א

סימן רפא

בענין שליח הולכה ממקום רחוק ובבואו למקום נתינה אמר דיבור שמשמעו שחוזר בו משליחותו ואח"כ נתרצה להיות שליח וגם הבעל המגרש ידוע שעדיין ברצונו עומד לגרשה רק שלא מינהו שנית כי אינו יודע כלל מחזרת השליח אם יכול השליח ליתנו לה:

מ"ש הט"ז סס"י קמ"א ס"ק מ"ד דהשליח יכול לבטל שליחותו ודאי סברא אמיתית היא. דאין לומר דמה שקיבל הגט מהבעל הוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. ול"ד לבעל שמבטל השליחות דאתי דבור ומבטל דבור השליחות משא"כ בשליח דא"צ לדבורו בשעת קבלת השליחות וה"ל רק מעשה. דזה אינו דמעשה קבלת הגט שקיבל השליח לא עדיף ממעשה קבלת הקדושין שהאשה מקבלת להתקדש לאחר ל' יום דקיי"ל כר' יוחנן דחוזרת. ואע"ג דהוא נעשה שלוחו כמותו מיד ע"י מעשה זו מ"מ כיון דמעשה השליחות עצמה אינו רק הכנה והכשר למעשה נתינת הגט ודאי לא דמי למעשה ממש וה"ל רק כמו דבור וכמו מעשה דקבלת קדושין הנ"ל דנק' דבור אע"ג דהוי מעשה ורק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי. וא"כ היה ראוי לומר דבתר שעת נתינה אזלינן לענין להחשיבה מעשה. ועיין במשנה פי"א דנדרים בענין אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כו' דבתר שעת הנדר אזלינן ואפ"ה לא אמרינן כן ונק' דבור לבד כיון דלא נגמר מעשה חלות הקדושין וכ"ש מעשה מינוי השליחות לא חשיב מעשה ועוד ראי' ממ"ש התוס' בגיטין (דל"ב ב') סד"ה התם (ודפ"ח א') ד"ה ודילמא דאפילו הגט כ"ז שלא נגמר לא חשוב מעשה ויכולים לבטלו לגמרי אפילו לרב נחמן. וכ"ש מעשה השליחות. ועוד ראי' מהא דגיטין (דל"ד סע"א) ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא כו' דהבעל יכול לבטל הנתינה שנתן לה הגט לפי שלא חלו הגירושין. הגם שיש לחלק דמבטל הדבור דאמר להוי גיטא מ"מ אין זה חילוק דדיבור ומעשה לא גרע ממעשה לבדה א"ו כל כה"ג אינו נק' מעשה כלל. וכ"ז אפי' להאומרים דהגט עצמו א"י לבטל לרב נחמן. אבל להרמב"ם וסיעתו דאפילו הגט עצמו יכול לבטל פשיטא דא"צ ראי' שהשליח יוכל לבטל מעשה שליחותו. וענין ביטול זה ודאי דהיינו אפילו נתרצה אח"כ להיות שליח לא מהני אא"כ יעשנו הבעל שליח מחדש: