ד

אך לכאורה יש לדון שמא אדרבה בנד"ז הוי ג"כ רק גילוי מילתא בעלמא וא"כ יהי' נאמן אפי' ע"י אגרת שכותבין מענין שרצונו לגרש. דהנה הא נד"ז הוא היכר האיש והיכר ח"י האיש שכותבין משם איך יש שם איש פלוני בעלה של זו שבכאן והוא רוצה לגרש וזה ח"י. והנה אף גם זולת מכתבם נודע ומפורסם שהבעל נשלח לשם. וא"כ הוי רק גילוי מילתא בעלמא. והנה הפוסקים כתבו דבהיכר האיש והאשה ג"כ סומכין אפי' ע"פ עד א' ואפי' ע"פ אשה וקרוב כמבואר בטוש"ע סי' ק"ך סעי' ג'. וא"כ ה"נ בנד"ז הוי רק היכר האיש וראוי לסמוך אפי' ע"פ אשה וקרוב. וא"כ י"ל כמ"כ לסמוך על מעב"ד אף שאינו מקויים דהנה לכאורה מעב"ד דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא לא גרע מעדות אשה וקרוב וכן הוא בספר בית מאיר סי' ק"כ ס"ג בהג"ה במ"ש על תשובת מהרי"ז וכמש"ל ג"כ בשם תשובת נ"ב מה"ת רק דשם דחינו זה דלא מהני כשמעידין על הגט משום דלא נוסף דבר עי"ז. אבל בכאן אין מעידין על הגט רק שכותבין ומעידין איך יש שם בעל אשה זו ומקיימין כתב ידו של הבעל שהבעל כותב שרצונו לגרש אשתו ומקיימין מהם שזהו כתב ידו ה"ז כאילו מעידין רק על היכר האיש והיכר כתב ידו. דהיכר כתב ידו נמי כהיכר האיש דמי וגילויא מילתא בעלמא הוא כיון שבלאה"נ ידוע לנו שהבעל נשלח לשם והוא כותב משם שרצונו לגרש. אך לכאורה י"ל להפך אמאי נאמר דהיכר כתב ידו דומה להכרת שמו דלמא דומה לקיום הגט דלא סמכינן בי' על מעב"ד שאינו מקוים. ולברר זה צ"ל תחלה החילוק שבין היכר האיש לקיום הגט דהנה גבי קיום הגט אמרו בגמ' דרק משום עיגונא אקילו בה רבנן להאמין לשליח דמדינא בעינן שנים בקיום שטרות דעלמא משא"כ היכר האיש והאשה דמיירי ע"פ ע"א ואפי' ע"פ אשה לאו משום דבעיגונא אקילו אלא דמשורת הדין כך ראוי להיות נאמן בזה אפי' אשה וקרוב. ותדע דהא לענין שטרי ממון נמי הדין כן כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' מ"ט. ומה שמהתוספות דגיטין (דף פ') לא נראה כן כבר עמד ע"ז המכמ"א שע"ד סי' ל"א. והנה החילוק ביניהם הוא לכאורה משום דהיכר האיש חשוב מילתא דעבידא לגלוי' כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות יבום וטוח"מ סי' מ"ט משא"כ קיום הגט. ובכנה"ג בח"מ סי' מ"ט הקשה בשם ספר בני שמואל הא בממון קיי"ל דע"א אינו נאמן אפי' הוא מילתא דעבידא לגלוי' וא"כ האיך סמכינן בהיכר האיש ע"פ ע"א ואפי' אקרוב כו' וע' בג"פ סי' ק"כ מה שתירץ משום דאין המלדעל"ג בגדר א' כו' מיהו בריב"ש שממנו חילוק זה לא משמע כן אלא שהטעם הוא משום דרק מילתא בעלמא הוא דמגלי כו' אלא דלפ"ז אינו נאמן בשעת מעשה ואנן לא קיי"ל כן אשר ע"כ צ"ל כמ"ש התשב"ץ ח"א סי' פ"ג דגילוי' מילתא עדיף טפי ממלדעל"ג כי מלדעל"ג הוא הדבר שאין לנו בו שום ידיעה וגילוי לא בעדות ולא באומדן דעתא כו' אלא שיכול להתברר כו' וגילוי מילתא הוא בהיפך זה שהדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שמעיד זה כו' (הועתק לשונו לעיל) ולכן אפשר היה לומר שיהא ע"א נאמן בגילוי מילתא ולא יהי' נאמן במלדעל"ג לפי שבגילוי מילתא כבר נגמר ידיעת הדבר עכשיו כו' אבל במלדעל"ג הדבר שאנו סומכין עליו הוא ענין העתיד לבוא כו' ומש"ה איבעיא לן בגמ' טפי במלדעל"ג מבגילוי מילתא. והא דפליגי רב אחא ורבינא בהדין הוא אחוה דפלניא אי סגי בקרוב או לא לאו למימרא דס"ל למאן דאית ליה דלא סגי דבגילוי מילתא בעי עדים אלא דס"ל דהכא לאו גילוי מילתא הוא עכ"ל. והנה מדאמרינן ספ"ב דכתובות כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי' מילתא הוא. משמע בהדיא כדפי' התשב"ץ דגילוי מילתא היינו שהדבר קרוב לנו בלא"ה להיות כמו שמעיד זה. והשתא א"ש מה דסמכינן בהיכר האיש עפ"י ע"א אפי' בדבר שבממון כמו דסמכינן ספ"ב דכתובות להקל בגילויא מילתא אפי' בממון. משא"כ במלדעל"ג לא מצינו שהקילו רק בעיגונא ולא בממון: