א

אולם אני באתי לדון בדבר החדש והוא כי ראיתי בנוסח א' ממורינו ורבינו אא"ז נ"ע פסק בסידור גט מומר במינוי ע"ח שלא בפניו (והסופר היה בפניו) כ' שם שממנה ג' אנשים בלאדי ששנים מהם יחתמו על הגט לעדים כו' וא"כ אם כה"ג מהני היה נראה לכאורה לעשות כן בנ"ד ג"כ למנות ב' סופרים שכל אחד מהם יהיה שלוחו לכתוב הגט וכן למנות ג' עדים שכל שנים מהם יהיו שלוחיו לחתום הגט וירויחו מזה כי באולי עד שילך ויבא האיש מהכא להתם ומהתם להכא ירחיק נדוד הסופר או א' מהעדים ואם לא ימנה רק סופר א' ושני עדים נמצא עניה זו לשוא שמרה. משא"כ אם ימנה ב' סופרים וג' עדים כו'. ולכאורה פשוט דיכול לעשות כן כדאיתא ס"פ התקבל כתובו כל חד מנכון חתומו כל תרין מנכון והובא ברמב"ם וטוש"ע סס"י ק"כ ועוד שם בגמרא (דס"ה א') בי תרי מינייכו נכתוב גיטא כו'. אלא שבאמת אינו ראי' לנ"ד דשאני התם שממנה אותם בפניו וא"כ ע"י מינוי זה כולם נעשו שלוחיו באמת שהרי אדם יכול למנות כמה שלוחים על דבר א' ואע"פ שרק א' יעשה הדבר מ"מ כולם שלוחיו הן ואיזה שיעשה תחלה עשייתו טוב וכה"ג תנן בפסחים ס"פ מי שהיה אם שלו נשחט ראשון כו' וכמו שהביא רש"י ז"ל ראיה מזה. במרדכי ריש פרק השולח. ואף גם החולקים ע"ז בטור סי' קמ"א מודו אם מגלה דעתו שאינו מבטל השליח הראשון ע"י מינוי שליח הב' כמו בכה"ג שאומר כל חד מנכון כו'. ובזה מובן דקדוק לשון הגמרא שאמר כל חד מנכון ולא אמר חד מנכון. דלכאורה הוה א"ש טפי לשון חד מנכון שבאמת לא יכתוב רק א' מהם. משא"כ ל' כל חד משמע שכאו"א יכתוב וא"כ יהיה י' גיטין וז"א שא"צ רק גט א' ועוד דהשני שיכתוב אחר שכתב הראשון אין גיטו כלום כמ"ש בפסחים שם אם שלו נשחט ראשון כו' וכדאמרינן נמי בגיטין (דס"ג) עשו עדים שליחותן ואע"פ דהתם היו רק ב' או ג' עדים והכא הם עשרה מ"מ ע"כ לא מינה אותן ג"כ רק לכתיבת גט א'. דהא אין אשה מתגרשת בב' גיטין כמ"ש בתוספות דסוטה. מיהו היינו בב"א. ועוד דא"כ לא נכתבו לשם כריתות כיון דלא יגרש רק באחד והוא צוה לכתוב לו שנים ומ"ש כתוב ב' גיטין ובאיזו שארצה אגרש מכתוב גט א' לב' נשיי ולאיזו שארצה אגרש כו' וכן מהא דב' פסחים כו' א"ו הכונה רק על גט א' וא"כ כשכתבו שנים מהם גט א' כבר עשו כל העשרה שליחותן. וא"ת א"כ איך יכול לומר לעשרה כתבו גט לאשתי ליחוש דילמא יכתבוהו ב' או ג' ויניחוהו בכיסן ואח"כ ילכו ב' וג' אחרים מן הי' ויכתבו גט ויתנו לה ותנשא בו וגיטן בטל דכבר עשו עדים שליחותן בכתיבה וא"ת דלא חיישינן להאי הא ליתא דבגמרא (דל"ג ב') חשש רשב"ג להאי דלמא הנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא ור"ג ל"פ עליו אלא משום דס"ל דשפיר קא יהבי ע"ש. משא"כ בנ"ד דלאו שפיר קא יהבי א"כ למה לא חשו לזה. אלא שי"ל דכה"ג נמי שפיר קא יהבי דעדיין לא עשו שליחותן דמי קאמר להו כתבו ואנחוהו בכיסייהו כו' כדאיתא (דף ס"ג ב'). ואע"ג דהתם מיירי בנאבד דוקא אך ריא"ז כתב דה"ה בלא נאבד וכ"פ הפר"ח וכן נוטה הג"פ וכל הפוסקים לא כ"כ מיהו י"ל דאפי' לשטתם ג"כ הנ"מ באותן שכתבו שהן א"י להכתיב ולחתום גט אחר אבל העדים האחרים שנעשו שלוחים ג"כ ולא ידעו מכתיבת גט הראשון שפיר עבדי לכתוב ולחתום גט ותתגרש בו כ"ז שלא הגיע לידה גט הראשון משום דעדיין לא עבדי שליחותן כ"ז שלא הגיע הגט לידה. וטעמא רבא איכא במילתא דהא באמת תמהו הפר"ח וג"פ למה לא יוכלו העדים לכתוב גט ב' אפי' לא נאבד הא' ועכצ"ל דא"כ אין הראשון נכתב לשם גירושין כיון שברצונם לא יגרשו בו וכיון דצריכים לכתוב לש"ג מש"ה כל שהראשון קיים א"י להכתיב גט אחר שהרי כן א"ל הבעל שיכתבו לש"ג ובענין אחר אינו נקרא לש"ג וזה לא שייך אלא בשהעדים עצמן הם כותבים גט ב' א"כ אין מאמינים להם שהראשון נכתב לש"ג. משא"כ בעדים אחרים אנן סהדי ששניהם נכתבו לש"ג ודו"ק. וכיון שעכ"פ גט א' לבד יהיה נכתב וכל שידוע לעדים ששנים מהם כתבו גט אין רשאין לכתוב גט אחר א"כ מהו שכתב כל חד מנכון דמשמע שכל א' יכתוב. א"ו צ"ל דבא להורות שכולן ממש נעשו שלוחיו ולא שאחד מהן לבד שיכתוב יהיה שלוחו אלא שכולן שלוחיו אלא שהא' שגיטו יגיע לידה יפעול שליחותו לידי פועל ובהשאר נשאר בכחם. ומש"ה אם לא ידעו ששנים מהם כתבו גט ולכן כתבוהו הם אזי שניהם גיטין כשרים שהרי שניהם נכתבו בשליחות הבעל: