ג

ועוד יש דרך אחר בקיום עפמ"ש ג"כ הש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"ז (בשם חי' הריטב"א שלפנינו ובשט"מ משמו) וז"ל גרסינן בירושלמי למידין מספר מוגה כגון דאמרינן אלין ספרי דאסי פי' שהם מוחזקים שהוא כתבם בלא עדות אחרת ובאלין אגרת צריכה פי' אבל מאגרת של רשות המוחזקים בכתב ידי העדים האלה צריכה רבא אם למידין מהם בחזקה הזאת בלבדה כן נ"ל פי' הירושלמי וכן פי' לפני מורי הרב ז"ל עכ"ל הריטב"א ז"ל. והסכים לזה הש"ך דודאי אם ידוע בבירור שהאגרת הוא כתב עד זה מקיימין ממנו רק הצריכה הוא אם למידין ממנו ע"י חזקה זו בעלמא שמחזיקים שזה האגרת הוא ממנו והן אמת כיון שאמרו דצריכה א"כ יש להחמיר מספק דאע"ג דקיום שטרות מדרבנן מ"מ משמע להדיא בגמרא פ"ב דכתובות (דף כ"א ע"א) דמחמירין בספיקא כמש"ש מהו דתימא לרבי ספוקי מספקא ליה כו' יעו"ש. וצ"ל הטעם כיון שיש חזקת ממון לנגד וא"כ שמא כמ"כ כאן יחמירו בספק מצד חזקת אשת איש. אכן כיון דבעיגונא הקילו רבנן לסמוך על עד אחד האומר בפנ"כ ובפנ"ח משא"כ בקיום שטרות דעלמא. א"כ י"ל כמ"כ להקל בענין ספק זה דירושלמי לסמוך לקיים מאגרת שהוא בחזקה שהוא של פלוני. ותדע עוד דבקיום הגט לא דמי ממש לממון כמבואר בתוספות בענין מצאו כתוב בשטר מת פלוני דאפילו אינו מקויים משיאין האשה ע"פ כתב זה וכו' בק"ע סעי' ט"ז. ועי' ב"ש שם ס"ק כ"ט בשם חמ"ח אם בא כתב ממרחקים ואינו מקויים מקיל במקום עיגון הרי דמחזיקין המכתב שהוא בחזקת שכתבו מי שחתם בו שמו. א"כ כמ"כ יש להקל ללמוד ממנו לקיום הגט דאם במיתת הבעל סמכינן על עדות מכתב עד א' האינו מקויים לבד וזולתו אין שום עדות כלל א"כ בגירושין יקילו במקום שבלא"ה יש עדות מספק מדאורייתא דעה"ח על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואף דלא סמכינן על עד א' האומר ידעתי היינו משום או כולו בקיום השטר או כולו בתקנת חכמים אבל בנד"ז יהיה כולו בקיום השטר רק הקולא שיסמכו על חזקת האגרת. ועוי"ל בזה כמ"ש בב"י רס"י י"ז בשם הנ"י וז"ל ומיהו כל כיוצא בזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות עכ"ל וא"כ אם נראה לדיין שבודאי המכתב הוא מפלוני אע"פ שאינו מקויים יש לסמוך על חזקה זו כדי לקיים ממנו לענין קיום הגט. ועוי"ל ע"פ מ"ש הריא"ז בש"ג ס"פ האשה שנתארמלה ד' מדות בעדות כו' עד המסל"ת דינו כדין המעיד בגודלו על מה שראה בקוטנו עכ"ל. והמעיד בגודלו על מה שראה בקוטנו נאמן על קיום שטרות וכמ"ש בגמרא שם. וא"כ לפ"ז קטן מסל"ת נמי נאמן ואף שעדות הקטן אינו כלום מ"מ סמכינן על היותו מסל"ת. א"כ בעינן אגרת שהגיע מקודם על מעשה אחר מב"ד הנ"ל וה"ז חשוב לענין הגט כמו מסל"ת שהאגרת הוא כתב ידם וכיון דחשוב מסל"ת י"ל דסמכינן ע"ז בקיום הגט כמ"ש ריא"ז. ואף דהתם לא סמכינן עליו אא"כ יש עד אחר עמו היינו משום דאפי' המעיד בגודלו על מה שראה בקוטנו צריך אחר עמו כיון שעד אחד אינו נאמן בקיום שטרות. אבל בנד"ז שאנו עוררין ומדמין החתימות מה צריך עוד אחר כיון שע"י מסל"ת הוחזק שזהו כתב ידו ואף דהתם בעינן דוקא גדול אחר עמו י"ל דהיינו דוקא בממון. ועי' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג דמ"א סע"א ועוד דהכא הוי מסל"ת דגדול וה"ל כעדות דגדול ממש. ועוד יש להעיר ממ"ש הרי"ף פרק החולץ גבי ענין ואשתמודעינהו אפי' ע"פ עבד כו' משום דלאו אמילתא דאיסורא ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דמגלי כו'. ועפ"ז כתב מהרי"ט בתשו' ח"א סס"י פ"ב וז"ל דמאחר שאמר את הדבר טרם שיהא נוגע בדבר הוחזק האיש הזה ע"פ עצמו שיש לו אחים כדאמרינן בהחולץ כו' עכ"ל והוא מתשו' הריב"ש רס"י קפ"ב שכתב וז"ל שאם אמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם עכ"ל הרי אף שהקטן והקרוב אינו נאמן שם מ"מ כיון שאומר מקודם כו'. א"כ כמ"כ בכאן י"ל אם מתחלה הגיע מכתב מהם שאינו נוגע לענין הגט הרי הוחזק שזהו כתב ידו של פלוני ולכן יש לקיים אח"כ המעב"ד ע"פ דימוי למכתב הנ"ל. והן אמת כי כתוב אצלי בתשובה אחרת שאין הכל מודים להריב"ש דהטעם משום שאמרו קודם מעשה דהא הב"י באה"ע סי' קנ"ז פסק דאפי' בשעת מעשה סמכינן עלייהו אלא עיקר הטעם דגילויא מילתא בעלמא היא היינו כדפי' התשב"ץ ח"א סי' פ"ג שהדבר קרוב לנו שהוא כמאמר העד אלא שהוא מכוסה ונעלם קצת ואחר שגילה לנו זה העד אותו כיסוי הוחזק הדבר בדעתינו כאילו נודע לנו עפ"י ראיותינו מצד מה שהיה כבר דעתינו נוטה לזה כו' שכשבאין לפנינו איש ואשה לחליצה בודאי דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן כאילו היה נודע לנו באומדן דעתא אלא שנעלם ממנו קצת וגילוי מילתא אפי' מפי אשה וקרוב סגי עכ"ל. ועי' במרדכי פמ"ח דעכ"פ בשעת מעשה מהני. ואין זה ראיה לסברא זו דמאחר שאמר לנו את הדבר טרם מעשה. דכאן אפי' בשעת מעשה מהני. והיכא דלא שייך כ"כ גילוי מילתא י"ל דאפילו אמר בטרם. אינו נאמן: