ב

והרי"ף גריס בבעיא דרבא בענין אחר מגירסת רש"י וז"ל אמר רבא הא ודאי מיבעי לי שליח כי משוי ליה שליח בב"ד בפניו או אפילו שלא בפניו הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו עכ"ל. וכ' הב"י סי' קמ"ב וז"ל והכא פירושו שליח כי משוי שליח בב"ד מי בעינן שיהי' שליח שני שהוא ממונה באותו מעמד או אפילו שלא בפניו יכול למנותו ופשט דאפילו שלא בפניו וכן פירשה הרמב"ם בפ"ז ה"כ עכ"ל וזה לשון רבינו ירוחם נכ"ד ח"ג ולפרש"י בבעיית הגמ' ופשטה שב"ד יכולים לעשות שליח ב' אפילו שלא בפני א' ולפי גירסת רי"ף שליח יכול לעשות שליח בפני ב"ד שלא בפני שליח שני אלא שאומר בפני ב"ד אני ממנה שליח לפלוני וב"ד יתנהו לו. ועיקר הדין של שתי הגירסאות נהגו לעשות ר"ל לעשות בב"ד שליח שני שלא בפני שליח ראשון. ולעשות שליח ראשון בפני ב"ד שליח שני שלא בפניו עכ"ל וכ"כ הטור סי' קמ"ב. ונראה דגם לגירסת הרי"ף דייקא משום שממנה אותו בפני ב"ד. והב"ד הן ממוצעים בין שליח קמא לשליח שני ומה שהם פנים בפנים עם השליח שני ה"ל כאילו שליח קמא עמו פב"פ. הא למה זה דומה לדין אומר אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו. דאע"ג דהבעל אינו בפניו של הסופר והעדים מהני למ"ד מילי מימסרי לשליח. מאחר דהן הן שלוחיו לומר לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו והרי הוא עם השלוחי' פה אל פה. והשלוחים הן עם הסופר והעדים פה אל פה. לכן אף למ"ד שאין יכולים למנות שליח שלא בפניו מהני דהא ה"ל כאילו הן בפניו מטעם הנ"ל אלא דהתם לא מהני למ"ד מילי לא מימסרי לשליח. משא"כ כאן דנותן לב"ד גוף הגט ולא מילי לבד. ואומר להם שהם יתנו הגט לפלוני שהוא יהיה שלוחו. ה"ז ממש אומר אמרו. וכיון שכן מה ששליח שני שומע פה אל פה מהב"ד ה"ל ממש כאילו שומע מפי משלחו דהיינו שליח קמא וכמ"ש הר"ן ס"פ התקבל בענין אומר אמרו דאם איתא דמילי מימסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהסופר והעדים שומעין מפי השליח הרי הן כאילו שומעין מפי הבעל הלכך על כרחך מאי דקא פסיל רבי יוסי אומר אמרו בין במברר בין מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח עכ"ל. וא"כ בנד"ז דמוסר להם גוף הגט כשהשליח שני שומע מפי הב"ד ה"ל כאילו שומע מפי שליח קמא ממש וכ"כ התוס' (דס"ז ע"א) ד"ה אמרו והראשונים הם שלוחים של הבעל כו'. ואין לומר דלא דמי לאומר אמרו דהתם אומר אמרו לפלוני כו' משא"כ הכא לא הזכירו הפוסקים לשון שיאמר לב"ד אמרו לפלוני שאני ממנה אותו שליח. וכנזכר בלשון רבינו ירוחם הנ"ל וכ"כ הרמב"ם פ"ז ה"כ כל העושה שליח א"צ שיהי' השליח עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פלוני שלוחי ואפילו שלא בפניו וכ"כ הטור סי' קמ"ב. אך זה אינו דהא בגמרא ס"פ התקבל (דס"ו ע"ב) איתא אמרי אי כתובו כתב ידן ודן הוא כ' הגט (מדלא קפיד עליה) נעשה כאומר אמרו. וכ"ש בכה"ג שנותן הגט לב"ד שיתנוהו לשליח שהוא ממנה בפניהם דנעשה כאומר אמרו לפלוני כו':