יג

והנה המכמ"א ש"ו סי' י"ג הביא דרבינו ירוחם נכ"ד ח"ג כ' בשם התוס' דמינוי שליח שלא בפניו מהני בש"ק שיכולה האשה להרשות ולמנות שליח לקבלה במקום אחר ועדים כותבין וחותמין על פיה שמינתהו להיות שליח לקבלה אע"פ שאינו שומע קולה ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמעו קולו ולא באשה עכ"ל. ור"ל דבאיש גם בשליחות הנתינה בעינן שישמעו קולו. ועיין בהרא"ש ס"פ התקבל סי' ך' נז' סברא זו במ"ש ונראה דדוקא לענין ציווי הבעל כו' עד ונ"ל דאיש ואשה שוין כו' משמע דלסברא ראשונה אין האיש שוה להאשה בזה. ועמש"ל בשם התוס'. עוד הביא המכמ"א כן בשם הסמ"ג. וז"ל הסמ"ג בסדר הגט כתב מורי רבינו יהודה בשם רבינו יצחק שהאשה יכולה להרשות אדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה ע"פ עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו שטר וישלחו לו שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרי' ביבמות בסוף פרק האשה שהלכה (דף קי"ח) שהיה יכול לזכות הגט לאשתו במקום יבם משום דסניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו וכן תן גט זה לאשתי אם היה זכות לה כמו שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינה אומרת כלום עכ"ל. וכ' המכמ"א שמזה מבואר דס"ל דבשליח הולכה אין הדין כן. והנה הטעם שיש עדיפות בשליח קבלה יותר מבשליח הולכה שבשליח קבלה מהני המינוי שלא בפניו משא"כ בשליח הולכה אע"ג דבענינים אחרים מצינו ששליח קבלה צריך ראי' יותר על שליחותו משליח הולכה כמבואר בש"ע סי' קמ"א סכ"ד ובמשנה גיטין (דף ס"ד ב') צריכה שתי כתי עדים כו' ועכ"פ לא גרע ש"ה מש"ק. נראה משום דבשליח קבלה יש לומר דהשליח זוכה לה הגט דזכין לאדם שלא בפניו ולכן אף שאינו שומע קולה מהני. ואע"ג דגט אינו זכות לה. זהו כשלא מינתה שליח קבלה. אבל כשמינתה שליח קבלה זה. אנו אומרים דזכות הוא לה. ומש"ה א"צ שישמע קולה. משא"כ בשליח הולכה ליכא למימר הכי דדוקא בש"ק שזוכה הגט להאשה שייך לומר כן משא"כ שליח הולכה אינו זוכה הגט להבעל כ"א נותן הגט וא"כ לא שייך לומר זכין כו'. ובעינן שליחות ממש שלא ע"ד זכין וזה לא מהני שלא בפניו. ודבריהם אלו הם ע"ד דברי התוס' פרק מי שאחזו (דף ע"ב א') ד"ה קולו. אלא שהתוס' לא הביאו ראיה מהא דזכייה כי אם על הרכנה. דהוא בפניו ממש רק בלא שמיעת הקול ע"ז ס"ל דכיון דקים לן שמתרצה בפניו לא גרע מזכייה שלא בפניו. והם הוסיפו לומר דכמ"כ אפילו במינוי ש"ק שלא בפניו שייך לומר כן דמינוי כה"ג לא גרעא מזכייה אע"פ שאינה אומרת כלום. אבל להתוס' יש לחלק ביניהם וכמש"ל באריכות. ואפשר לומר עוד דהתוס' לא פליגי על מ"ש סמ"ג בשם ר"י. ורי"ו בשם התוס'. כי מה דמשמע בתוס' שלפנינו שלא למדו מהא דזכייה רק על הרכנה שהיא בפניו זהו לפי דמיירי בשליחות האיש. דלא שייך ע"ז ענין זכין. ועל כן לא מהני שלא בפניו ממש. והרי גם דעת ר"י שבסמ"ג כן. אבל במינוי ש"ק דשייך לומר זכין מהני המינוי שלה אפילו שלא בפניו דכיון דקים לן שמתרצה. דהיינו במינוי זה שהוא ידיעה ודאית שמתרצה על קבלה זו ממש ע"י שליח זה לא גרע מזכייה דמהני אע"פ שאינה אומרת כלום. אלא שמ"מ למדו התוס' מזה גם על שליחות האיש לענין דלא בעינן שמיעת הקול ממש כ"א סגי ע"י הרכנה דנהי דמשום דלא שייך ל' זכייה לכן לא מהני שלא בפניו כמו בש"ק. אבל מ"מ בפניו סגי ע"י הרכנה. דכיון דקים לן שמתרצה. וגם הוה בפניו ממש סגי אפילו בשליחות האיש ומיהו בתוס' שם משמע דגם כתב ידו דפקח מהני י"ל משום כשרואה כתב ידו ה"ל כאילו אמר לו כן בפניו וכעין מ"ש התוס' בב"ק (דף ק"ד) ד"ה רבה דכיון דנתן הפונדיון הוה ליה כאילו אמר ליה בפניו כו' וכמ"ש לעיל מיהו ע"ז יש חולקין כנודע. ועכ"פ למדנו מזה דהתוס' והסמ"ג בשם מורו רבינו יהודה בשם ר"י ורבינו ירוחם בשם התוס' וכ"כ הרא"ש פ' התקבל סי' כ' בסברא ראשונה שהביא כולם ס"ל דשליח שלא בפניו לא מהני ולכן לא מהני מה שהבעל ממנה שליח הולכה שלא בפניו אף שממנה אותו בפני עדים והעדים כותבים שטר ומודיעים כן להשליח לא מהני. אבל בשליח קבלה מהני כה"ג והיינו משום דבמינוי כה"ג י"ל דלא גרע מדין זכיי' היכא דזכות הוא לה דמהני אע"פ שאינה אומרת כלום. וסברא זו נמצאת ג"כ בתשו' רש"י הובאה בא"ז שהביא הרא"ם בתשו' ח"א סי' ס"ז הביאה המכמ"א שער ששי סי' ב' וז"ל רש"י נראה בעיני שהאשה שמינתה שליח במקום אחד ואמרה בפני שני עדים הרי אני ממנה את פלוני שממקום פלוני שליח לקבל גיטי והודיעו לשליח ונתרצה ששליחות הוגנת היא וכל שכן אשה זו שנטמאה ונאסרה דמאחר שנאסרה עליו זכות הוא לה שיוצאה מתחת ידו כו' ואפילו לשאר נשים שגירושין שלהן חובתן כיון שאמרה בפני עדים פלוני יהי' שלוחי לקבל גיטי גילתה דעתה שהיא חפיצה בגירושין ומעתה זכות הוא לה. ושלוחה גמור הוא דלמאי ניחוש לה אילימא משום דכיון דלא ידעה ביה אי צבי אי לא צבי לא סמכה דעתה ולא הוי שליח סתמא דמילתא לא משוי שליח אלא למאן דידעה ביה דרחים לה כו' וטעם האוסרים לא ידעתי מ"מ ילמדו המגרש לומר לשונות הללו שתיהן התקבל וזכי בגט זה לאשתי דהוה שליח ממה נפשך עכ"ד הובא קצת תשו' זו ג"כ ביש"ש פרק כל הגט סי' כ"ז. והמכמ"א כ' ע"ז וז"ל והמתבאר מדבריו דכל שמינתה שליח שלא בפניו לאו שליחות גמור מדידה הוא אלא שהוא נעשה שלוחה מכח שזכין לאדם שלא בפניו דכיון שגילתה דעתה כו' זכות הוא לה והיינו דסיים שילמדו לבעל לומר התקבל וזכי דהוי שליח ממ"נ וליכא למיחש בה לחזרה כדחייש בירושלמי דהכא כיון דמינתה שליח ביחוד סמכא דעתא דמסתמא דמילתא לא משויא שליח אלא מאן דידעה ביה כו' כמ"ש רש"י בתשו' וההיא דירושלמי שאני דלא מינתה לשום אדם אלא שהיתה מחזרת אחר הגירושין ומש"ה חיישינן לחזרה עכ"ל המכמ"א עוד כ' שם המכמ"א דבעל העיטור שהביא הטור סי' ק"מ דהיכא דאמר לי' זכי לה והתקבל לה והיא רצתה בו מיירי ג"כ כענין תשו' רש"י הנ"ל כלומר שנתרצה בו ביחוד כו' והטור שכ' שאין נראה לו טעמו כטעם האוסרים שבנדון רש"י ז"ל. ועכ"פ מבואר מדברי רש"י וסייעתו וכ"ש מהאוסרים שבנדון רש"י דמינוי שליח שלא בפניו לאו שליח גמור הוא אלא דמהני בשליחות האשה משום שבכה"ג י"ל זכין לה שלא בפניו. משא"כ בשליח האיש דל"ל זכיי' כדלעיל דהא אין השליח זוכה לו הגט כ"א נותן. אין כאן שליחות. וזהו דעת הסמ"ג בשם ר"י והתוס' שהביא רי"ו והסברא שהביא הרא"ש פ' התקבל סי' כ' אשר נראה שהוא ג"כ מהתוס'. ואע"פ שהרא"ש כ' ע"ז ונ"ל דאיש ואשה שוין כו' כבר נת' דבאשה יש טענה דזכין לה משא"כ באיש: