י

ונחזור לענינינו דעכ"פ מהסוגיא דכאן אין שום ראיה שהבעל יכול למנות שליח שלא בפניו. וכבר נת"ל דהתוס' פרק מי שאחזו (דע"א) משמע דס"ל דאין יכול למנות שליח שלא בפניו אלמא דס"ל דסוגיא זו אינה ענין לדין זה. וכן הרמב"ן והרא"ש ס"פ התקבל דס"ל דיכול למנות שליח שלא בפניו לא הביאו ראיה כלל מכאן. הגם שי"ל דטעם התוס' משום דגרסי כאן כגירסת רש"י מ"מ הרי הרמב"ן מחבב תמיד דברי הרי"ף וכן הרא"ש כאן הביא גם גירסת הרי"ף ואעפ"כ לא הביאו שום ראי' מכאן להתר מינוי שליח שלא בפניו שכתבו ס"פ התקבל ולא נמצא זה רק בהר"ן פ"ג דגיטין כאן והה"מ פ"ז מה"ג הכ"ב שהם הוציאו מהסוגיא דבעיא דרבא ופשטה שהבעל יכול למנות שליח שלא בפניו. וז"ל הרשב"א בחי' כאן אמר רבא הא ודאי מיבעיא לי כי משוו ב"ד שליח מי בעינן בפניו או שלא בפניו. נראה שכך היא גירסתו של רש"י ז"ל ופי' כי משוו ב"ד שליח מי בעינן בפניו של שליח ראשון או שלא בפניו והדר פשטה דבין בפניו ובין שלא בפניו כדאמר ליה רבא לההוא שליח מסור מילך קמן ובתר דאזל ליה משוו ליה שליח אחריני למיהביה ניהלה. אבל ספרים יש דגרסי כי משווי שליח בב"ד בפניו או אפילו שלא בפניו וה"פ שליח ראשון כי משוי שליח בב"ד מי בעי שיהי' שליח שני שהוא ממונה באותו מעמד או אפילו שלא בפניו יכול למנותו והדר פשטה דאפילו שלא בפניו עכ"ל. ולכאורה נ' כוונתו דלגירסת יש ספרים מוכח דשליח יכול למנות שליח שלא בפניו וכמ"ש הר"ן. אכן א"א לומר כן דבהדיא כ' הרשב"א בתשו' הובאה ב"י סס"י קמ"א להחמיר שלא לסמוך על מינוי שליח שלא בפניו א"כ עכצ"ל דמהגמ' לא מוכח דין זה רק שכתב כן ס"פ התקבל ד"ה ר' יוסי תרתי קאמר בשם הרמב"ן וכיון דמגמרא לא מוכח דין זה ע"כ העלה שראוי להחמיר דלא כהמכמ"א סוף שער ז' שכ' שיותר נ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' ההיא שראוי להחמיר אין זה משום מינוי שליח שלא בפניו רק משום דשאני התם שהשליח לא ידע ממינוי השני כו' דמלשון הרשב"א שם וזה קרוב בעיני אלא שראוי להחמיר נראה דזה קאי אדסמיך לי' בהתר מינוי שליח שלא בפניו כו' יעו"ש. ומיהו יש לדחות דטעם שהחמיר היינו משום גירסת רש"י כאן דלגירסת רש"י ודאי לא מוכח מכאן מידי: