ג

אבל על דינו דהריב"ש סי' שכ"ט קשה מפרש"י וכמש"ל. וצ"ל דהריב"ש פליג על רש"י וס"ל דעקירה הוי ג"כ ביטול השליחות דמהכ"ת נפרש להקל בדאורייתא דלא ביטל כח שליחותו. והא דגבי בעל לא חיישינן להחמיר שמא ביטל הגט עצמו התם הטעם משום דאף אם כיון כן לא מהני לבטל גוף הגט שכ"ד רוב הפוסקים ואחריהם נמשך הריב"ש. ומיהו ד' הריב"ש בתשו' הנ"ל בלא"ה מגומגמי' קצת כמו שהשיג עליו הט"ז עצמו בסס"י ק"מ ס"ק י"ג והביאו ג"כ הבית מאיר שם. ועוד אפשר יש ראיה לסברת רש"י מהירוש' רפ"ב דקדושין דאם מת שני תוך ל' יום חלו קידושי ראשון ול"ד לחזרה בה. והקשה הרשב"א שם דמעשה קידושי שני הוי ביטול לקדושי ראשון כמו חזרה וע"ש. ולכן להירושלמי עכצ"ל כיון דמ"מ לא חזרה בה בפי' לא אמרינן דהוי חזרה וא"כ מזה סיוע לסברת רש"י דאע"ג דעקר שליח שליחותיה לא אמרינן דביטל ממש כח שליחותו כו'. ומ"מ אם ביטל בפי' השליחות נ' דלא מהני מה שנמלך אח"כ וכמו שהביא כת"ר מחזרה דקדושין דכתב הרשב"א ורש"י דדוקא אם קידשה שנית בהכסף ההוא מהני אבל לא בריצוי לחוד. וכ"כ הב"ש סי' מ' סק"ה. ומ"ש כת"ר בשם ספר גט מקושר דכיון דהבעל עדיין ברצונו לגרש וכח הבעל קיים נהי שחזר בו השליח מ"מ אח"כ כשנתרצה חוזר לשליחותו. הספר ההוא אינו בעירנו. ודבריו אינם מובנים כיון דעכ"פ נתבטלה שליחותו איך יחזור לשליחותו ע"י רצון הבעל. שהרי אפי' מינהו בפי' שלא בפניו י"א דלא מהני כמו שהאריך בזה בספר מכמ"א ש"ו סי' י"ג וכ"ה בתשו' הרשב"א שבב"י סס"י קמ"א וכדלקמן. אך גם אם נתפוס דיכול לעשותו שליח שלא בפניו היינו דוקא בממנהו בפה מלא בפני ב"ד או עדים. לא ע"י רצון לחוד. (ואף גם הרצון ההוא אינו ברור דאמאי לא ניחוש שמא חזר בו כמו דחיישינן גבי אשה כמ"ש בב"י סי' ק"מ). ויש ראיה לזה מתשו' הרשב"א הובאה ב"י סס"י קמ"א וז"ל הב"י כ' בתשו' הרשב"א על אחד ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפניו ואח"כ נמלך לבטל הביטול ושיהי' שליח כמו שהי' כו' ע"ש שלא מצא להקל רק משום שיכול למנות שליח שלא בפניו ואף ע"ז החמיר למעשה והיינו משום שי"א שאין אדם יכול למנות שליח שלא בפניו משמע עכ"פ השליחות הראשון לא חזרה למקומה מאחר שנתבטלה פ"א. וא"כ מה לי אם נתבטלה מחמת המשלח או מחמת השליח עכ"פ צריך מינוי חדש מהמשלח. וע"כ לא צידד הרשב"א להקל להלכה אלא בנדון שלו שהמשלח ביטל השליחות. והוא חזר ומינהו שנית. ע"ז יש סברא לומר דלמ"ד שיכולים למנות שליח שלא בפניו מהני ע"י מינוי זה השני. משא"כ בנ"ד שהשליח חזר בו והמשלח לא ידע מאומה א"כ ליכא מינוי שני. דליכא למימר כמו התם אע"פ שהשליח לא ידע ממינוי השני אעפ"כ מהני מינוי השני מאחר שהשליח עומד ברצונו הראשון. כמ"כ כשהמשלח לא מינה פ"ב רק שעומד ברצונו הראשון מהני להיות כמו מינוי שני. דלא קרב זא"ז כלל. דהנה השליח נעשה שליח אע"פ שלא דיבר להמשלח הן רק בשתיקה שמקבל ממנו שליחותו דיו. וגדולה מזו מצינו באומר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דנעשה שליח אע"פ שלא עשה מעשה להמשלח שיהיה מורה על קבלת שליחותו רק כיון ששמע קולו ורוצה לעשות שליחותו עושה אבל המשלח צ"ל שיעשה שליחותו כדתנן עד שישמעו קולו כו' ואף למ"ד דמהני מינוי שלא בפני השליח היינו כשממנהו בדבור כנ"ל א"כ מהמשלח בעינן יותר ממה שבעינן מהשליח. וכענין גבי איש המקדש ואשה המתקדשת דבעינן שיאמר הוא וממנה די בשתיקה בשעת מתן מעות וכעין זה ממש הדין במשלח ושליח. וא"כ בנדון דהרשב"א כשהמשלח חוזר וממנה את השליח פעם ב' הרי מהמשלח יש דיבור וסגי למ"ד דיכול למנות שליח שלא בפניו לכן אע"ג שהשליח אינו יודע מזה הרי מהשליח אין מבקשים רק שתיקה ומעשה המורה שיעשה שליחותו. והרי מה שהשליח עושה שליחותו אח"כ אין לך מעשה גדול מזה המורה שחפץ לעשות שליחות המשלח. ועולה זה במקום קבלת השליחות בשתיקה. משא"כ בנד"ז שהשליח ביטל השליחות וצריך מינוי ב' מהמשלח והרי מהמשלח אין שום פעולה ומעשה אח"כ המורה על שחפץ עוד בשליחות ולא כמו מהשליח בנדון דהרשב"א שעושה מעשה גדול שנותן הגט. משא"כ המשלח אינו עושה מאומה וא"כ אף בשליח לא היה זה מספיק לומר שנעשה שליח כה"ג כש"כ בהמשלח דממנו מצריכין דבור ממש או הרכנת הראש וכה"ג ואיך אפשר לומר דהוה זה כמינוי שני שלא בפניו זה ודאי לא יעלה על הדעת. ומאחר שנתבאר מהרשב"א בהדיא דלא סגי לשיחזור לשליחותו רק משום דהוי כממנה שליח שלא בפניו. וזה אינו שייך בנדון זה דליכא שום מינוי שני. א"כ מוכרח דאינו חוזר לשליחותו. וכ"ז אפילו לפמ"ש אני דהרשב"א שסיים שראוי להחמיר היינו רק משום דחושש לדברי האומרים שאין יכול למנות שליח שלא בפניו. אכן בספר מכתב מאלי' סוף שער ז' דף קל"ה סע"ב כתב שיותר נ' לו לומר דמ"ש שראוי להחמיר הוי גם למ"ד דשליח שלא בפנניו הוי שליח. כי זה היינו כשהשליח יודע כן כו' דבעינן דעת שליח להיות שליח כו'. אבל הכא כיון שהשליח הוא סובר דשליחות הראשון במקומו עומד ועל דעת אותו שליחות נותנו לה ואותו שליחות כבר נתבטל ואע"ג דאיגלאי מילתא בתר הכי דבשעת מסירה כבר חזר הבעל ועשאו שליח שנית כיון שלא נודע בשעת מסירה שכן הוא אין כאן שליחות עכ"ל. א"כ כיון דהיכא דליכא דעת שליח על שליחות השני אין כאן שליחות אע"ג דיש כאן דעתו עתה על שליחות הראשון על ידי שנותן הגט. כ"ש וק"ו היכא דליכא דעת משלח על שליחות שני ולא מעשה עתה שנית על שליחות ראשון דאין כאן שליחות כלל וכ"ז דלא כספר גט מקושר: