א

סימן ערה

גיטין (דכ"ט סע"ב) אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא לן כי משוו ב"ד שליח בפניו (מי בעינן בפניו דשליח קמא כו') או שלא בפניו כו'. הנה פי' כי משוו ב"ד שליח זהו כמו שמבואר בגמרא ספ"ב (דכ"ד סע"א) ואיבעית אימא כו'. וכתבנו שם [בחי' הש"ס] דעכצ"ל דשליח קמא אמר לב"ד שיתנו הגט דאל"כ מהיכן יש להם כח ליתן. ולמנות שליח. וכ"מ בגמ' שם שהבעל אמר לה ומשוי ב"ד שליח. דאין לומר דדי במה דשליח קמא אומר לפניהם בפ"נ ובפ"נ ונותן להם הגט דעי"ז עשאן ב"ד. והרי מצינו באומר לשלשה תנו גט לאשתי דע"י שעשאן ב"ד רשאים לעשות שליח לכתוב ולחתום. ועיין רש"י (דע"א ע"ב) בד"ה דאמר מילי מימסרן. דאיכא למימר דעשאן ב"ד כו' נמצא מצד שיש גילוי דעת שלזה נתכוין לכן יכולים לעשות שליח. ור' יוסי לא פליג רק משום דמילי לא מימסרי לשליח. וא"כ גם כאן דשליח קמא עשאן ב"ד רשאים לעשות שליח. אך באמת לא קרב זה אל זה כלל דהתם שאני שאמר להם תנו. א"כ הם עצמן ודאי עשאן שלוחים. והרי מדינא שליח עושה שליח. אלא דבשנים חיישינן שבושת הוא לו כשיעשו שליח או משום דמילי לא ממסרן לשליח בשנים גם לר"מ. ולפיכך כיון שהם שלשה דאיכא למימר דעשאן ב"ד ולא שייכי הני טעמי המונעי' לכן יכולים לעשות שליח. משא"כ הכא אם לא אמר השליח לב"ד תנו איך יוכלו ליתן אפילו הן עצמם כ"ש למנות שליח. ואם משום דמוכחא מילתא שלזה נתכוין הלא לא אזלינן בתר אומדנא רק ביוצא בקולר ומסוכן וכה"ג כמ"ש במשנה וגמרא (דס"ה סע"ב) ואף גם שם משום דאמר כתבו כמ"ש בב"ב (דקמ"ו). א"ו צ"ל דשליח קמא אמר להם תנו. או שהשליח קמא אמר להם בפי' שהם יעשו שליח וכמ"ש בגמרא ספ"ב וכנ"ל. אך א"כ צ"ל מאי קא מיבעיא לרבא מי בעינן בפניו דשליח קמא. מי גרעי הב"ד משליח דשליח שעושה שליח שלא בפני השליח ראשון ואפילו מת שליח ראשון ולכאורה י"ל משום דהרמב"ן כ' בשם הרי"ף דשליח שני ג"כ אינו עושה שליח אחר אא"כ חלה או נאנס. והב"ד עושין שליח בלי שום אונס. ומש"ה הוה קס"ד דבעינן בפניו דשליח קמא. ומסיק דא"צ שיהי' בפניו משום שבודאי שליח קמא שעשאן ב"ד לזה נתכוין שיעשו שליח. אך י"ל בע"א דהב"ד לא דמי לשליח דשליח. כי השליח דשליח יכול ליתנו בעצמו ע"כ פשיטא דמשוי ג"כ שליח אחר שלא בפניו דשליח קמא ואפילו מת שליח קמא. משא"כ הב"ד אין דרך שיתנו בעצמם אלא שאמר להם שיעשו שליח וה"ל כשלוחו דההוא גברא ליתנו לאבא בר מניומי שהוא שליח שלא ניתן לגרושין. ע"כ מיבעיא לי' אם צריך להיות בפניו דשליח קמא כו' ובתר דבעיא הדר פשטה דאפילו שלא בפניו דהא אפילו שליח שלא ניתן לגרושין יוכל לעשות שליחותו מה שצוו לו שלא בפני המשלח. דהא עכ"פ לאבא בר מניומי היה יכול ליתנו בטוב. וכ"ש ב"ד די"ל דעדיפי משליח שלא ניתן לגרושין כי מה שאמר להם שיעשו שליח ולא אמר להם שיתנו בעצמן זהו מפני כבודם. ועוד דב"ד אלים כחייהו. ויש להסתפק אם מת שליח קמא אם הב"ד יכולים למנות שליח דרבא לא פשיט רק שא"צ בפניו. אבל אם מת י"ל דאין יכולים למנות שליח. כיון דהם עצמן לא היו שלוחי' ליתן וי"ל דמ"מ גם שליחות זה ליתנו לשליח מכח בעל קאתי ולכן כיון דאיתיה לבעל יכולים למנות השליח: