ח

ונלע"ד טעם לזה דהנה בערובין ס"פ חלון תנן בנותן מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב שלא זכו לו מעותיו ופרש"י ואפילו עירב החנוני לכל האחרים וזיכה גם לזה כו' דכיון דמעות אינן קונות לא סמכא דעתיה דהאי ולא הוה דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו עכ"ל. ופי' במעותיו אין ר"ל במעותיו ממש דא"כ אפי' מדעתו לא הוי עירוב אלא ר"ל שמערב לו בככר שמזכה לו ע"י אחר אלא שמזכה לו הככר ע"ד לקנות עבורו המעה שנתן לו. וכיון שהנותן לא סמכא דעתי' להקנות לו המעה להחנוני משום דמעות אינן קונות. א"כ זה שמזכה לו ע"ד לקנות המעה מחמת זה ה"ז מערב לו עבור מעותיו שלא מדעתו. אלמא דמשום שלא סמכא דעתיה דהאי נותן לאקנויי המעה נקרא מערב שלא מדעתו ממש אע"פ שאמר לו בפי' שיזכה לו עירוב עבור המעה וכן כתב באליה רבא בא"ח סי' שס"ט סק"ב וז"ל גם י"ל דהא דזיכה ע"י אחר מהני בנחתום דוקא כשמכוין בפירוש לזכותו במתנה אבל בסתמא אמרינן כן אדעתא דמעות ומעות אינה קונה עכ"ל וכ"כ הפמ"ג במ"א סק"א וז"ל עמ"א אפשר כוונתו באמר זכה לי אף שזכה לו ע"י אחר מ"מ דעת החנוני על המעה ולא מתנת חנם ומעות לא קנה ומ"ש המחבר לקמן זיכה ע"י אחר שאומר בפירוש כן הנחתום מתנת חנם כו' עכ"ל. ובגמ' שם (דפ"א ע"ב) דאם אמר לו ערב לי שליח שווייה וקני ופרש"י וסמכא דעתיה דחזקת שליח עושה שליחותו כו' הלכך מערב לדעתיה הוא. וא"כ זהו כשהשליח הוא בפניו אזי סמכא דעתיה דהמשלח. אבל כשממנה שליח שלא בפניו י"ל דלא סמכא דעתי' כלל שיעשה השליח שליחותו דהא לא שייך חזקה שליח עושה שליחותו שהרי לא ידע שקבל עליו השליחות וכ"ש שהוא שלא בפניו. וכל היכא דלא סמכא דעתיה נקרא שלא מדעתו כנ"ל בשם רש"י. מיהו ק' על פרש"י מהא דתנן ס"פ התקבל מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו. והתם לא סמכא דעתי' שיעשו שליחותו דלא שייך לומר חזקה שליח עושה שליחותו אלא כשקבל עליו השליחות והבטיחו ע"ז כדמוכח בערובין (דף ל"א סע"ב). משא"כ הכא דהשומע קולו לא הבטיחו כלל לא שייך חזקה שליח עושה שליחותו ואעפ"כ יוכל לכתוב וליתן. ועוד דהא רב נחמן לית ליה חזקה שליח עושה שליחותו ואף על פי כן אם עושה שליחותו הוי ליה שלוחו כמותו וצריך לומר דמ"ש רש"י הטעם דסמכא דעתיה משום דקיי"ל חזקה שליח עושה שליחותו לרווחא דמילתא כתב כן. דאף אי ליכא חזקה זו מ"מ היכא דשליח שווייה סמכא דעתו משא"כ התם לא סמכא דעתי' משום דלא שוויי' שליח ומעות אינן קונות כו'. אך מ"מ י"ל דה"ה בממנה שליח שלא בפניו דבודאי י"ל דלא סמכא דעתיה כמו התם ע"כ אין לו דין שליח כלל אף אם עשה שליחותו. וכן הוא בתשו' רש"י הובאה במכמ"א ש"ו סי' ב' בענין מינוי שליח שלא בפניו. וז"ל דלמאי ניחוש לה אלימא משום דכיון דלא ידעא ביה אי צבי אי לא צבי לא סמכא דעתה ולא הוי שליח. סתמא דמילתא לא משוי שליח אלא למאן דידעה ביה דרחים לה כו' עכ"ל. הרי אי לא סמכא דעתה לא הוי שליח רק שצידד להקל רק משום דסתמא דמילתא לא משוי כו'. ואף גם זאת לא סמך ע"ז לבד רק משום שי"ל זכות הוא לה וזכין לאדם כו'. וגם ע"ז יש חולקים שם הובאו במכמ"א: