יא

והנה עם היות שהעלינו דצ"ל הגירושין ע"י ש"ק דוקא וכמש"ל (אות ו' אות ט') טעמים עצומים בזה. מ"מ נלע"ד שאין להקל עד שיגרשנה שנית ע"י ש"ה ג"כ אף שיהיה מינוי ש"ה זה ג"כ שלא בפני השליח מ"מ יש בזה איזה יתרון מעלה מה שאינו במינוי ש"ק שלא בפניו. דאף דיש הרבה מעלות במינוי ש"ק שלא בפניו מה שאינו במינוי ש"ה (כנ"ל אות ט') והעיקר דש"ק א"צ קיום (כנ"ל אות ו') משא"כ בש"ה מ"מ כיון דלא ראי זה כראי זה ויש איזה יתרון מעלה ג"כ בש"ה שלא בפניו מה שאינו בש"ק כדבעינן למימר בס"ד. ע"כ ראוי לעשות שניהם (כיון דבלאה"נ צריך עכ"פ שיושלח הגט עם המעב"ד של הקבלה (כנ"ל סוף אות ח'). א"כ מה הוא הטורח שימנה ג"כ ש"ה על גט זה). והנה ענין היתרון שיש במינוי ש"ה על ש"ק שהמינוי שלו שהוא נשלח ממדינתנו לסיביר והאשה נשארת בכאן ומיעוטא הוא להפך שהאשה תהיה נשלחת לשם והבעל ישאר כן כי רוב המשפטים הם על הזכרים כו' שמסתמא הוא העושה העולה הגניבה או הרציחה ואשה אין דרכה בכך. ולזאת כיון שהיא צריכה למנות ש"ק איש א' שהוא בסיביר הרי מן הסתם אינה יודעת ומכרת שם שום אדם כלל עד שתוכל לומר פלוני יהי' שלוחה וגם מן הסתם אין שום אדם דסיביר שיהא מכיר האשה שהיא כאן זולת בעלה מכירה. וא"כ לכאורה א"א לה כלל למנות ש"ק דהתם. כיון שאין השליח יודע ומכיר כלל מי המשלחו ואע"פ שרואה כתוב במעב"ד שפלונית בת פ' והיא אשת פב"פ היא עושה אותו שליח י"ל דאינו כלום כיון שאין מכירה וכמו שהוא ש"ס ערוך ספ"ב דגיטין (דף כ"ג סע"א) גבי סומא דפסול להיות שליח הגט משום שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו אא"כ מכירים בטב"ע דקלא וכתב בש"ע סי' קמ"ב סעי' י"א ואם אינו מכירים בטב"ע דקלא לא מהני מה שאחרים יאמרו לו שהיא זאת אע"ג דמהני בפקח עכ"ל. ולכאורה בנד"ז שהש"ק הוא שלא בפניה אם אינו מכירה י"ל דלא עדיף מסומא דהא כמו שהסומא אינו רואה אותה כך הוא אינו רואה אותה. וא"כ אין מהני מה שאחרים אומרים לו שפב"פ עשאתו שליח ולא הקילו הפוסקים רק בפקח שראה אותה בעיניו ואף גם בפקח יש חולקים כמו שהביא המכמ"א ש"ו סי' י"ח. וז"ל הסה"ת סי' קכ"א מהכא משמע לכאורה אדם שעושה שליח להוליך גט לאשתו צריך שיכיר השליח את האשה קודם שנעשה שליח כו'. ואף שאח"כ הביא ראיה מעובדא דרבה בר מניומי להפך הנה המכמ"א שם כ' בשם כמה מפרשים שהביאו משם ראיה להפך ודחו ראיה דסה"ת משום דלפירש רש"י אינה ראיה כלל. ועכ"פ גם להמקילים בעינן שני עדים כשרים שיעידו לפני השליח וכ"פ המכ"מ ודלא כהב"ש סי' קמ"ב ס"ק קי"ט. והנה בכל הפוסקים המתירים במינוי שליח שלא בפניו כולם כאחד ממש נקטו בלשונם איש פלוני שבמדה"י והיינו ודאי ביודעו ומכירו רק שאינו כעת לפנינו. משא"כ בכה"ג למנות איש שאינו מכירה כלל לא שמענו. ולדעת הר"ן גבי סומא דה"ל שליח שלא ניתן לגירושין י"ל שיש בזה פסול דאורייתא. אף בסה"ת כ' הטעם שמא יטעה א"כ י"ל דא"ז רק חששא דרבנן. אכן צ"ל דהתנן ספ"ו דגיטין מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין. ובגמ' וליחוש דלמא צרה היא מתרץ בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין והתם לכאורה השומע קולו לא הכירו בטב"ע דוקא דאם הכירו לא שייך לחוש ודלמא צרה היא דטביעת עין דקלא הוי טב"ע גמור וע' שו"ת שבו"י ח"א סי' ק'. וכיון שכן וגם י"ל שלא הכירו כלל בחייו רק שעכשיו שומע שאומר איך שהוא פב"פ ועל שמיעה זו נעשה זה שליח לכתוב וליתן הרי נעשה שליח אע"פ שאינו מכיר המשלח כלל רק שהוא שומע שהוא פב"פ. וה"נ בנד"ז ע"י הכתב מעב"ד אף שלא הכירה מעולם דהכא לא בעינן שמיעת הקול. ולכאורה זהו נגד סוגיא הנ"ל דגבי סומא. וצריך לחלק דבשעת הסכנה שאני ופרש"י כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי. משא"כ גבי סומא יעשה שליח איש אחר. וא"כ בנד"ז שהבעל רחוק ממנה מהלך שנה וא"א כלל אם לא ע"י מינוי ש"ק י"ל דנעשה שליח לקבלה אף שאינה מכירה: