ט

והנה עוד יש טוב טעם להיות הגירושין ע"י ש"ק דוקא ולא ע"י ש"ה מלבד טעם העצום הנ"ל דבש"ה לבד א"א להקל כיון דא"א לקיים המעב"ד על פי הקיומים הנז' בש"ע ורק בש"ק יש להקל בזה משום דרבו האומרים שא"צ קיום כו'. עוד זאת דהנה בענין מינוי שליח שלא בפנינו ג"כ יש לפקפק. ועם היות שבתשו' ב"א רס"י ק"ו כתב וז"ל ועכ"פ בנ"ד דהוא מינה את השליח בפה רק שאנו מודיעים הדבר לשליח ע"י כתב בכה"ג נראה דאין חילוק בדבר למנות בפה שלא בפניו ואין מי שחולק בדבר דמהני עכ"ל והאריך בזה. במח"כ אשתמיטתי' תשו' הרשב"א הובאה ב"י סס"י קמ"א וז"ל כ' הרשב"א בתשובה על א' ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפנינו ואח"כ נמלך לבטל הביטול ושיהיה שליח לגרש כמו שהיה כו' עד א"כ אך זה בשעת נתינתו כבר חזר בו המשלח ונתרצה שיתנו לה כו' ואם נפשך לומר שאינו גט שצריך שישמעו מפיו הא לא אמרינן אלא בכתיבת הגט וחתימתו וזה קרוב בעיני אלא שראוי להחמיר עכ"ל. הרי למעשה לא הקיל. [והיינו] משום שלא שמע מפיו מינוי השני ואף שקיבל הגט מיד הבעל ממש כ"ש הכא דהגט לא יגיע לידו רק ע"י הבי דואר ולא מיד הבעל דיש להחמיר ביותר וכאשר כבר האריך בדין זה המכמ"א שער ו' סי' י"ג ומסיק דבשולח הגט ע"י גוי יש להחמיר שלא לעשות כן כלל ואפי' דיעבד והיינו כי ביאר שם שרשי הדין במינוי שליח שלא בפנינו שעיקרו בנוי על גירסת הרי"ף ס"פ כל הגט (דף ל"א ע"א). אבל לגירסת רש"י לא מוכח מידי דהתם הפי' שב"ד ימנו השליח השני בפנינו רק שהשליח הראשון אינו אז במעמד זה והרי עכ"פ מינוי השליח הזה השני הוא בפני המשלח והשליח שהרי הב"ד הן הן המשלחים כדאיתא ס"פ המביא תניין ואבע"א כו' ע"ש בסוף הפרק ממש. וא"כ אין מכאן ראייה למינוי שליח שלא בפניו וגם הביא שם יש מן המתירים במינוי ש"ק שלא בפניו ומחמירין במינוי ש"ה בפניו דוקא משום דס"ל דהא דאמרינן עד שישמע נהוג בכל שליחות הבעל ולא בשלוחי אשה ואולם מצד פקפוקים אלה העלה להקל במקום דלית ברירה כי רבו המקילין במינוי שליח שלא בפניו הן בש"ה והן בש"ק. אבל בשלח הגט ע"י גוי העלה להחמיר די"ל דה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע לפי שלא הגיע הגט לשליח מיד הבעל והעלה שזהו טעמו של ר' חנינא גאון לפ"ד הרשב"א והר"ן וסיעתו. (ואף דלכאורה י"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע אינו פוסל רק בהאשה מהבעל או משלוחו ולא בהשליח מהבעל דהא באומר לשנים או לשלשה כתבו ותנו אינו מוסר הגט ממש לידם ויש לדחוק בזה עפמ"ש הב"ש סי' ק"כ סק"ב בשם הרמ"ה לדחות ראיית הרמב"ן וצ"ע) ובהצטרף סברת פוסקים אלו לסברת המחמירים בלא"ה במינוי שליח שלא בפניו כו' יעשה חומה בצורה שלא יועיל שליחות זה ושזהו כוונת רמ"א שהגיה בסעי' ל"ה דוקא דיש חולקים ולא בסי"ד עכת"ד. וגם בספר קרבן העדה על הירושלמי סוף יבמות הביא ראיה מהירושלמי לדעת ר"ח גאון ע"ש. וא"כ קשה להקל בזה. אבל במינוי ש"ק שלא בפניו לא שייך חששא דר"ח גאון הנ"ל ולכן יש להקל במקום עיגון גמור כזה. ועוי"ל דיש עוד טעם בזה להקל אף לגירסת רש"י שלא נתבאר בגמ' היתר דמינוי שליח שלא בפניו וכמש"ל מתשובת הרשב"א שבב"י סס"י קמ"א. מ"מ לו יהי כן יש איזה צד להקל במינוי ש"ק משום שי"ל דאפשר זכות הוא לה שיזכו לה הגט מאחר שמרוחקת מהבעל מהלך שנה ויותר והבעל נכתב לעבודת המלך בענין שא"א שיבוא לכאן ושתלך היא לשם ג"כ כמעט דבר שא"א כי היא ארץ שאין בה יהודים כו' וכ"ש אם יושבת עגונה כבר זה כמה שנים ואפשר לדמותו להמזכה גט לאשתו במקום יבם קטן ע' ביש"ש ספט"ו דיבמות. ועכ"פ כיון דג"כ מינתה ש"ק א"כ בכה"ג י"ל דטפי זכות הוא לה וכ"כ בס' ק"נ ספט"ו דיבמות אפי' באשה דעלמא וכ"כ בס' בית מאיר סי' ק"מ. ושוב ראיתי במכמ"א ש"ו סי' ב' הביא תשו' רש"י הובא בתשו' הרא"ם סי' ס"ז שם כ' בהדיא דבמינתה ש"ק שלא בפניו מהני כשזיכה לה הגט ופי' המכמ"א דדוקא מתורת זיכוי ולא מתורת שליחות. וא"כ הרי מבואר דאף את"ל דמינוי שליחות שלא בפני השליח לא מהני. מ"מ הרי בש"ק מהני כשמזכה לה הגט דע"י מינוי ש"ק שמינתה נתברר דזכות הוא לה וכיון שזכות הוא לה זכין לה שלא בפניה ולא מצד שהוא שלוחה כלל רק שהבעל זיכה על ידו. ואף שמד' הר"ן ר"פ התקבל ד"ה לפיכך. נראה בעליל דלא ס"ל סברא זו יעו"ש וכן בתשובת רש"י הנזכר כתב שיש מחמירים וגם רש"י שהקל שם היינו בהתקבל וזכי ועוד איזה סניף יעו"ש. מ"מ בנד"ז נמי יש סניף מטעם הנ"ל מאחר שבלא"ה ההכרח שתשב גלמודה כו' לכן אפשר בכה"ג יודה הר"ן ועוד דלהר"ן וסיעתו בלא"ה שרי מצד ש"ק וכל הטורח רק לשטת רש"י ובזה יש לצדד לפרש"י ג"כ: