מצאתי בתשו' בית אפרים סי' ק"ו: