ב

וכיון דהכי הוא אין ראיה מהא דיכול למנות י' שלוחים על גט א' לנ"ד דשאני התם שכולם נעשו שלוחים משא"כ בנ"ד דהמינוי הוא ע"י אמצעות האיש שיאמר להם כן בשמו שמינם לסופר ועדים. וא"כ כשזה האיש לא יאמר רק לא' משניהם (כגון שלא יהיה השני בביתו וכה"ג שלזה אנו חוששים ורוצים לתקן) א"כ ממילא השני לא נעשה שליח כלל שהרי ע"י אמירתו נעשה שליח שזה נעשה שליח לאמר להשני שנעשה שליח עי' תוספות (דף ס"ז) וכשלא יאמר לו השליח הא' בטלה שליחות השני. וא"כ מעיקרא בשעה שהבעל ממנה אותן שלוחים לא הוברר הדבר מי יהיה השליח דהיינו מי מן הב' סופרים שיאמר לו האיש. עד אח"כ כשאומר לא' מהן הוברר הדבר שהוא השליח לכתוב. ואנן לא אמרינן ברירה בדאורייתא ובפרט בגיטין כדאיתא בגמרא להדיא רפ"ג. וראיה לדבר ממ"ש הרשב"א בתשובה הובאה ב"י סי' קמ"א גבי מ"ש הטור שם אם עשתה שני שלוחים לקבלה בזה אחר זה כו' ואין דעת א"א ז"ל כן וע"ז כתב הב"י ודעת הרשב"א בתשובה כדעת הרא"ש שכתב וז"ל אם עשתה שליח וחזר ועשתה שליח כו' או שעשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת דלא שייך בכי הא ברירה אבל אפשר שאם אמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי לקבלה שנאמר בזה אין ברירה כענין לאיזו שארצה אגרש בו דאין ברירה עכ"ל והביאו ג"כ הב"ש סי' קמ"א סעיף מ"ד ס"ק ס"א. וההפרש בין זה לאופן הראשון דבאופן הראשון כולם נעשו שלוחים ממש ולא שייך בכי הא ברירה לומר דאיזו שקיבל הגט הוא נעשה ש"ק דליתא דהרי גם אותו שלא קיבלו הוא ש"ק וכחו ככח זה שקיבל אלא שזה פעל וקיבל ואין לשני מה לעשות. לפיכך אין שייך כאן לחוש דילמא לית ברירה לומר שזה שקיבל הוברר הדבר למפרע שהוא השליח דאפי' לא אמרינן הוברר הדבר למפרע הרי גם אם למפרע לא היה עומד להיות שהוא יקבל מ"מ היה שלוחה וקבלתו מהני. משא"כ באופן הב' שלא מינתה רק שליח הא' מי שירצה בו הבעל א"כ גם אותו שהבעל רוצה בו אינו שליח אם לא שנאמר הוברר הדבר למפרע בשעה שמינתה אותן שלוחים שזה היה אותו שירצה בו הבעל ושנעשה אז ש"ק שלה ואנן לא אמרינן ברירה. וא"כ בנ"ד נמי אע"פ שאינו אומר בפי' שממנה סופר לאיזו שתרצה. כיון דמ"מ ממנה רק למי שיאמר האיש א"כ לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שזה היה ראוי וזה נתמנה שליח. ואין לחלק משום דהתם תלוי ברצון הבעל לבד והכא תלוי במעשה כגון באם לא יהיה א' בביתו שהרי ממקומו הוא מוכרע שהרשב"א למד זה מענין לאיזו שארצה אגרש והתם מסקינן דה"ה לאיזו שתצא בפתח תחלה כו' וכמ"ש בטוש"ע סי' קל"א להדיא: