ב

אך לנגד זה יש מעלות בשליח להולכה מה שאינו בשליח לקבלה כי הנה כשהשליח אינו מכיר ויודע את המשלח וכש"כ אם גם המשלח אינו מכיר את השליח יש צ"ע אי מצי להיות נעשה שלוחו. דלכאורה נראה להחמיר בזה ממה דאמרי' בגמ' ס"פ המביא תניין (דף כ"ג ע"א) גבי סומא לפי שאינו יודע ממי נוטלו וכו' וכמבואר בש"ע סי' קמ"ב סעי' י"א ואף שבתשב"ץ סי' שכ"ז חלק ג' נוטה להקל אמנם ראייתו אינו מוכרח לדין שהשליח אינו מכיר את המשלח. וכן משמע ברמב"ם פ"ב מה' גיטין דין ג' שכתב והוא שיודע אותו. אך משאר הפוסקים לא משמע כהרמב"ם וצריך להבין החילוק בין הא ובין הא דסומא. ולכן בזה יש מעלה בשליח הולכה שהמגרש שהוא מוויטעפסק והוא כעת בסיביר הוא יכול למנות שליח בוויטעפסק כמו אחיו או שאר איש המכירו. משא"כ האשה שבוויעפסק מסתמא אינה מכרת שום איש בסיביר ושהוא יהי' מכירה ג"כ ועוד יש מעלה בשליח הולכה שאנו רואין הג"פ בפנינו ומעשה רב ועיין בסג"פ בסופו בסי' רפ"ב שאע"פ שששליח קבלה גמור שעשאתו בפני' ונתקיים השטר שליחות וקיבל לה הגט עכ"ז מחמת איזה חששא לא סמכי' ע"ז ואם זה השליח אח"כ ג"כ שליח הולכה כו' ע"ש. על כן ק"ו וכ"ש כאן דצריך ג"כ שליחות הולכה בלי שום ספק. ע"כ צ"ל דוקא ב' הדרכים שתתגרש תחלה ע"י שליח הולכה ואח"כ תתגרש פעם שני' ע"י שליח קבלה. ומ"מ השליח קבלה אף שאינה מכרת אותו. ראוי שיהי' איש מסויים כמו הסופר שכ' הגט הראשון שנתגרשה בו ע"י שליח הולכה וכה"ג: