טו

מיהו יש להקשות ע"ז דהנה בתשו' פנ"י חאה"ע סי' ה' האריך להוכיח מסוגית הש"ס ר"פ התקבל דאפי' עשתה שליח להביא גיטה לא מהני כשהבעל מזכה לה הגט ע"י שליח זה ונכדו הפנ"י בגיטין ר"פ התקבל בד"ה מאי לאו קבלה אקבלה הוכיח ג"כ מדברי הש"ס הנ"ל כן אלא שכ' שמצא בתוספתא דפרקין שהוא מחלוקת התנאים. והבית מאיר סי' ק"מ ססע"י ח' השיגו דהתוספתא אינה ענין כלל לדין זה. וא"כ לפ"ז י"ל דכמ"כ בעשתה שליח לקבלה שלא בפניו מאחר דאינו שליחות גמור א"כ י"ל דלא מהני הזיכוי דמאי שנא משליח הובאה בפניו. אך יש לחלק וכמ"ש בק"נ ספט"ו דיבמות שי"ל דבמינתה שליח הולכה איכא למימר דלא ניחא לה להתגרש מיד שליח לקבלה פן תנחם היא או בעלה עד שתגיע הגט לידה אבל אם היא עשתה שליח לקבלה נסתפק הק"נ שם שי"ל דמהני אם זיכה הבעל לה הגט ע"י אחר. ואע"ג דשם העלה דהוי ספיקא צ"ל דכאן עדיף כיון שזיכה לה הגט ע"י שלוחה ממש שעשאתו לקבלה והוא שלוחה ממש ג"כ רק שאינו שליח גמור לכן בכה"ג מהני הזכות עם השליחות משא"כ כשזיכה לה ע"י אחר שאינו שלוחה. מיהו לפמ"ש הר"ן במשנה ר"פ התקבל בד"ה לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה כו' שאפילו עשאה ש"ק גמור אם זיכה הבעל הגט על ידו ואמר שאין רצונו שיקבלנו מחמת שליחותה אלא שהוא מזכה לה על ידו לא מהני כלל וכלל דחיישינן שמא חזרה בה ולכן אם רצה הבעל לחזור יחזור. א"כ לפ"ז נ' דכ"ש בנד"ז שעשתה ש"ק שלא בפניו מאחר דאינו שליח גמור חיישינן שמא חזרה בה וא"כ לא מהני הזיכוי ונשאר השליח מצד עצמו והרי לא מהני שליח שלא בפניו. והק"נ והפנ"י אשתמיט להו דברי הר"ן. וע' בקדושין (דף כ"ג ע"ב) בתוספות בד"ה עבד מהו שיעשה שליח יש ראיה לפי' הר"ן מיהו בחי' הרשב"א שם פי' בע"א. ומיהו י"ל דמ"מ נד"ז עדיף דהנה מ"ש הר"ן דחיישי' שמא חזרה בה לכאורה תמוה דא"כ גם בכל שליח קבלה ניחוש הכי אף שנתן הבעל הגט לידו ממש בתורת שליח קבלה שמא חזרה בה מקודם וביטלה השליחות. וצ"ל דודאי לביטול השליחות ממש לא חיישינן דמעמידין השליחות בחזקתו וכמו דלא חיישינן שמא ביטל הגט וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מה"ג הכ"ז ועיין בתשו' הב"ח סי' ק"ב. מיהו היינו דוקא לביטול השליחות ממש הוא דלא חיישינן אבל לומר דלא חיישינן כלל אפילו לשמא חזרה בה בלבה ס"ל להר"ן דא"א לומר כן. וכמ"ש בירושלמי דאפילו צווחה להתגרש חיישינן שמא חזרה בה. אלא דמ"מ השליח כשר דדברים שבלב לאו כלום הוא. ואפילו גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא לגבי שליח הבעל והיינו משום דאין כח בגילויא דעתא לבטל דיבור גמור וכמ"ש בתשו' ב"ח החדשות סי' צ'. ואפשר כמ"כ בשליח קבלה דהגם דה"ל מילי לכמה פוסקים מ"מ דבור גמור הוא ולכן לא מיבטל אא"כ ביטלתו ממש ולזה לא חיישינן. אבל היכא שהבעל ביטל שליחות קבלה שלה ואמר אי אפשי שתקבל לה בשליחותה אם כן אף שמזכה לה על ידו מ"מ מאחר שהוא רק דרך זיכוי שלו. א"כ אם כבר חזרה בה בלבה וכ"ש אם גילתה דעתה כן תו לא מהני הזיכוי דמאחר דחזרה בה בלבה א"כ אינו זכות לה כלל ואע"ג שהשליח כשר ולא מהני חזרה זו לבטל השליחות אך הרי אין נותנו לו ע"ד שליחות שלה ואומר אי אפשי ע"ז אם כן כיון שמצד השליחות לא מהני כלל לכן גם הזיכוי לאו כלום הוא דנגד הזיכוי מהני ודאי אם חזרה בה בלבה שאז אינו זכות לה כלל. משא"כ בנד"ז שהבעל מזכה לה הגט על ידי ש"ק שלה לא ע"ד לבטל שליחות קבלה דידה דאדרבה אומר לו התקבל וזכי דהיינו שליפוי כח אומר לו ג"כ זכי. והנה הש"ק אינו מתבטל ע"י חזרה בלב דדיבור גמור הוא וא"כ מעמידין אותו בחזקתו. ולכן מהני ג"כ הזיכוי שמזכה לה ע"י ש"ק הנ"ל דמעכשיו שפיר זכות הוא לה אף אם חזרה בלבה דכיון שאין החזרה שבלב מהני לבטל כח ש"ק שעשתה א"כ כיון דהש"ק קיים הרי אמרינן שחפיצה בגירושין ע"י שליח זה א"כ ממילא ג"כ זכין לה על ידו לחזק מעשה שליח זה. אלא שמ"מ צ"ע דהא בנדון דהר"ן ג"כ השליח בחזקתו מצידה ואעפ"כ לגבי הזיכוי אמרינן דחוב הוא לה משום שמא חזרה בה בלבה. ועכצ"ל דלא דמי השליחות לזיכוי דהשליח הוי שליח אף שאין הענין זכות לה כיון שהוא נעשה שליח מדעתה ומנלן לומר דזכות הוא לה עד שעי"ז יהיה מהני ג"כ הזיכוי שמצידו. כמ"כ כאן אף שהשליח בחזקתו לגבי הזיכוי שמצידו י"ל דחוב הוא לה. וע"כ לדברי הר"ן יש לפקפק לומר דהזיכוי ג"כ לא מהני בנד"ז ג"כ. ומ"מ כיון שאפשר לחלק בין נד"ז לנדון דהר"ן דשאני הכא דהש"ק שלה מקבלו ג"כ בתורת ש"ק שלה. וגם דברי הר"ן בפירש לפיכך דמתניתין לא מצינו כן לשאר מפרשים שפירשו כן. ומתשובת רש"י דלעיל שביש"ש ובכמ"א ש"ו סי' ב' לא משמע כן: