ו

אך אעפ"כ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לסמוך על דברי הקיומים הנ"ל לבדם מה שלא נזכר בפוסקים ואיך נסמוך ע"ז בערוה החמורה. אך יש למצוא עוד דרך שלא יצטרכו לקיום לגדולי הראשונים והוא ע"י עשיית שליח קבלה כמשי"ת אי"ה. ואע"פ שיש חולקים מ"מ לזה יצורף הקיומים הנ"ל. לכן מתחלה יש לבאר נידון שליח קבלה המביא גט אם צריך קיום או לא. דהנה במשנה קמייתא דגיטין המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח. פרש"י ושליח זה הבעל עשאו שליח להוליכו וכתב הר"ן שם (ד"ה וכתב רש"י ז"ל במשנתינו) שנ"ל שכתב כן משום דאי הוה שליח קבלה כיון שהאשה נתגרשה בקבלתו אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כו' דכל שנתגרשה כבר (הן ע"י עצמה הן ע"י שליח קבלה) א"צ קיום הגט אא"כ בא הבעל וערער שאז יתקיים בחותמיו ע"ש בר"ן באריכות והביא ראיה ע"ז מהגמ' וכן פירש המהרש"א ברש"י וכ"כ הפנ"י והאריך בזה בקו"א והא דתניא בברייתא (דף ח' ע"ב) עבד שהביא גיטו כו' ומבואר בפרש"י דצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח עכצ"ל דהביאו בתורת שליח הולכה דאם הרב שחררו ע"י קבלתו לא היה צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כיון דשוה לגיטי נשים וכן פי' להדיא הטור י"ד סי' רס"ח. וס"ל דעבד נעשה שליח הולכה בגט אפי' מיד רבו שלו. ואפשר להעמיס כן הפי' בפרש"י ברש"י שכתב וצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח האשה המביאה גיטה ולשון אשה המביאה גיטה נזכר במשנה סוף פרק ב' דגיטין דמיירי שהביאתו בתורת שליח הולכה ובכה"ג מיירי בעבד ומוכרח שכ"ה דאם מיירי שכבר נתגרשה ע"י קבלה ממ"נ אם צריך קיום י"ל דלא מהני כלל אמירת בפנ"כ ובפנ"ח שלה כמ"ש הפנ"י בקו"א ריש גיטין וכדעת הראב"ד ספ"ו מה' עבדים ורי"ו עי' לח"מ והנה כד' הר"ן רפ"ק כתב ג"כ הרמב"ם פ"ז מה' גירושין הכ"ד בענין האשה המוציאה גט מתחת ידה שא"צ לקיימו וכ"ד הה"מ שם והביא ג"כ ראיה מגמרא והיא הראיה שהביא הר"ן לענין שליח קבלה וברמב"ם רפ"ו מה' גיטין הלכה א' ב' כ' להדיא דיציאתו מיד שליח קבלה כיציאתו מיד האשה וכ"כ ג"כ פי"ב הי"ג י"ד מבואר דס"ל דש"ק א"צ קיום על הגט אא"כ בא הבעל וערער כמש"ש הי"ד והראב"ד חולק ע"ז רפי"ב גבי אשה עצמה וכן נחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד ספ"ו מה' עבדים גבי עבד ושם כתב הראב"ד לדחות הראיה שיש מהגמרא לפי' הרמב"ם והיא הראיה שהביא הר"ן וההמ"ג ועי' במכמ"א ש"ו סי' ל"ו דקדק ג"כ מלשון רש"י ספ"ב בענין אשה מכי מטא גיטא לידה דס"ל כהרמב"ם וסיים שהרמב"ם והרמ"ה (בטור סי' קמ"ב) והטור שם (ובי"ד סי' רס"ז) והר"ן ורש"י ס"ל בחדא שיטתא דאשה המביאה גיטה א"צ קיום והראב"ד והרשב"א בחי' ספ"ב דגיטין והריב"ש סי' שפ"ב ורי"ו ס"ל דצריכה קיום. ויש להוסיף עוד על הפוסקים העומדים בשטת הרמב"ם היינו הגמ"ר בגיטין סי' תס"ו. ומקור דבריו מסה"ת סס"י קל"א שעומד ג"כ בשטה זו וכמ"ש בתשו' ב"א סי' ק"י בביאור דברי סה"ת וגם דעת הרהמ"ג כן כמ"ש ספ"ז מה' גיטין וז"ל בגמ' ריש גיטין פרש"י דמיירי בש"ה משמע אבל לקבלה א"צ וכ"כ שם הר"ן בהדיא וכ"נ מדברי כל הפוסקים הביאן בס' בית מאיר רס"י קמ"ב והאריך ג"כ להוכיח שכן עיקר וז"ל ודאי נראה ממשמעות המסכת כולה שלא נזכר בפ"נ אלא בש"ה ובש"ק לא נאמר במתניתן דהמקבל אלא שצריך שני כתי עדים ומסיק הגמרא דאיירי בגט בלא עדים משמע הא ביוצא מתח"י חתום בעדים א"צ קיום ואף אם היה צריך קיום היה ראוי שיהיה נמי נאמן באמירת בפ"נ (זה נגד רי"ו וחה"ר) וזה לא נראה ולא נשמע אלא משמע ליה (להרמ"ה) דאף הראב"ד בו מודה ואף דבאשה עצמה חייש לזיוף מ"מ ש"ק אין לחשוד ומוקמינן על דת דחזקה דר"ל כו' עכ"ל. גם בספר מכמ"א ש"ו סי' מ"ה הוכיח מחה"ר (דס"ד) דבש"ק א"צ קיום אפי' לפ"ד הרשב"א והראב"ד ע"ש. ומהרש"ל ביש"ש רפ"ק דגיטין סי' א' פסק ג"כ גבי ש"ק כמ"ש הר"ן וכ"כ ספ"ב דגיטין גבי אשה. הרי רוב גדולי הראשונים בש"ק א"צ לקיום הגט וכ"ד האחרונים שאנו נמשכין אחריהם הרמ"א ומהרש"ל ושאר אחרונים ומה שהר"פ בהג"ה סמ"ק הפליג להחמיר בש"ק יותר מבש"ה והרי אנו אומרים דש"ק קיל טפי מדינא שא"צ קיום וש"ה צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח עכ"פ. אך כבר עמד ע"ז בתשו' ב"א הנ"ל דהר"פ לא החמיר רק משום דש"ק צריך עכ"פ עדים שאמרה לו לקבל הגט וע"ז כל החששא שלו שמא במקום כו"נ לא יכירו חת"י העדים שאמרה בפניהם כו' ולא כהפרישה שפי' דחייש נמי לשמא במקום האשה לא יכירו חת"י העדים שבפניהם קיבל הש"ק הגט מהבעל דע"ז לא היה חושש כלל כיון שמדינא א"צ עדים כלל כנ"ל. וגם על חששא זו דהר"פ הניח בצ"ע שהרי גם זה יוכלו לתקן שהב"ד שבמקום נתינה יכתבו אל הב"ד שבמקום עמידת האשה שלא יתירוה לינשא עד שיתקיים ח"י עידי אמירה כו' ושכ"כ התשב"ץ ע"ש. (וע"ש עוד מה שהעלה בתשובה הנ"ל משום דעת הטור סי' קמ"א בענין ש"ק שי"ל ג"כ דס"ל שא"צ קיום. ולא ראה הספר מכמ"א הנ"ל דהוכיח מהרשב"א דיש להקל בש"ק טפי מבאשה עצמה כנ"ל). ועי' בבית מאיר סי' קכ"א סעיף כ"ז ג"כ כזה: