ד

ועפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ן ס"פ התקבל והביאו הרשב"א שם דבשאר דברים של גט זולת כתיבתו וחתימתו אדם עושה שליח שלא בפניו. וכ"כ הרא"ש והטוש"ע סי' קמ"א סעיף י"ד והרב"י בבד"ה שם הביא ראיה לזה מהא דרבא דכאן ולפע"ד מהא דרבא אין שום ראי' כלל דהכא שאני דה"ל כמו בפניו משום שהב"ד הן בפניו וכנ"ל. משא"כ מינוי שליח שממנה בפני עדים או ב"ד שליח העומד במקום אחר והעדים כותבין וחותמין שמינה לפלוני לשליח. כיון שהשליח אינו רואה כלל פני העדים שמינהו בפניהם. ע"ז אין שום ראיה כלל מהא דרבא. אדרבה מהא דרבא משמע להפך שהרי אפילו בכה"ג שהב"ד הוא בפניו הוה מיבעיא לי'. ונהי דאח"כ פשטה דכה"ג מהני משמע ודאי דייקא משום שהב"ד הן בפניו עם השליח הא' והב' לכן ה"ל כאילו השליח א' הוא בפניו דהשליח ב' אפילו לגי' הרי"ף וכ"ש לגי' רש"י. ומינה מוכח דשלא בפניו לגמרי רק שמודיעים לו ע"י כתב זה ודאי לא מהני. אם לא להאומרים דכתב יד מהני בפקח וזהו מחלוקת הפוסקים וגם להאומרים דכת"י מהני צ"ע כי יש בזה תנאים. ואין כאן מקומו. ועוד כי הם לא הצריכו כת"י העדים רק בשביל הידיעה אבל המינוי ס"ל דמהני לגמרי שלא בפניו. וגדולה מזו כ' הריטב"א ס"פ התקבל דאפילו עדים אחרים באו והודיעוהו הגט כשר אע"פ שלא להם אמר הבעל להודיעו רק שהיו באותו מעמד ושמעו ממנו והרי לא נעשו שלוחיו כלל להודיעו ע"ש. וכ"ז נגד משמעות האיבעיא והפשיטות דרבא כאן. ועיין בק"נ ס"פ התקבל שהקשה עמ"ש הרא"ש ונ"ל דאיש ואשה שוין כו' והלא תלמוד ערוך הוא כו' ע"ש דמאד תימה על תמיהתו דבגמ' שם המינוי ע"י אומר אמור לו שאני ממנה אותו שליח וכיון שגט בידו לכ"ע מהני ומה שייך זה למינוי שליח שלא בפניו אלא שהעדים מודיעים להם בכתבם זה לא מוכח כלל מהש"ס שיהיה מהני. ולא דמי לעובדא דבש"ס שהביא הק"נ אפילו כי אוכלא לדנא: