ה

והנה במכמ"א שער ששי סי' י"ג חקר בדין זה אם יכולים למנות שליח שלא בפניו וכ' דלגירסת רש"י ליכא למשמע מכאן דיכולים למנות שליח שלא בפניו וגם לגירסת הרי"ף אפשר דליכא למשמע מינה שהבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו דדוקא בשליח ב"ד הוא דאלים כחייהו לעשותו שלא בפניו אבל בעל גופיה לא. ודייקא הכי מדקא מיבעי ליה בשליח ב"ד דמשמע דגבי בעל גופיה פשיטא ליה דלא מצי למיעבד הכי דאי גבי בעל מצי למיעבד הכי מאי קא מיבעיא לי' גבי ב"ד מי גרע ב"ד מבעל עכ"ל ונפלאתי עליו שלא מצא לדחות רק משום שי"ל דב"ד אלים כחייהו דסברא זו אינה מוכרחת כ"כ לשזה יספיק למינוי שליח שלא בפניו את"ל דבבעל עצמו לא מהני. וכמו מילי לא מימסרי לשליח דאין מחלקין בזה בין ב"ד לעדים לר' יוסי דקיי"ל כוותי'. ואפילו רבי מאיר דמחלק בין ב"ד לעדים הרי פרש"י (דף ע"א ב') דהטעם משום דאיכא למימר שע"ז נתכוין שיאמרו לאחרים לכתוב ולחתום כו'. משא"כ לענין מינוי שליח שלא בפניו אין טעם לחלק בין הבעל לב"ד. אבל היה לו לדחות ראיה זו בפשיטות מטעם הנזכר לעיל דכיון שהבית דין הם בפניו דשליח קמא והם גם כן בפניו דשליח ב' הוי ליה כאומר אמרו דמהני לכולי עלמא היכא דהשליחות אינו מילי. משום דמה ששליח שני הוא בפניו דהב"ד ה"ל כאילו הוא בפניו דשליח קמא. דשלוחו של אדם כמותו והב"ד לא גרעי משלוחי' לומר אמרו לפלוני שיהיה שלוחי כנ"ל באריכות. ותדע דהא גם שליח דמשוי שליח בב"ד כגירסת הרי"ף עכ"ז נקרא שליח ב"ד אני כדמוכח מהא דאמרו ליה רבנן לאבימי כו' מיהו הריב"ש בתשו' סי' שי"ח הובאה ב"י סי' קמ"ב פי' דר"ל רק שהמינוי הוא בפני ב"ד. אך היינו בשליח דמשוי שליח בפניו שאז אין לב"ד חלק בו רק שמתמנה בפני ב"ד. אבל כשממנהו בפני ב"ד שלא בפניו דשליח ב' עכצ"ל דהב"ד יש להן חלק בשליחות זה דע"כ הוי כאומר אמרו. ועיין בהרא"ש שהקשה על גירסת הרי"ף והיינו דלעיל אמר דלבתר תלתין יומין משוינן שליח משמע שהב"ד יעשו השליח ואיך אומר כאן ע"ז העובדא שליח כי משוי שליח כו' והגם שהקשה ג"כ גם על גירסת רש"י דאי בעינן בפניו למה ימנה ב"ד את השליח. ימנה הוא את השליח ובפני ב"ד. לפע"ד לק"מ דהא רש"י פי' דכאן בעובדא זו א"א שיהיה בפניו כמ"ש או אפילו שלא בפניו כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כו'. ומיבעיא לי' אם יוכלו ב"ד למנות שליח שלא בפניו. ובעלמא ודאי יוכלו לצייר שצ"ל שב"ד יעשו השליח אע"פ שהוא בפניו דשליח קמא כגון ע"ד הנז' בגמ' ספ"ב שהבעל אמר בפי' שב"ד יעשו השליח. וכן אם השליח השני אינו מבין הלשון של שליח הראשון. עוי"ל אופן פשוט יותר כי הנה התוס' בפ"ק (דף ה') סד"ה יטלנו הימנה כ' דהשליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ בשעת נתינה אבל קודם נתינה מספקא לר"י אי מהני. והא דשליח עושה בב"ד שליח ואומר כו' הרי אומר כשהגט יוצא מתחת ידו. ור"ל בשעה שמוסרו לשליח שני. אבל קודם נתינה לשליח ב' לא הי' מהני וכ"כ הרא"ש שם. וא"כ כשמוסרו לב"ד ועדיין לא עשה שליח ב' קשה איך נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ. ובגמ' מוכח בעובדא דההוא גברא דאיתניס דאפי' כה"ג נאמן. אעכצ"ל דגם זה נק' שהגט יוצא מתחת ידו לב"ד והיינו אם הוא מוסר כחו לב"ד שהב"ד הם יעשו השליח ולא הוא. נמצא יצא הגט מתחת ידו אבל אם הוא יעשה השליח נמצא כשעושה השליח אז יוצא הגט מתחת ידו. ולא נאמן על בפ"נ ובפ"נ שאמר תחלה קודם נתינה. ולכן כשאומר בפ"נ ובפ"נ קודם מינוי השליח הב' עכצ"ל שנתן להם בענין שהם ימנו השליח. וא"כ שפיר יצוייר בעיא דרבא כי משוו ב"ד שליח מי בעינן בפניו דשליח קמא. ולק"מ מ"ש הרא"ש למה ימנה ב"ד כו' ימנה הוא כו' דאם כן לא יהיה מהני בפ"נ ובפ"נ שאמר תחלה. ואעפ"כ הוה מספקא ליה אי בעינן בפניו כיון שמ"מ הוא אמר להם שיעשו השליח. וכל שליח צ"ל פא"פ עם מי שמשתלח ממנו ומ"מ פשט דא"צ דדי מה שהב"ד הם פא"פ עמו שהרי הם העושים השליח השני: