א

סימן רעו

הנה לפע"ד צריך ג"כ לסדר הגט ע"י שליח הולכה משום דאף על גב דשליח קבלה עדיף בנדון זה. אבל מפני שהיא אינה מכרת השליח קבלה לכך צריך והכרח ג"כ לסדר ע"י השליח הולכה שהבעל מכירו שהרי הוא אחיו. ומה שכת"ר מפקפק משום כי מעשה דש"ק ודאי מבטל ש"ה הקודמת. לפע"ד ברור שאינו מבטל כלל ומפני אפיסת הפנאי אבא בקצרה. הנה בטור אה"ע סי' קמ"א סעי' מ"ד איפסקא הלכתא דלא נתבטל שליחות השליח הראשון ע"י מינוי שליח השני והוא דעת הרא"ש והרשב"א והעיטור וכ"ד רש"י במרדכי פרק השולח ודלא כדעת הרמ"ה שבטור שם. ואע"פ שבש"ע סי' ל"ז סעי' יו"ד הביא דעת הרמ"ה כבר עמד ע"ז הב"ש שם ס"ק י"ג והסכים לתירוצו ג"כ בס' המקנה שם דעכ"פ הדין שבסי' קמ"א סעי' מ"ד שריר וקיים וכמ"כ ממש בנדון שלנו ואין לחוש רק להספק שהעיר כת"ר דלמא נ"ד שמסר הגט לשליח קבלה דהוי מעשה גמור הוי ביטול לשליח הולכה דמקדם. ומצאתי במכמ"א ש"ו סכ"ג שהביא ספק זה בשם מ"ז הרב ז"ל אכן לענ"ד יש ראי' ברורה דאינו בטול כלל. והוא ממחלוקת הפוסקי' שהובא בש"ע סי' מ"ם סעי' ב' בהג"ה ועיין בב"י שם. ולא מיבעי' לדעת הרמב"ם והרמב"ן שפסקו כהירושלמי הרי מעשה גמור אינו חזרה וביטול לדבור שהרי קדושין הראשון נק' דבור וקדושי שני הם מעשה גמור. ואע"פ שהוא סתירה גמור לקדושי ראשון וא"א קיומם רק ע"פ התחדשות נפלאה כו' כש"כ הכא דשניהם על דבר אחד ולא נצרכה הענין השני רק להעדפה. א"כ מהי תיתי שיהי' חזרה למינוי הראשון שיש בו ג"כ עדיפות בצד א' ע"י שמכירים השליח הבעל והאשה. אלא אפילו להחולקים שם על הירושלמי והוא דעת הרא"ש הרי כ' הטעם רפ"ג דקדושין סי' ג' דמכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון כו'. וכ"ז לא שייך בנד"ז כמ"ש הרא"ש עצמו בתשו' כלל מ"ה שאפילו גילוי דעת אין כאן לביטול שליחות הא' דאדרבה מוכחא מילתא כו' ועיין בהר"ן רפ"ג דקדושין במה שהאריך להעמיד הירושלמי ולהשיב ע"ד הרשב"א ויעויין בחי' הרשב"א שם. דמכ"ז יובן דגם להרשב"א שם דס"ל כהרא"ש שם מ"מ בנד"ז יודו דאין זה חזרה וביטול כלל לשליחות הראשון כיון ששניהם פעולה א' ממש עושים ולא מינו ש"ק רק להעדפה ומשום דעדיף יותר כו' אין בזה חזרה וביטול לש"ה וכ"ש וק"ו לדעת הר"ן שם וכ"כ בחי' הריטב"א שם וז"ל אלא ודאי דקידושי שני לא חשיבא חזרה כלל עד שתחזור בה בפירוש עכ"ל והדברים ק"ו לנד"ז: