ב

ולא דמי למה שמצינו בכמה מקומות דגילוי דעת אינו חשוב כאמירה. וכמו גבי גט קיי"ל גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא. גיטין (דל"ד). וגם לרבא דאמר ג"ד מילתא היא היינו גילוי דעת גמור יעו"ש. דבאמת לא דמי כלל דהתם הענין שאין כח בגילוי דעת לבטל המעשה שכבר נעשה אבל גילויא דעתא דמקמי מעשה י"ל דמהני כמ"ש במכמ"א ש"ז סי' ה'. ועיין בתשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב ובמ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין סי' ז' שאם גילה דעתו לשדכן. וממנו למד התה"ד סי' רל"ז שאם גילתה דעתה שחפצה לקבל גט מהמומר כו'. יעו"ש. וא"כ כמ"כ אם גילתה דעתה להפך אין הזכייה כלום. אבל מ"מ הכא שאני כיון שניכר שדבורה הוא רק לזרז שיתנו לה על הוצאות י"ל אין הדבור חשוב כלל גילוי דעת כו'. ועוד יש לצדד עפמ"ש בתשובת הרד"ך בית ט' חדר י"א בסוף התשו' שהרא"ם פי' דזכות הוא לה להצילה מאיסור ביאה וממכשול כמה איסורין כו' והוא חלק ע"ז דזכות דקאמרינן הכא לא בזכות וחובת הנפש אמרינן אלא בתר רצונו של אדם אזלינן בהא. וחכם א' כתב לי לעזר למהרא"ם ממ"ש הרמב"ם ס"פ שני מה' גרושין הלכה ך' מי שהדין נותן כו' מאחר שהוא רוצה להיות ישראל כו' וכיון שהוכה כו' ע"ש. וה"ה נמי אשת מומר עובד כוכבים כיון שהדין נותן לה שתפרוש הימנו כו' עד אע"פ שמתרצה בכך אנן סהדי דבתר הכא כשישקיט יצרה הקשה תהיה שמחה בהצלתה מתחת ידו והוא הרד"ך ז"ל חלק על סברא זו. דשאני התם בהרמב"ם שאמר רוצה אני. ואעפ"כ סיים וז"ל אבל בנ"ד ששנאוי הוא לה משני טעמים חדא שהוא משומד לעבודת כוכבים ומזה הטעם שנאוי לה ביותר ונוספה עליו רעת העיגון אם תפול לפניו לא יהיה לה ממנו אפילו צוותא בעלמא. ע"כ בכה"ג י"ל זכות הוא לה יעו"ש. וכמ"כ י"ל בנ"ד חדא דזכות הוא להצילה מאיסור ביאה כו' ואף שדברה איזו פעמים דרך כעס כי טוב לה אז כו' ודאי כשישקיט כעסה תהיה חפיצה להתגרש ממנו. כש"כ שהדבור היה רק מכעס ודרך זירוז שיתנו לה על הוצאות כנ"ל ונוסף ע"ז שעכ"פ תהיה מעוגנת מחמתו לגמרי כי אביה ואחיה ובני משפחתה לא יניחוה ליסע אליו. כיון שאביה נסע ולקחה משם. וגם הוא מרחק רב. וגם לא תדע מקומו כלל. א"כ ידעה שודאי תהיה מעוגנת לגמרי. לכן י"ל ודאי זכות הוא לה. דהא אין כאן לה שום ניחא דגופא לה גם כשלא תתגרש. ע"כ אפ"ל דשפיר דמי לסמוך ג"כ על הזכייה לצרף צד זה אל שליחות ההולכה שהוא עיקר הענין. ואעפ"כ קשה לסמוך על צירוף הזכייה משום דהכא איכא עוד ריעותא גדולה מזה שדרה אתו עמו אחר ההמרה משך איזו חדשים אח"כ עד שבא אביה ונטלה י"ל מעשה זו מצטרף למאמרה הגם שי"ל דהא עכשיו ודאי ידעה דאי אפשר לה כ"א להתגרש ממנו מ"מ אין לסמוך ע"ז כלל: