ב

אמנם ראיית הט"ז מתשובת הריב"ש סס"י שכ"ט המובא ב"י סי' ק"מ. לכאורה י"ל ע"ז אדמסייעת ע"ז מתשובת הריב"ש יקשה ע"ז מדברי רש"י בגיטין (דס"ג ע"א) ד"ה אלא. הלכך אי נמי אימליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך עכ"ל דאלמא הא אם קיבל עליו להיות שליח להוליך אף שאח"כ עקר שליחותיה ואמר שאינו רוצה להיות שליח. מ"מ אם אח"כ נמלך להיות שליח הוי גיטא. וזה מבואר הפך ממ"ש הט"ז בשם הריב"ש דאי הוה עקירה לשליחות הקבלה היה שליח בטל לגמרי מפני שהוא עצמו מבטל שליחותו. דאם כן אפילו קיבלו ע"ד כן מהבעל ואח"כ עקר שליחותו לא יהיה מהני אם נמלך אח"כ כמו דלא מהני בנדון שהוכיח הט"ז מהריב"ש. דאין לחלק משום שבנדון של הט"ז שהוכיח מהריב"ש היינו דעקר לשליחותיה קודם שקבל הגט מהבעל ורש"י מיירי דעקר אח"כ דאין לחלק דהא הט"ז הוכיח מדברי הריב"ש לדין אם ביטל השליח את שליחותו אחר שקבל הגט מהבעל אלמא דשניהם שוים דכיון דעקירה היינו ביטול השליחות א"כ אם מתבטל שליחותו ע"י ביטול זה קודם שקבל כמ"כ מתבטל לגמרי עי"ז אחר שקבל. וא"כ יקשה ע"ז מדברי רש"י הנ"ל כי דברי רש"י סותרים דברי הט"ז בודאי וגם סותרים דעת הריב"ש דלפרש"י י"ל דגם אם עקר שליח לשליחותי' של האשה קודם שנמסר הגט מהבעל לידו אם נמלך אח"כ לקבל מהבעל בתורת שליחות קבלה של האשה הוי גיטא. דרש"י לא ממעט אא"כ עקר לשליחותי' בשעה שמקבל הגט מהבעל. וכ"כ רש"י עוד רפ"ו דב"מ (דף ע"ו ע"ב) וז"ל דהא עקר ליה לשליחותי' לגמרי כו' הלכך אפי' נמלך והגיעו אין זה שליח שניתן לגרושין שכשקבלו לא קבלו על מנת כן עכ"ל משמע דהא דאחר שעקר לשליחותו לא מהני מה שנמלך אח"כ והגיעו היינו משום דבשעה שקבלו עקר שליחותי'. אבל אם מתחלה קודם הקבלה עקר ליה לשליחותי' לגמרי מהני אם נמלך וקבלו מהבעל כהוגן ולא נתבטלה שליחותו עי"ז. וזה נגד תשו' הריב"ש. אך באמת נלע"ד שי"ל דמדברי רש"י אין שום סתירה לדעת הט"ז דבביטל השליח שליחותו לא מהני מה שנמלך והגיעו אלא רש"י ס"ל דמה שעקר שליחותו אין זה ביטול לגמרי רק הוא ענין שאינו רוצה לעשות השליחות בפועל ממש אבל לא מפני זה נאמר שמבטל כח שליחותו שאפילו אם יהיה נמלך אח"כ לעשות השליחות לא יהיה מהני כיון שלא אמר בפי' לשון ביטול. וכמו ע"ד דאמרינן גבי בעל מהו דתימא לצעורי קא מכוין ופרש"י חדש או חדשים ונהי דהתם לא אמרינן כן היינו משום שביטלו בפי'. משא"כ הכא. ועוד דלמה יבטל השליח לגמרי כחו הרי אף אם לא יבטל הכח מעיקרו. בידו שלא לעשות השליחות. משא"כ הבעל אין לו עצה שלא יותן הגט אא"כ יבטל עכ"פ השליחות לגמרי. וכיון שאין לנו ראיה שהשליח מכוין לבטל כח שליחותו מעיקרו לא מפקינן השליח מחזקתו. וכמו דאמרי' בבעל שאמר גט זה בטל הוא דנתכוין רק לבטל השליחות ולא גוף הגט. ולכן חוזר ומגרש בו ולא מספקינן דלמא ביטל גוף הגט ואז אין חוזר ומגרש בו לפ"ד הרמב"ם והתוס' דגיטין (דף ל"ב). ועיין חי' הרשב"א דאדרבה הלשון מורה יותר שעל גוף הגט קאמר. ואף על פי כן מפרשים דלא ביטל רק השליחות וצ"ל כיון דסגי ליה בביטול השליחות מדוע נבדה שנתכוין לבטל גוף הגט וי"ל דכמ"כ גבי שליח ס"ל לרש"י דאע"ג דאמר שליח קבלה הוינא שליח הולכה לא הוינא אנו מפרשים שכוונתו רק שלא יעשה השליחות לא שמבטל כחו מעיקרו דמה ירויח בזה והלא טוב לו יותר שיהיה הברירה בידו ומי יכריחו לעשות השליחות. וכיון שכן ע"כ אילו כבר קיבל הגט מהבעל בתורת שליח הולכה אף אם אח"כ עקר לשליחותיה ואמר שלא יהיה שליח הולכה. עכ"ז מהני כשנמלך אח"כ והגיעו להאשה כי עקירה זו אינה ביטול הכח מעיקרו רק כוונתו שלא יעשה השליחות. לכך מהני כשנמלך. אבל אם עקר שליחותו בעת קבלתו הגט מהבעל אע"ג דעקירה זו אינה ביטול הכח מעיקרו עכ"ז א"א שיהיה נעשה שליח כיון שאינו מתרצה ע"ז לעשות השליחות א"כ לא קבלו בתורת שליח הולכה ואינו שליח כלל (וכמ"ש רש"י שם בב"מ סד"ה אלא התם דאי הוה אר"נ הכי הוה קמ"ל דהאי לאו עקירה היא כו' משמע דאי עקירה היא לא מיגרשה אע"ג דעקירה אינו ביטול השליחות לגמרי מ"מ כיון עכשיו אינו חפץ לעשות שליחותו א"כ לא קיבלו אדעתא דהכי. ותו לא מהני אף אם הבעל עומד ברצונו הראשון דמ"מ אין כאן קבלת גט מהבעל) אבל באומר בפי' שמבטל שליחותו ושאינו עוד שליח מהבעל י"ל דגם לפרש"י הדין אמת כמ"ש הט"ז דאף אם קבל הגט מהבעל מתחלה בשליחות. מהני הביטול שאח"כ עד שגם אם נמלך עוד לעשות שליחותו לא מהני:

קיצור (א) מ"ש הט"ז סי' קמ"א ס"ק מ"ד דהשליח יכול לבטל שליחותו לכאורה סברתו מוכרח מהראי' שהביא מחזרת האשה וגם ראיה ממ"ש התוס' (דף ל"ב ב') סד"ה התם. וגם ראיה מהש"ס דגיטין (דף ל"ד סע"א):

(ב) אמנם יקשה ע"ז מרש"י בגיטין (דף ס"ג א') ד"ה אלא ומרש"י זו קושיא על הריב"ש סס"י שכ"ט וצ"ל רש"י ס"ל עקירה אינו ביטול רק העקירה שלא יעשה השליחות ע"כ אם עקירה זו בשעת קבלת הגט מהבעל אינו נעשה שליח כלל אבל אם עקר אח"כ מהני כשנמלך אבל אם ביטל לגמרי השליחות י"ל דס"ל ג"כ כהט"ז דלא מהני אם נמלך אח"כ: