יח

והנה עובדא אתי לידינו באחד ששלח גט ע"י הפאצט מקצה ארץ סיביר שנשלח שם ע"פ פקודת מקום משפט הגובערני דק' וויטעפסק. אשר לא יוכל לשוב עוד למקומו הראשון ואשתו נשארה בוויטעפסק. והריחוק ביניהם קרוב לסך אלף פרסאות. ושלח משם הגט ע"י הפאצט ומינה בפני ב"ד שם את אחיו שנשאר כאן שיהי' שליח ליתן הגט לאשתו. וגם במכתב לאחיו נכתב כן בשמו והוא חתם ע"ז בחתימת ידו שמכירים אותה כאן. והרבנים דק' הנ"ל רצו להתיר ע"פ מ"ש הרא"ש שכך נוהגין באשכנז וצרפת. וע"פ דברי הרב"י בש"ע סי' קמ"א סעי' ל"ו אע"פ שרמ"א שם הגיה ע"ז שיש חולקין ושלא ראה שנוהגין כן. והביאו ראיה מתשו' אמונת שמואל סי' יו"ד. ואני מחיתי בידם מהטעמים שנת' לעיל שיש גדולי הראשונים המחמירים במינוי הבעל שליח הולכה שלא בפניו. וכ"ש בהצטרף לזה עוד הטעם דטלי גיטך מע"ג קרקע דמסיק המכמ"א ג"כ שאין להקל כלל וכלל. ומתשו' א"ש אין ראי' כ"כ אף דשם הי' השליח פסול לעדות לגמרי מ"מ ישנו בתורת גיטין כו'. וע"ש. אך מפני שהוא מקום עיגון לגמרי. הסכמתי להקל בענין זה שאחר שיסדרו הגט בוויטעפסק ויתנוהו להאשה ע"י שליח הולכה שמינה הבעל בכתבו. אח"כ לא יקרעוהו כ"א הב"ד דוויטעפסק ישלחוהו ע"י הפאצט בחזרה לסיביר לעיר שהבעל שם. והאשה תמנה בפני ב"ד דוויטעפסק איש א' מעיר ההוא שהבעל שם שיהיה שלוחה לקבל הגט שנית בשבילה מיד בעלה הנזכר. והבעל יתננו שם לשליח קבלה הנ"ל ויאמר לו התקבל וזכה בגט זה לאשתי פב"פ והרי היא מגורשת בו ממני מעכשיו. ומותרת לכל אדם כו'. כי הנה בשליח קבלה שלא בפניו התירו הרבה מהמחמירים במינוי שליח הולכה שלא בפניו כנ"ל מחמת צירוף הטעם דזכייה. ובפרט בנד"ז שהמקום רחוק ביניהם כמו השמים ביני לבינך דהגט מצד עצמו קרוב לזכות ולא לחובה. ולא דמי לשאר גט דשייך לומר טן דו כו' משא"כ הכא שהיא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ואי אפשר שישוב אליה. אא"כ שתסע היא אליו מרחק עצום כל כך. ועיין במרדכי פט"ו דיבמות סי' ע"ט ובמהרי"ק שורש קמ"א וביש"ש פט"ו דיבמות סי' כ"א. ובמכמ"א ש"ו סס"י ג' בשם תשו' מהרא"ם ח"א סי' ס"ז. ולכן בכה"ג י"ל דבמינתה ש"ק אף שלא בפניו ודאי זכות הוא לה ולא חיישי' שמא חזרה בה. ובפרט אחר שקיבלה הגט משליח הולכה ועבדה מעשה א"כ כשאח"כ תמנה ש"ק לרווחא דמילתא י"ל דתו ליכא למיחש לחזרה שמא חזרה בה בלבה אפילו לדעת הר"ן ר"פ התקבל דחייש לשמא חזרה בה אף שמינתה ש"ק מ"מ שאני הכא דכבר קיבלה הגט בפועל ממש ודאי אסחה דעתה לגמרי מלשוב אליו עוד וכעין זה כתב בתה"ד סי' רל"ז גבי מומר המגרש דאסח דעתיה מלבטל שליחות ההולכה כי יאמר שנסמוך על הקבלה לחודה כו' וקרוב לזה י"ל כאן. ולכן עדיף זה טובא מלסמוך על ש"ק לחוד שלא בפניו. עוד היה מקום לחוש כאן בש"ק שלא בפניו לפי שאינה מכרת שם איש. ונמצא אף שתסיים איש פרטי מ"מ השליח אינו מכירה והיא אינה מכרת השליח. ובתשב"ץ סוף ח"ג סס"י שכ"ו כ' לא מסתבר דלהוי עיכוב בדבר והביא ראיה מס"פ התקבל כל השומע קולי יכתוב כו' ואע"פ שהבעל אינו מכירו. ואין משם ראיה להיכא שהשליח אינו מכיר את המשלח דלכאורה נראה להחמיר בזה כמ"ש בגמ' ס"פ המביא תניין (דכ"ג ע"א) גבי סומא לפי שאינו יודע ממי נוטלו כו' ונתבאר במ"א. אכן מצד טענת הזכייה יש לצדד להקל גם בזה. דבזכייה ודאי זכין אף שאין הזוכה מכיר את מי שזכין לו. ותו דלזה יש לצרף סידור הראשון של הגט שע"י שליחות ההולכה דשם הבעל מכיר את השליח שהוא אחיו. הגם דמ"מ אין לסמוך עליו מצד הטעמים דמינוי שליח שלא בפניו וטלי גיטך מעל גבי קרקע כנ"ל מ"מ מאחר שיש הרבה פוסקים ראשונים ואחרונים והטוש"ע שמקילים בזה צד גדול הוא להקל לצירוף סדר הגט השני שע"י ש"ק אף שאין השליח מכירה כו'. והנה בתשב"ץ שם דבריו מגומגמים קצת. דהתיר במוליך עובד כוכבים ומזלות לשליח הולכה. אע"ג דמשמע דס"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע נוהג פיסולו גם מהבעל לשליח הולכה. אלא דמחלק בין מעג"ק ועץ. לבין קבלה מעכומ"ז. ולדבריו י"ל דשולח גט ע"י בי דואר גרע טפי ודמי לטלי גיטך מעג"ק כו' כיון שהגט הולך ע"י אנשים רבים מאד עצמו מספר. ואין השליח מקבלו ממי שמסר הבעל לידו. ואפשר אין לחלק. אך בלא"ה דבריו תמוהים בזה. דודאי מעשה קוף ה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע ממש. אלא דהרא"ש ודעימי' המקילים בזה ס"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע זהו פוסל בקבלת האשה דבעינן ונתן בידה הוא או שלוחו. משא"כ הגעת הגט מהבעל ליד שלוחו שהוא כמותו לא שייך לפסול בו שהשליח נוטלו מע"ג קרקע. מאחר דהשליח הוא כמותו דהבעל. ולא ע"ז קאי ונתן דקרא. כ"א אנתינת השליח ליד האשה. כך נלע"ד: