ט

ואאזמו"ר הגאון ז"ל בא"ח סי' שס"ט פי' דברי רש"י דשם בע"א. וז"ל ואפילו אם זיכה הנחתום לכל בני החצר כולם כו' מ"מ לא נתכוין הנחתום שיזכה בו זה ע"י הזוכה שיהא נעשה שלוחו כו' אלא דעת הנחתום הוא שיש לו כבר זכות בככר זה בשביל המעה שנתן לו כו' ע"ש. נשמע דס"ל דכל שיש בדעתו שיהיה הזוכה שליח לזה כמו לשאר בני החצר קנה עירוב ואף שדעתו שיהיה הזוכה שליח לזה על סמך שיקנה הוא הנחתום את המעה של בעה"ב עבור זה. והוא מדברי התוי"ט ס"פ חלון בד"ה לא זכו לו מעותיו שכתב וז"ל ומה שזיכה ע"י אחר היה זה בשביל אחרים כו' אבל לפ"ז כי לא עירב החנוני אלא לזה לבדו וזיכה ע"י אחר משמע דמהני עכ"ל. וק"ל טובא על התוי"ט דא"כ איך יבואר מ"ש רש"י שם במשנה (דפ"א סע"א) ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו. והרע"ב לא העתיק תיבות שלא מדעתו. אבל לפמ"ש רש"י מובן דמזכה לו ממש העירוב ע"י אחר ע"ד לקנות המעה. וזהו שלא מדעתו. דאם אינו מזכה לו כלל רק שדעתו שיש לו כבר זכות בהככר ע"י המעות א"כ אין זה שלא מדעתו דהא נתן המעות מדעתו רק הטעם דלא מהני משום דמעות אינן קונות. א"ו מיירי דמזכה לו ממש ע"י אחר רק משום דמכוין ע"ד לקנות המעה וכיון דלא היה דעתו של הנותן לאקנויי המעה להחנוני א"כ לא מהני הזיכוי והמשיכה דה"ל שלא מדעתו דהנותן. ולפע"ד זהו תלמוד ערוך שם (דפ"א ע"ב) הכא במאי עסקינן כשזיכה לו ע"י אחר כו' אלא משום דחוב הוא לו שמוציא הוצאות לכן לא מהני הזכיי' ואע"פ שזה הנותן נתן המעות מדעתו והרי בגמ' שם מבואר דר' אליעזר עשאו כארבעה פרקים בשנה. אבל רבנן דס"ל לא זכו לו מעותיו ס"ל דלא דמי לארבעה פרקים כ"א לשאר ימות השנה וא"כ אף אם זיכה לו ממש בפרט ע"י אחר לא מהני. ואף דקיי"ל כאוקימתא דרבי יוחנן שם היינו דבארבעה פרקים א"צ זיכוי ע"י אחר. אבל בהא דבשאר ימות השנה אף אם זיכה לו ע"י אחר לא מהני י"ל דהאמת כן ולא נדחו כלל דברי רב שמואל בר יצחק בזה. ומיהו בחי' הריטב"א בערובין שם הקשה ע"ז בשם הרשב"א דאיך יתכן לומר דרבנן לא חשבו לעירובי חצירות זכות כלל ומדמו לה לזכיית בשר בשאר ימות השנה. דהא לקמן אמר ר' יהושע בן לוי דר' יהודה לפרש בא ומודים חכמים בעירובי חצירות ושתופי מבואות דזכות הוא לו. ומה יעשה ריב"ל במשנה זו. אלא ודאי דלרבי יהושע בן לוי משנתינו בערובי תחומין. ובהא הוא דסברי רבנן לאו זכות הוא לו דדלמא לא ניחא לי' למיזל בההוא רוחא והריטב"א תירץ בע"א דלעולם מיירי בעירובי חצירות אלא דלא מיירי בזיכה לו ע"י אחר ודאמרינן בגמ' עשאום כארבעה פרקים לא אמר כן אלא משום אוקימתא בתרייתא דר' אלעא אמר ר' יוחנן דאילו לאידך אוקימתא דהתם דאוקימנא שזיכה לו ע"י אחר לא אוקימנא כלל ודקדק כן מדברי רש"י. נשמע לפ"ז בין להרשב"א ובין להריטב"א צדקו דברי התוי"ט ואאזמו"ר הגאון ז"ל דבזיכה לו ממש ע"י אחר מהני והיינו משום דעירובי חצירות זכות הוא לו. וזה דלא כדברי הא"ר והפמ"ג סי' שס"ט. אך מ"מ בערובי תחומין הדין דין אמת דאף אם זיכה לו ע"י אחר ע"ד לקנות המעות של הנותן לא מהני ואף שהנותן מדעתו נתן לו המעות מ"מ כיון דלא נתכוין אלא לקנות הימנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו כו' נמצא נק' הזיכוי שלא מדעתו. משא"כ אם אמר לו ערב לי שליחא שויא וסמכא דעתיה כמ"ש רש"י. א"כ מזה מוכח הדין שרצינו להוכיח דבעינן שהמשלח יהיה סמכא דעתו. וא"כ י"ל הטעם דשליח שלא בפניו לא מהני משום דלא סמכא דעתיה דמשלח שיעשה שליחותו. ומ"מ אין משם ראיה מוכרחת דשאני התם שאע"פ שקנה ממנו מ"מ לא עשאו שליח כלל על שיזכה לו ע"י אחר ואף שיש כאן גילוי דעת גמור שרצונו בזכייה זו מ"מ שאני היכא דעשאו שליח ממש על הדבר אף אם הוא שלא בפניו י"ל דעדיף טפי. ושפיר סמכא דעתי' כמו באומר כל השומע קולי יכתוב גט כו':