ח

והנה בתשובת ב"א סי' ק"י דף ק"צ סע"א כתב וז"ל ועוד יש לעיין בזה שאף לפ"ד הפוסקים דלא בעו קיום י"ל דוקא באשה או ש"ק שגיטו בידו דבזה אמרינן ד"ת עדים החתומים כו' כיון שזה המביא לנו הגט או השטר ההוא טוען בברי שנמסר לידו מיד הבעל אמרינן לא חשיד אינש לזייף משא"כ בנ"ד שהמעב"ד שנתקבל הגט לא יבא בידי אדם רק ע"י הבי דואר דקביע במתא וזה ה"ל כמצא כתוב בשטר פ' גירש אשתו וחתומים עליו עדים או ב"ד שאין להקל בדבר בלא קיום ואפי' בעדות מיתה כתבו בסי' י"ז דעת הרבה פוסקים דבעינן קיום וע' ש"ך ח"מ סי' מ"ו גבי מצאו שטר קדושין בשוק דלא מהני בלא קיום משום דמה שאינו בידי שום אדם לא שייך לא חשיד לזיופי ע"ש עכ"ל. וז"ל הש"ך סי' מ"ו ססק"ט וכן בשטר קדושין שמצאו בשוק נמי צריך קיום (פי' מדאורייתא ע"ש) דאינו ביד שום אדם לא שייך לומר לא חשיד אינש לזיופי דהא לא ידעינן מי הוא הבעל דבר והיינו הך דירושלמי דשלהי יבמות במצאו כתוב מת פלוני דאף למ"ד דמשיאין את אשתו לא מתיר אלא מפני עיגונא כמו דמשיאין ע"י עד מפי עד עכ"ל. ובאמת בחידושי הרשב"א שלהי יבמות משמע להדיא בהפך דמדאורייתא מהני שהרי כתב אע"פ שאין עדים מצויים לקיימו דכיון דקיום שטרות מדרבנן לא אחמור רבנן בעדות אשה דלבעי קיום דאדרבה בכל עדות אקילו כ"ש דלא מחמרינן ביה כו' עד אפי' בעד א' מפי כתבו אע"פ שאינו מקויים משיאין עכ"ל. מדכ' לא אחמור רבנן כו' כ"ש דלא מחמרינן ביה מזה מבואר בהדיא דס"ל דבמצאו כתוב בשטר הוי עדות עדות מדאו' משום עה"ח על השטר כו' וכדבריו כ"ה גם כן בחידושי הרמב"ן לשם וכן מבואר להדיא בלשון הנ"י והר"ן שבב"י רס"י י"ז בהך דינא דמצאו כתוב בשטר. וא"כ דינא של הש"ך מדוכתיה תברא ותמיהני על האחרונים והנתי"מ שפלפלו בדין זה לסתור ולבנות בסברת הש"ך ולא שתו לבם אל המקום אשר עומד עליו דין זה דהש"ך עצמו כתב והיינו הך דירושלמי וע"ז מבואר בהרמב"ן והרשב"א והר"ן והנ"י דהוי מדאורייתא ומ"ש הש"ך דאף למ"ד כו' כמו עד מפי עד כ"ה בתשובת אביו של הש"ך בחמ"ח ס"ק כ"א והרי לא כתב כן רק אעד א' בכתב שאינו מקויים רק ע"פ ע"א ע"ש וע' בתשו' החמ"ח בסופו מ"ש ק"ו ב"ב של ק"ו כו' מבואר דס"ל ג"כ בפשיטות דה"ל עדות מדאורייתא דאל"כ לא [היה] התחלת ק"ו. גם בלאה"נ ליכא שום חשש דזיופא כאן שיהיה צריך קיום ד"ת דומיא דמ"ש החמ"ח שם ועוד קיום זה מה הוא כו' ע"ש. והנה בקצה"ח סי' מ"ו סק"ד הביא ראיה מהתוספות נגד הש"ך ובנתי"מ השיב עליו שלא כדת לכאורה דמ"מ אם מדאוריי' צריך קיום לא היה לנו להתיר להחזיר להמלוה כו'. מיהו אף גם לפמ"ש הנתי"מ סס"ק ה' משא"כ בשט"ח כו' י"ל דנד"ז נמי דליכא למיחש לזיופא כנ"ל דמי לשט"ח ע"ש דא"צ קיום ד"ת. ועוד והוא העיקר דבנד"ז שהגיע הבי דואר ונכתב עליו ממקום שנשלח הן בכתבים ששולחים והן שעל המכתב בלשונם א"כ לא דמי כלל לנמצא כתוב בשטר כו' כ"א יש לו כח שטר ממש. ועוי"ל עפמ"ש בתשובת מהר"מ אלשיך סי' מ' דאף היכא שיש עה"ח עהש"ט אף דהוי כמי שנחקרה כו' אם יש אמתלאות רברבין ותקיפין טובא דהדין מרומה יש לצדד להקל אף שלא לחוש לקדושין ע"ש וא"כ אמרו לבטל דבר שמדאורייתא הוי עדות כ"ש להיפוך בנד"ז שיש אמתלאות טובא וניכרין דברי אמת שהדבר אמת שי"ל דהוי עדות מדאורייתא כמו בש"ק שגיטו בידו דהרי כאן עדים החתומים על השטר כו' עם אמתלאות שניכרין דברי אמת. ולכן י"ל שגם רבנן לא החמירו בזה וכמו בש"ק כנ"ל. ומ"מ כדי לצאת ג"כ ידי חובת הפוסקים האומרים דש"ק ג"כ צריך קיום דוקא שחשש להם מהריב"ל בתשובה ח"ג סי' א' וגם פסק כן בש"ע סס"י קנ"ב אף שנת' שי"ל שבבד"ה הראה מקום שאינו מוסכם מ"מ למיחש מיבעי שלא להקל לכתחלה נגד פסק הש"ע. ע"כ נלענ"ד שיתקיים המעב"ד באחד מדרכי הקיום דלעיל היינו או כנ"ל אות ב'. או ע"ד הנ"ל אות ה'. דאף שיש לפקפק על קיומים אלו שלא נתבאר בפוסקים מ"מ כיון שרבו כמו רבו גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים האומרים דש"ק א"צ קיום כלל רק שבאנו לחוש ג"כ להמחמירים לכן יש לסמוך על קיום הנ"ל ג"כ. והרי הנ"ב מה"ת כתב לסמוך בכה"ג על האומרים דמעב"ד א"צ קיום ואף שלא במקום עיגון ע"ש. ואף שלעיל אות א' נת' לדחות סברא שלו מ"מ במקום עיגון עכ"פ יש לסמוך על האומרים דש"ק א"צ קיום מה גם עם קיום הנ"ל. והנה אם האשה כאן והבעל בסיביר וקיום הש"ק צ"ל בכאן אז קשה לקיים ע"ד הנ"ל אות ב' כי בסיביר מעט עיירות של ישראל וגם כל עיר רחוק מאד מהשנייה ע"כ צריך שיהיה הקיום ע"ד הנז' אות ה'. ואם האשה בסיביר והבעל כאן יוכלו לקיים בסיביר ע"ד הנז' ג"כ אות ב'. ודע שבכ"ז צריך להיות שיושלח הגט עצמו עם הקיום ב"ד ולא סגי בקיום ב"ד לבד אף דלכאורה מדינא אין חילוק הרי אנו רואים בש"ע סי' קנ"ב סע"י וסעי' י"ב דמחלק בינייהו וכמ"ש הנ"ב מה"ת שם: