יד

גם הנה מקור ההיתר דמינוי שליח שלא בפניו נובע מחידושי הרמב"ן ס"פ התקבל. וז"ל לפיכך יכולה לומר אותה אשה. פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה שליח לקבל גיטי כו' ומצאתי בה"ג ועגונה דאתיא לב"ד ואמרה הוו עלי סהדי דפלניא דאיתיה במדנה"י שויתיה שליח לקבלה לקבולי לי גיטא מן בעלי וכתבון לבי דינא כו' עכ"ל וע' לקמן. הרי הבה"ג אסברה לה בש"ק דוקא. ואחריו נמשך הרמב"ן ז"ל משא"כ במינוי שליח הולכה ושולח לו הגט ע"י גוי כ' בבה"ג בפי' ע"ש בה' גיטין דנחלקו הגאונים דרב חנינאי גאון אסר וגם החולקים עליו לא כתבו רק שאם נשאת לא תצא. וסמוך לזה ממש תיומ"י בענין מינוי ש"ק שלא בפניו התיר לכתחלה בלי שום מחלוקת וכ' המכמ"א ש"ו סי' י"ג דלפי הנשמע לכאורה דטעמיה דרב חנינאי גאון דפסל לגמרי והחולקי' דפסלי לכתחלה הוא משום דתפסי במושלם כדעת התוספות ומאן דעמייהו דלא משוי בעל שליח כ"א בפניו דוקא. ושכן הבינו דעת בה"ג הרא"ש והמרדכי והג"א פ' כל הגט בשם מ"כ. ומה שנמצא להבה"ג שהאשה עושה שליח שבמקום אחר דוקא בשליח האשה הוא כן עכ"ד המכמ"א. אלא שלא כ' טעם לזה מדוע יהיה ש"ק עדיף מש"ה וכמ"ש בעצמו דהא אדרבה ש"ק צריך חיזוק יותר כו' והתימא שלא הביא דברי רש"י שהביא בשער ההוא סי' ב' דלפ"ז יש טוב טעם לחלק בין ש"ק לש"ה בענין שלא בפניו משום דבש"ק יש עוד עצה שהבעל יאמר התקבל וזכה כו' משא"כ בשליח הולכה דלא שייך צירוף זה דזכייה. והנה בלשון בה"ג גבי היתר דמינוי ש"ק שלא בפניו יש לדקדק קצת ג"כ דמצד צירוף טעם דזכייה נגעו בה. דסיים שם וז"ל וכתבין לבי דינא דמדינת הים ומשוי לי' תוב בעל לההוא שליח שליח לקבלה וכתיב גיטא ויהיב ליה. עם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נקרע או נשרף מיגרשא הדא עגונה עכ"ל בה"ג. אשר לכאורה מ"ש בה"ג ומשוי ליה תוב בעל לההוא שליח שליח לקבלה הוא שפת יתר ובלתי מובן. דהא בעל לאו בר שווייה שליח לקבלה הוא. ודוחק לומר דכוונת בה"ג רק על נתינת הבעל שיתן הגט ביד הש"ק שנתמנה מהאשה. דע"ז לבד לא שייך כלל לשון ומשוי ליה תוב בעל כו' שליח לקבלה ועוד דע"ז כ' אח"כ וכתיב גיטא ויהיב ליה כו'. א"ו צ"ל דלפי דס"ל ג"כ כמ"ש המכמ"א בשם תשו' רש"י דכל שמינתה שליח שלא בפניו לאו שליחות גמור מדידה הוא. ולכן לא מתכשר אלא ע"י שגם הבעל יעשנו עוד ש"ק. דהיינו שיאמר לו התקבל וזכה בגט זה לאשתי. דאע"ג דבעל לאו בר שוויה שליח לקבלה הוא. מ"מ בנד"ז שהיא מינתה ש"ק אע"ג שאינו שליחות גמור משום שהי' המינוי שלא בפניו מ"מ ע"ז מספיק מה שהבעל אומר לו בפניו התקבל וזכה דבכה"ג י"ל דזכין לה שלא בפניה לקיים שליחותה ממש אשר ציותה עליו: