א

סימן רפ

סוגיא דגמרא גיטין (דכ"ט). ושאלה לפי הנוסח שהבעל אומר לשליח וליתן אותו לידה כו' אם במקום אונס יכולה לעשות שליח קבלה שיקבל הגט מיד שליח בעלה ועב"ש רס"י קמ"א סק"ג:

בגמרא פ"ג דגיטין (דכ"ט ע"א) ואיבעית אימא את הולך וחלה שאני. מבואר אע"פ שהיה מקום לומר דהוי קפידא את דוקא ולא אחר כסברת המקשן ואי דאמר ליה את הולך אפילו חלה נמי לא עכ"ז מסקינן דאם חלה ודאי ע"ז לא הקפיד. משום שאין דרך בני אדם להקפיד בכה"ג שחלה כן מתבאר מדברי הר"ן שם. וע' כה"ג בכתובות פרק המדיר (דע"ב סע"ב) רב אשי אמר לעולם ארישא כו' ומידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידיה קפידא. וע"ש בתוספות ד"ה ומידי. אבל אם פירש בהדיא כו' וע' בש"ע רס"י ל"ט. (הג"ה. ע' ר"ן שם פרק כל הגט שכתב משום דאיכא אינשי דקפדי כו' אבל בחלה ליכא דקפיד עכ"ל והוא ז"ל כ"כ על חלה. ולכאורה זהו לא כרב אשי. דלדידיה אפי' קפיד לא הוה קפידיה קפידא. עכ"ה). וגבי את הולך אע"ג דאומר בהדיא את. כיון שי"ל שאין זו קפידא באם חלה. לכן אמרינן שאין זה קפידא. וצ"ע הדין באומר לו את הולך ולא חלה ושלחו ביד אחר אם דיעבד הוי גט או לא. ובטוש"ע לא נזכר רק לא ישלחנו ולא ביארו לענין דיעבד. וגבי אל תגרשנה אלא בימין. משמע מהפוסקים דאינו קפידא אא"כ אמר אל תגרשנה אלא בימין ע' ש"ע סי' קמ"א סמ"ה ובב"ש שם ס"ק ס"ב. וז"ל רי"ו נכ"ד ח"ג נתן הגט לשליח ואמר אל תתנהו לה אלא אתה ונתנו לאחר ונתנו לה אינו גט עכ"ל. משמע דוקא בכה"ג אינו גט לא כשאמ"ל את הולך ונתנו לאחר ונתנו לה אפילו לא חלה הוי גט דיעבד די"ל הקפידא לא הוי רק אלכתחלה. (הג"ה אחר זמן. מיהו אין זה מוכרח וביש"ש פ"ג סי' יו"ד כ' ואם לא חלה אפילו בדיעבד לא מהני שליחות ע"י אחר ובפנים כ' ואפילו נשאת מסתפינא דתצא עכ"ל. עכ"ה). דומיא לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר דהוי רק קפידא דלכתחלה. וע' בש"ע סי' קמ"א סנ"א:

קיצור בין א"ל הולך בין א"ל את הולך אם חלה יוכל לשלוח הגט ע"י שליח אחר:

מכ"ז קשה לי עמ"ש בש"ע רס"י קמ"א בהגהת רמ"א אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו וכ' הב"ש וכן אם הוא צוה ליתן ליד אשתו יש קפידא ליתן דוקא לידה אלא אם אמר ליתן לאשתו אז יכולה לעשות שליח לשטה זו עכ"ל והוא מתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ז שהביא הרב"י בסוף הסימן קמ"א. דכיון שאין דרך המגרש והמתגרשת להקפיד בזה מהיכי תיתי נאמר דאמר זה בקפידא. ומאי שנא מאת הולך דאמר בפירוש את אע"פ שהיה די לו באומרו הולך גט זה לאשתי עכ"ז הוסיף ואמר את הולך עכ"ז אמרינן דלא קפיד במה שאין דרך להקפיד כגון אם חלה עכ"פ. ה"נ אף שאמרה מיד בעלי דזהו פחות מאת הולך שהרי היתה מוכרחת לומר מבעלי אלא שהוסיפה מיד בעלי וזהו דרך הלשון ואינו יתור לשון כמו את הולך. מסתמא י"ל דלא קפדה. וכן באמר הוא ליתן הגט ליד אשתו. דממה שלא אמר לאשתי אין להכריח קפידא במידי שאין דרך להקפיד. דדוקא התם גבי תן גט זה לאשתי במקום פלוני שייך לומר דהוי קפידא. דאי לא קפיד למה לו לומר במקום פלוני אבל הכא דמוכרח לומר ותן גט זה לאשתי א"כ ממה שהוסיף לומר ליד אשתי אין שום הוכחה דהוי קפידא דליפוי הלשון אומר כן או כמ"ש בקרא ונתן בידה והרי גם בקרא בידה לאו דוקא. וכיון שי"ל שאין זה קפידא ולא דמי כלל לדין במקום פלוני דהתם מוכרח דהוי קפידא. וכן חילק אביי פרק כל הגט (דכ"ט ע"א) הכא בעל לא קפיד. ואדרבה בגדולה מזו אמרינן בגמרא ר"פ התקבל (דס"ג ע"א) כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמרה תיגרש כל היכי דמגרשה. והגם דאמרינן שם הכי השתא מ"מ אמרינן דאע"ג דאמר התקבל כוונתו הולך יעו"ש. כש"כ כשאמר ליד אשתי שי"ל דלאו בקפידא אמר כיון שאין דרך בני אדם להקפיד על זה כלל לפ"ד רבי חנינא (דס"ג ע"ב) גם לפ"ד רב למ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכן. א"כ מדוע נתלה בקפידא. מה גם לפ"ד הב"ש דאם אמ"ל גרשה בימין וגרשה בשמאל הגט כשר. וכ"מ קצת ממ"ש הרמב"ם פ"ט הל"ו שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו. משמע אפילו אם עבר על דבריו רק שהוא בדבר שסתם בני אדם אין מקפידין על זה. כגון כשאמ"ל תנהו בבית ונתן לה בעלייה הגט כשר. אא"כ הוסיף לומר אל תתנהו אלא בבית. וזהו כעין מ"ש מהא דרב אשי דכתובות (דע"ב סע"ב) בענין על מנת שאין עליה נדרים כנ"ל. וא"כ כ"ש הכא שי"ל שלא עבר על דברי הבעל כלל. דמה שאמר ליד אשתי אין כוונתו ולא ליד שלוחה. אלא אורחא דמלתא קאמר. לכן עכ"פ לא גרע מאת הולך ובמקום שיש אונס שלא יוכל ליתן לידה. יוכל ליתן ליד שלוחה. ואין לעגן אשה מחמת זה:

קיצור (הערה על הרמ"א רס"י קמ"א ועל הב"ש מ"ש מדין את הולך דאמרינן חלה שאני וממ"ש הרמב"ם פ"ט הל"ו):

ונפ"מ מזה בדין אשה שהיא בהאייסין בקצה וואלין ובעלה נשלח לסיביר בקאבאניק שהוא ערך ד' או ה' אלפין מילין (ווייארסט) מהאייסין. ושוב נשלח משם עוד רחוק ערך ג"א ווייארסט. וקודם הילוכו מקאבאניק עשה שם שליח שיוליך הגט לאשתו שבהאייסין ור"ל ע"י פאצט. והשליח שלח הגט ע"י פאצט ומינה שליח שני בהאייסין שיתנו להאשה. וכן עשה. רק יש לדון בזה ע"פ דעת המכמ"א ש"ו סי"ג. שמחמיר בזה אף דיעבד. וגם מפני שאין קיום גמור על הגט והמעב"ד ע"כ מה"ט צריך עוד שתמנה האשה ש"ק איש שבקאבאניק שיקבל לה גט זה מיד שליח בעלה. כאשר כתוב אצלי במ"א [לעיל] באריכות שע"י צירוף ב' הענינים שליחות הולכה וש"ק. יש לצדד להקל טפי הן מצד עצם הגרושין הן מצד הקיום שי"א דש"ק א"צ קיום כמ"ש הר"ן ריש גיטין ושא"פ. ובמקום עיגון גמור שאל"כ תשב עגונה לעולם ההכרח לסמוך על גט זה שיהיה ע"י ש"ה וע"י ש"ק. אך כאן נוסף חומרא מצד תשו' הרשב"א סי' ר"ז הנ"ל היינו דכיון עכשיו בס"ג שלנו נז' שאומר המגרש להשליח וליתן אותו לידה כו' ותכף שיגיע גט זה לידה כו' כהובא בסדר גט שני מיד הבעל ליד השליח סעיף ך'.א"כ י"ל דדוקא לידה ושליח קבלה שלה לא. א"כ לפ"ז מה שתעשה ש"ק לא מהני. אך לפמ"ש שאין דין זה מוכרח. כי י"ל לידה וה"ה לשלוחה. דהא כל עיקר ענין זה שאומר כן רק כדי לבאר שבהגיע הגט לידה מהשליח תהי' מגורשת כמבואר מפסקי מהרא"י סי' ט"ו והב"י כדלקמן. וא"כ מהכ"ת נאמר שנתכוין לידה ולא לשלוחה מה גם שאינו אומר כן מעצמו רק אומר כן שמצווים לו לומר כן ע"פ נוסח סדר הגט א"כ ודאי מעצמו לא נתכוין לזה. דהא רבי אליעזר ס"ל דאפילו היכא שמוכח דמתכוונה דוקא כן כמו גבי התקבל לי גיטי במקום פלוני. עכ"ז דוקא איהו דמדעתיה מגרש. איהי לא. ואף דרבנן פליגי עליה והכי קיי"ל היינו מ"מ כיון מדעתה ורצונה אמרה כן אבל בנד"ז שאין הבעל אומר שום דבר מדעתו רק אומר מלה במלה מה שהמסדר מצוה לו ליכא לתלות בקפידא כלל אף לרבנן כ"ש שאין כאן הכרח על קפידא כלל כדלעיל. וא"ת שמ"מ מלשון סדר הגט משמע כן לידה ולא לשלוחה דכיון שתחלה אומר אפי' עד מאה שלוחים וכאן גבי דידה אינו אומר רק לידה י"ל משמע ולא לשלוחה. הא על זה י"ל דלא אמר לידה אלא כשאפשר בלא אונס. אבל אם יהיה אונס שלא תוכל לקבל בעצמה יכולה לעשות שליח. ודומיא דאת הולך שאע"פ שאומר כן מעצמו וגם הלשון משמע את דוקא ואעפ"כ קיי"ל חלה שאני כמ"כ לפחות י"ל בענין לידה דאינו אומר כן מעצמו. ונאמר היכא דאי אפשר שאני. והכא ה"ל כמו אונס כיון שאין מתירים אותה ע"י ש"ה לבד. והיא עצמה א"א לה ליסע מרחק רב כזה. ע"כ יש לעשות ש"ק. ותו דאם לא יועיל לא יזיק עכ"פ דהא שאר הרבנים דעתם להתיר בנד"ז מצד השליחות הולכה לבד:

וע' בכתבי מהרא"י סי' ט"ו דלא כתב וכשיגיע גט זה לידה כו' ובב"י סי' קמ"א ד"ה ודע דתמיה לי מילתא טובא. השיג עליו. וע' מזה בכנה"ג סי' קמ"א בהגהב"י סעיף נו"ן. וע' בשו"ע שם סעיף למ"ד ליד אשתי כו' או ליד שלוחה. וכתב הבית מאיר ע"ז וז"ל בסדר הגט של הרב ר"מ יוזפש וכן בהטור ליתא זה (ר"ל או ליד שלוחה) ובודאי ניחא שאין אנו נוהגין לגרש ע"י ש"ק אלא מדוחק עכ"ל. משמע מדבריו דבמקום עיגון יש להתיר אף כה"ג בש"ק. וקשה מתשובת הרשב"א ע' בספר מחנה אפרים פ"ט מה"ג דין ל"ג בד"ה גט שניתן לשליח כו'. וע' בספר גט מקושר דע"ו. נמשך בפשיטות אחר תשו' הרשב"א:

והנה גבי שקיל מינה חפץ והדר הב לה גיטא והוא עשה להפך לרשב"ל אין קפידא אם עשה להפך. ואע"ג דר' יוחנן פליג והכי קיי"ל היינו מפני שאמר בפירוש והדר הב. נשמע כל שי"ל שאין קפידא בהדיא לא תלינן בקפידא ומה גם לפרש"י שם. א"כ הכא גבי לידה י"ל דאינו בקפידא אף לעכב במקום אונס כ"א ה"ה ליד שלוחה כשיש אונס. ועוד כיון שנתן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח אפילו עד מאה שלוחים ואף בלי אונס. חזינן דנתכוין שתתגרש כל היכא דאפשר. ונתכוין ליפוי כח הגרושין. א"כ זהו מורה דגם הלשון ותן לידה אינו בקפידא ולא ליד שלוחה דמאי שנא דעל מאה שלוחים אינו מקפיד ועל זה יקפיד ועיין בתוספות פ"ו דב"מ (דע"ו סע"א) ד"ה דאי. כשי"ל דדעתא דבעל אעילוייא דידה:

ועוד דאף את"ל שמא מ"מ הלשון מורה שתקבל לידה דוקא. הרי הכא תקבל הגט פעם הראשון משליח הולכה לידה ממש. א"כ נתקיים דברו כלשונו ממש. ומה ששליח קבלה יקבל פעם שני. משום שמא לא מהני השליחות הולכה. ע"ז ודאי ליכא קפידא. דהרשב"א לא חשש רק כשלא תקבל לידה כלל:

ועוד לא תהא שיחה של הבעל שעונה עפמ"ש בסדר הגט עדיף מתורה שלימה דכתיב ונתן בידה. ואעפ"כ אמרינן מדלא כתיב ובידה יתננו משמע ידה לאו דוקא דה"ה גגה חצירה וקרפיפה בגיטין ר"פ הזורק בפרש"י ד"ה תלמוד לומר. וה"נ אמר הבעל ע"פ סדר הגט רק שיתן לידה. ולא אמר ובידה תתן. א"כ י"ל דלא קפיד. וז"ל הרמב"ם רפ"ה מה"ג זה שנאמרה בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לידה ואחד ידה או חיקה או חצירה או שלוחה שעשתה ידה כידו הכל אחד הוא עכ"ל וכ' הה"מ בפרק הזורק (דע"ז) במשנה ובברייתא ובגמרא נזכר זה בביאור וכל החלקים שהזכיר רבינו מבוארים שם ובמקומות אחרים עכ"ל וכ"כ עוד הרמב"ם רפ"א ה"ג וז"ל ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שינתן הגט בידה או ביד שלוחה שהוא כידה או לחצרה שהכל כידה כמו שיתבאר עכ"ל. וצריך להבין דהא איתא בגמרא ר"פ הזורק דחצירה משום ידה אתרבאי וכן גגה וקרפיפה. אבל שליחות ילפינן ר"פ האיש מקדש מושלחה. וכ"ה בגמרא פ"ק דב"מ (דף יו"ד סע"ב ודי"ב ע"א) חצר אתרבאי משום יד ולא גרע משליחות. הרי דשליחות אינו משום יד. כי מה יד בסמוכה. וא"כ איך כ' הרמב"ם דשלוחו נכלל במ"ש ונתן בידה ואפשר משום בירושלמי ר"פ התקבל אומר ונתן בידה אין לי אלא בידה מניין ביד שלוחו ביד שלוחה משלוחו לשלוחה משלוחה לשלוחו ת"ל ונתן ונתן וכ' בקה"ע תרי זימני כתיב ונתן בפרשה לרבות דאפילו משלוחו לשלוחה הוי גט עכ"ל הרי פי' ונתן בידה קאי ג"כ על שלוחה ושלוחו. ואפשר זה כר' אושעיא בגמרא ר"פ הזורק דלא ס"ל מה ידה בסמוכה. וע' בירושלמי שם ה"ב ובתוס' קה"ע שם ד"ה חצירו של שליח. שהרב שדה יהושע כ' דשליח מידה אתרבאי והוא השיג עליו דהא ודאי שליח מושלחה אתרבאי ולא מידה עכ"ל. ואפ"ל עוד דאע"ג דשליחות ילפינן מושלחה מ"מ מאחר דילפינן דשלוחה מהני כמו ונתן בידה א"כ עכצ"ל דבכלל ונתן בידה היינו ג"כ ביד שלוחה. ועוד דייק הרמב"ם כיון שעשתה ידו כידה. והיינו מה שכותבים בשטר הרשאה ותהא ידך כידי. ולכאורה איך ידך כידי כיון שליחות לאו מן ידה אתרבאי אעכצ"ל כיון דילפינן דשלוחו של אדם כמותו א"כ ממילא ידו כידה ולכן בכלל ונתן בידה היינו ג"כ לשלוחה. אף דלא ילפינן זה מן ידה. רק הנפ"מ דקטנה יש לה חצר אע"ג דאינה יכולה לעשות שליח. ובהדיא אמרינן פ"ק דב"מ (דף יוד ע"א) שאני פועל דידו כיד בעה"ב הוא. ורש"י שם פי' דכמ"כ יד שליח כיד בעה"ב והתוס' לא פירשו כן. וקשה עליהם מיד פועל. ותירץ הש"ך בח"מ רס"י ק"ה דפועל שאני שבא בשכר. א"כ עכ"פ ש"ק שבא בשכר הוי ידו כיד האשה. וגם סתם שליח אף להתוס' זהו רק לענין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. משא"כ לשא"ד הוי ידו כיד בעה"ב. וא"כ עכ"פ יצא לנו דנכון כמ"ש הרמב"ם רפ"ה דשלוחה היינו ונתן בידה. וא"כ זה שכתוב בסדר גט שני עד שיגיע הגט לידה י"ל ה"ה לש"ק שלה דהסדר הגט ודאי לאו בקפידא אמר למילתיה ואף דכוונה לידה ממש מ"מ היכא שא"א שימסור לידה סגי לש"ק שלה וכמו באת הולך דחלה שאני. ולכאורה יש להקשות דתנן במנחות פרק שתי מדות (דצ"ג ע"א) הכל סומכין חוץ מחש"ו והעבד והשליח והאשה. ומפרש בגמ' (שם ע"ב) ת"ר וסמך ידו. ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו. הרי ילפינן מידו דידו דוקא ולא יד שלוחו אע"ג דשלוחו של אדם כמותו. ואיך אמרינן דכאן גם יד שלוחה נקרא ידה ממש. דנהי דמרבינן שלוחה דה"ל כמותה מושלחה. מ"מ נהי דמהני כאילו קיבלה היא אבל מ"מ אין זה ונתן בידה. וי"ל דהכל לפי הענין דידו סובל ב' פירושים האחד ידו דוקא והב' רשותו כמ"ש בירושלמי ר"פ הזורק גט. מדכתי' ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן ס"פ חקת וכי מידו לקח אלא מהו מידו מרשותו והכריחו דידה דגבי גט ונתן בידה היינו ברשותה ולא דוקא בידה ממש. ולכן ה"ה חצירה גגה וקרפיפה יעו"ש. וכיון שכן הא דאמרינן ידו ולא יד שלוחו. זהו היכא שהפי' ידו ממש היינו גבי סמיכה. לכן בכה"ג אמרינן ידו ולא יד שלוחו. אבל היכא שהפירוש ידה היינו רשותה ולא ידה ממש אז לא ממעטינן שלוחו כיון דשלוחו של אדם כמותו לכן ה"ל יד שלוחה כמו רשותה עכ"פ. וא"כ מ"ש בסדר הגט שני עד שיגיע הגט לידה כיון דרשותה ג"כ נכלל בזה דאטו נתכוין שאם יזרוק לחצרה לא תתגרש. ע"ז ודאי לא נתכוין להמעיט כח הגרושין כ"א דיבר כפי ההוה. וא"כ כיון דלא נתכוין למעט רשותה. ורשותה נכלל בכלל לידה. א"כ ה"ה יד שלוחה:

אח"כ ראיתי תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ט' במ"ש פי' בזיון דבעל אדעתא דהכי לא שוייה שליח לתתו ביד שלוחה אלא בידה. משמע דמפרש פלוגתא דרב ורבי חנינא אף באופן שאמר הבעל לשליח שיתן הגט בידה. ולא כמ"ש הרשב"א שאמר הולך גט זה לאשתי. ואעפ"כ ס"ל לר' חנינא דהאשה עושה שליח לקבלה לקבל מיד שליח בעלה. והיינו משום שידו של שליח הקבלה הוא כידה. ומיהו אין זה מוכרח בדברי הרא"ש לומר דפליג על הרשב"א די"ל ג"כ דמיירי באומר הולך גט לאשתי וע' במכמ"א שער ששי סי' ט' דפ"ג ע"א דהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רס"ו הובאה ב"י סי' קמ"א פליג אהרשב"א בענין מינוי האשה שהיא ודאי לא קפדא. עוד אינו מובן מ"ש הרשב"א דלמא בהקפדה אמרי. דאי לא אף אנן נימא דבקדושין אי אמרה קבל לי קדושין במקום פלוני וקבל לה במקום אחר תהא מקודשת דהא לא תנן בקידושין בדידה עכ"ל. וזה תמוה דמאחר דבגרושין דלאו בדידה תליא ס"ל לרבנן דקפידא הוי כ"ש בקדושין דבדידה תליא כמו בהמקדש. וכ"ז משום דשם מוכרח הלשון דהוי קפידא. דאי לא מה לה לומר קבל במקום פלוני וכנ"ל. אבל הכא דמוכרחת לומר מבעלי. וכן הוא מוכרח לומר לאשתי. א"כ ממה שאמר ליד אשתי ליפוי הלשון אין שום הכרח דהוי קפידא. והנה הרשב"א עצמו הקיל שם למעשה כשיש עוד צד להקל כשהיה הבעל במעמד כו' שזה כאילו קבלו מיד הבעל. אף שלא קבל מידו כלל כ"א מיד העדים יעו"ש והיינו לומר דכה"ג ודאי ליכא קפידא. כש"כ בנד"ז שי"ל ד' טעמים דלא הוי קפידא הא' משום דאין כאן מקום קפידא ודומיא דאת הולך דחלה שאני. הב' משום דאינו אומר מד"ע כלל כ"א עונה אחר המסדר והמסדר ודאי לא קפיד. הג' משום דחזי' דנתכוין ליפוי הגירושין כל היכא דאפשר. הד' דהגיע הגט לידה פ"א א"כ על פ"ב י"ל ודאי אין קפידא: