יב

אך צ"ל להר"ן דפיסולא דאורייתא הוא. איך יש להקל גם בשעת הסכנה. והנה הרמב"ם ז"ל שהביא דין זה פ' שני מה' גירושין הלכה י"ג כתב וז"ל וכן מי שהיה מושלך בבור (ואמר כל השומע קולי) יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה. והוא שידעו אותו ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו ה"ז כשר שזה כשעת הסכנה הוא שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין עכ"ל וע' לח"מ שם שיש צ"ע מאין יצא לו לרמב"ם דבר זה שהצריך והוא שידעו אותו שהרי לא נמצא זה בגמ' מדין ההוא והגהמי"י פי' דמ"ש והוא שידעו אותו היינו שהוא אדם דאע"ג דמשנינן בגמ' שם דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין היינו דלא חיישינן דלמא צרה היא אבל מ"מ חיישינן דילמא שד הוא ולכן בעינן דחזי לי' דמות אדם ובבואה דבבואה וזהו נכלל במ"ש הרמב"ם והוא שידעו אותו. אבל הר"ן פ"ו דגיטין כתב דלהרמב"ם לא חיישינן כלל לדלמא שד הוא כמו דלא חיישינן לצרה וא"כ צ"ע לפ"ז מהו והוא שידעו אותו וע' רש"י בסוף יבמות דצריך שיזכור בדבריו איך הוא פב"פ ואנן סומכין עליו ומהימנינן ליה בכל דבריו שהוא פב"פ והלח"מ פי' דמ"ש והוא שידעו אותו היינו שיהיה ידוע לנו שפב"פ הוא בעל אשה זו דנהי שאנו מאמינים לו שהוא פב"פ מ"מ צריכים אנו לידע מעצמינו שפב"פ הוא בעל אשה זו. וקשה להעמיס דבריו בלשון הרמב"ם דא"כ הל"ל והוא שיהיו העדים יודעים ששם בעל אשה זו הוא כפי שם זה שהזכיר זה המושלך בבור אבל לשון שידעו אותו משמע שיכירו אותו מקודם. לכן י"ל דהרמב"ם ס"ל כפשט לשון הגמ' (דס"ג) שכל שליח אא"ל שליח אא"כ מכיר המשלח. וא"כ בנד"ז אם זה השומע קולו לא הכירו מעולם איך יהיה נעשה שלוחו. ועוד דאפילו לדברי האומרים דכשהשליח פקח ופתוח ואינו סומא סגי כשמעידים לפניו שזהו פלוני דהיינו מפני שעי"ז נעשה מכירו. אבל בנד"ז שהמשלח מושלך בבור ואין השליח רואה אותו ואם גם לא הכירו מעולם מה בין זה לסומא שא"א לו להיות שליח לכ"ע אם אינו מכירו ע"פ טב"ע דקלא. והרי הפוסקים לא הקילו בסומא ואפילו במקום עיגון לכן הצריך הרמב"ם להיות שידעו אותו ומכירו בדבר רק הקולא הוא שמאמינים לו שהוא פב"פ. ומ"ש בגמרא שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין פ' הרמב"ם דר"ל אע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו תלינן שנשתנה צורתו אבל מ"מ צריך שידעו אותו מקודם או י"ל כפשוטו דכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כלל. מיהו היינו כשרואין אותו דא"כ נעשה עכשיו מכירו כיון דמהימנינן לי' וזהו הדין שהעתיק הרמב"ם פ"ב ה"ז אבל גבי מושלך בבור ואין רואה אותו הצריך שידעו אותו דאל"כ א"א להעשות שליח. וכמו הסומא. ובמכמ"א שער א' סי' ט' נדחק לפרש במ"ש שידעו אותו היינו שהכירו קולו בטב"ע דוקא ודבריו דחוקים ביותר עיין עליו. אך בירושלמי סוף יבמות משמע לכאורה כדבריו מדפריך לי' ע"ז ממסית דלא סגי בטב"ע דקול ע' בסנהדרין (דס"ז ע"א) בפרש"י דבעי' דוקא שיהיו רואין אותו (ע' קצה"ח סי' פ"א ס"ק י"ג) ואהא פריך הירושלמי מ"ש דהכא סגי בזה שישמעו קולו כו'. א"כ לכאורה משמע כמ"ש המכמ"א שהכירוהו בקולו ואם הפי' בהרמב"ם כמו שפירש המכמ"א או כמו שפרשתי אין שום ראיה ממתניתין דמי שהיה מושלך לבור לדין דכשהשליח אינו מכיר האיש או האשה שיהיה בזה שום צד להקל. אך לפי משמעות שאר הפוסקים שא"צ שום הכרה ולא מיעטו שאדם שלא הכירו מעולם פסול לשליחות זה ומסתימות הלשון משמע דהכל כשרים להיות שלוחים לכתוב וליתן ה"ז נגד הא דרב ששת גבי סומא וההכרח לחלק דבשעת הסכנה שאני כמ"ש הגמרא. לפ"ז עכצ"ל שאפילו גבי סומא אין בזה רק איסור דרבנן וכמשמעות הסה"ת שמא יטעה ולא כהר"ן וצ"ע שהפוסקים לא העירו מהא דסומא אהך מתני' אך אפילו לפ"ז י"ל דבמקום עיגון לא דמי לשעת הסכנה שהתירו בגמרא אפילו אין מכירין דהתם שאני כפרש"י שזה מסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי. אבל בנד"ז פן יזדמן אח"כ נוסע למקום האיש ותמנהו ש"ק דאל"כ אלא נאמר דבכל מקום עיגון דומה לשעת הסכנה א"כ אמאי לא התנו הפוסקים גבי סומא שאפי' אינה מכירה בקול יוכל להיות שליח במקום עיגון דהא נותנין אע"פ שאין מכירין אלא ודאי שאני התם שזה מסוכן למות ושוב אין עוד תקנה. משא"כ הכא פן ואולי יזדמן איזה נוסע. מיהו לכאורה קשה הרי התם ג"כ אם לא יכתבו הגט ג"כ אינו עיגון יותר מנ"ד דעכצ"ל שלא תזקק ליבם הוא החששא. דלגבי מיתה שמא יש להאמינו בודאי כמעשה דצלמון כו' ורק החששא מצד יבם כו' או שמא הוא בבור במאסר וכה"ג וא"כ אין זה עיגון יותר מנד"ז. וע' בת"ג סי' ק"ך ס"ק י"ט כתב בענין שעת הסכנה וז"ל נראה דוקא כגון שהי' מושלך בבור או שתפסוהו אנסין ומוליכין אותו למקום אחר או שאמר כתבו והלך למדה"י כו' עכ"ל לפ"ז דנד"ז ודאי כשעת הסכנה דמי וא"כ היו כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין האיש והאשה וא"כ ה"ה שיכול הש"ק להיות שלוחה אע"פ שאינו מכירה וע' במכמ"א שער ו' סי' י"ד שכ' שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאפילו סומא א"צ שיכירה בטב"ע ויכול לסמוך על אחרים ולכן יכול להיות ש"ק אפי' בחו"ל ע"ש. וא"כ לפ"ד הב"ש וסיעתו דסמכינן אפי' על קרוב ואשה ודאי ה"ה על מעב"ד אפילו אינו מקויים כ"ה בבית מאיר סי' ק"ך דמעב"ד שאינו מקויים לא גרע מע"א כו' ועוד דבנד"ז ה"ז כמעב"ד מקויים שהרי הב"ד דכאן לא יתירוה עד שיתברר להם שהכל אמת ע' לעיל סוף אות ו'. לכן הרי הש"ק יודע ע"פ עדים שהאשה פ' מינתו שליח וסגי לפ"ז (ר"ל לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והסמ"ג לפ"ד המכמ"א) אפי' יהי' לזה דין סומא ממש ואפילו יהיה כמו שלא בשעת הסכנה. ומיהו כיון שרוב הפוסקים לא כ"כ גבי סומא ע"כ אין לצדד רק משום שי"ל דבכה"ג נותנין אע"פ שאין מכירין וגם לצדד הדרך דזכי' שיזכה לה השליח ודאי דא"צ הכרה ומ"מ י"ל לרווחא דמילתא לעשות הבעל שליח הולכה שמכיר בודאי והיא אשתו שיכולה להיות ש"ה כמ"ש בגמרא ס"פ המביא תניין:

קיצור הענין הוא כך. תחלה יכתוב הבעל בכ"י להב"ד שבמקום דירת אשתו או שאיש אחר יכתוב והוא יחתום אם אינו יכול לכתוב כל הכתב בכ"י. ובמכתב יהיה מבואר איך שהוא איש פלוני מעיר פלוני שנשלח לסיביר ושאשתו נשארה שם בעיר פלוני לכך מבקש אולי אפשר שאשתו תסע למקום שהוא כעת בסיביר ואם אין רצונה ליסע לשם וחפיצה לקבל גט אזי בעט איך דעם סופר פב"פ שבעיר פלוני (היינו מקום דירת אשתו או הסמוכה לה) (או) [ופב"פ] ופב"פ מעיר הנ"ל אז אחד מהם זאל שרייבין בעיר הנ"ל אגט פטורין כשר לגרש בו את אשתי פב"פ הנזכרת און זאלשט שרייבין אים לשמו ולשמה ולשם גירושין און אפילו כמה גיטין ביז איינער וועט כשר ווערין כד"ת לדעת המסדר בין בכתיבה בין בחתימה און איך בעט אייך פב"פ ופב"פ ופב"פ מעיר פלוני הנ"ל אז צווייא פון די דראיי זאלין חתמנן זיך אויף דעם גט הנ"ל לשמו ולשמה ולשם גירושין ואפילו כמה וכמה גיטין ביז איינער וועט כשר ווערין כדת און אוך בעט איך דעם וואש וועט שרייבין דעם גט און מאך אים פאר איין שליח לגירושין במקומי ובחריקאי אז דוא סופר זאלשט נעמען דעם גט כשר הנ"ל לאחר הכתיבה והחתימה און זאלשט געבין אים ליד אשתי פב"פ הנזכרת למעלה און זיא זאל מגורשת ווערין פון מיר מיט דעם גט הנ"ל און מותרת ווערין לכל אדם ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדבורי ממש און איך גיב דיר רשות צוא מאכין אשליח אחר במקומך ליתן גט הנ"ל ליד אשתי פב"פ הנ"ל בכל מקום שהיא. ואפילו בלא אונס כלל. ותיכף שיגיע גט הנ"ל לידה מידך או מיד שלוחך תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. גם בין איך דיר מודיע אז מלבד דאש וואש איך שרייב זייא כל הנ"ל עוד זאת האב איך זייא ממנה גיווען שלוחים פאר ב"ד החתומים למטה היינו איך האב גיזאגט פאר שלשה אנשים ב"ד הנ"ל בזה הלשון הערט צו ב"ד פאר אייך בין איך ממנה את פב"פ ופב"פ ופב"פ מעיר הנ"ל אז איינער פון זייא זאל שרייבין בעיר הנ"ל אגט כשר לגרש בו את אשתי פב"פ הנזכרת. און זאל שרייבין אים לשמו ולשמה ולשם גירושין און אפילו כמה וכמה גיטין ביז איינער וועט כשר ווערין כדת לפי דעת המסדר בין בכתיבה בין בחתימה. און פאר אייך ב"ד בין איך ממנה פב"פ ופב"פ ופב"פ מעיר הנ"ל אז צווייא פון דיא דראיי זאלין חתמנן זיך אוף דעם גט לשמו ולשמה ולשם גירושין ביז איינער וועט כשר ווערין כדת און פאר אייך ב"ד בין איך ממנה דעם וואש וועט שראייבין דעם גט הנ"ל אז ער זאל זאיין ג"כ אשליח לגירושין במקומי וחריקאי ער זאל נעמען דעם גט לאחר הכתיבה וחתימה און זאל געבין אים ליד פב"פ אשתי הנ"ל אז זיא זאל מגורשת ווערין פון מיר מיט דעם גט הנ"ל און מותרת ווערין לכל אדם ותהא ידו כידי כו' ותיכף שיגיע גט הנ"ל לידה מידו או מיד שלוחו תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. כך דברתי בפה מלא לפני הב"ד דפה והנני מודיע כ"ז למעלתם ומבקש לקיים בקשתי. כ"ד הבעל הבא עה"ח יום פ' לירח פ' שנת פ' בעיר פ' נאום פב"פ. וצריך שידבר כן ממש לפני הב"ד דסיביר בפה מלא את הדברים האלו מן הערט צו ב"ד פאר אייך בין איך ממנה כו' עד מותרת לכל אדם. ואח"כ יקיימו ב"ד כל הנ"ל בזה"ל בפנינו ב"ד ח"מ מינה הבעל בפה מלא מפורש ויוצא מפיו את הסופר והעדים שיכתבו ויחתמו את הגט ואת הסופר שיהיה ג"כ ש"ה הכל כאשר לכל כמבואר במכתבו למעלה שהוא אמת ויציב וגם בפנינו כתב מכתבו הנ"ל להודיעם כ"ז ולבקשם ולמנותם ע"ז ג"כ ע"י כתבו כמבואר במכתבו וזהו חתימת ידו ממש ולראי' באנו עה"ח יום פ' לירח פ' שנת פ'. נאום. ונאום. ונאום: