א

סימן ערד

תשובה הנה מתחלה יש לדבר נידון איך יסמכו על שילוח הגט ע"י הבי דואר שהרי א"א להשליח לומר בפנ"כ ובפנ"ח וא"א שיתקיים בחותמיו לא הגט ולא ההרשאה ואם באנו לסמוך על סברת הי"א שבש"ע סס"י קמ"ב דמעשה ב"ד א"צ קיום. הנה זהו נגד הש"ס שלנו דכתובות (דכ"א) גבי עד ודיין מצטרפין כו' כמ"ש כל הפוסקים שם בשט"מ ובטוש"ע ח"מ רס"י מ"ו וכבר השיג הט"ז באה"ע שם על י"א הנ"ל. והנה הראו לי מ"ש הנו"ב במה"ת חאה"ע סי' קל"ו סברא דבקיום הגט הוא שי"ל דמעב"ד הכתוב תחת הגט א"צ קיום משום דבגט סמכינן על עד א' היינו השליח שאומר בפנ"כ ובפנ"ח אע"ג דעד א' אינו נאמן כלל מדאורייתא מכ"ש שיש לסמוך על מעב"ד דעדים החתומים על השטר אע"פ שאינו מקויים הוי עדות דאורייתא א"כ קיום זה של הגט ע"י המעשה ב"ד שתחתיו אף שגם המעב"ד אינו מקויים עדיף מקיום שע"י השליח דה"ל עד א' משא"כ בשאר קיום שטרות דלא סמכינן על עד א' ובעינן דוקא שני עדים לכן לא סמכינן ג"כ על מעב"ד. הנה כיון שלא נמצא סברא זו בשום פוסק י"ל ע"ד דאי איתנהו הני מילי לא הוי שתקי בגמ' ופוסקים מינייהו. וגם בכל הטורח שהטריחו א"ע חז"ל בענין בפנ"כ ובפנ"ח אמאי לא תקנו ג"כ ענין זה שיהי' מעב"ד תחתיו ואז א"צ קיום. וגם במשנה ספ"ב דגיטין (דכ"ג) דתנן דסומא פסול להביא את הגט בחו"ל ופי' בגמרא משום דאינו יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח ואי איתא לסברת הנ"ב הרי יכול להביא הגט אם יש מעב"ד תחתיו. הגם שיש לדחות דהא אם הגט מקויים יכול להביא כמ"ש הטור סי' קמ"ב בשם הרמ"ה. וצ"ל דהא דתנן דסומא פסול כו' הנה בסומא מיירי דוקא כשא"א לקיים הגט כו' א"כ נימא ג"כ דמיירי דוקא כשאין עליו מעב"ד. אכן יש לדחות דבשלמא אם צריכים דוקא להכיר חת"י העדים שייך לומר שפסול להביא משום דהא אין אנו יודעים אם במקום נתינה יכירו ח"י העדים. הלכך שייך למיתני תורת פיסול ע"ז דפוסל אותו להיות שליח מחמת חשש זה משא"כ שיש דרך דא"צ הכרה כלל רק שיחתמו עוד ב' תחת הגט א"כ זה בקל לעשות בכ"מ אין שייך כ"כ לומר סתם דסומא פסול כו' וה"ל לבאר דאם יעשו מעב"ד תחתיו דכשר. ועוד דזהו רבותא גדולה יותר מקולא דנתקיים בחותמיו ממש ע"פ שני עדים כשרים וגם סברא יש לדחות לסברת הנ"ב ולומר דהגדת השליח עדיף ממעב"ד שאינו מקויים. דאע"ג דע"א אינו נאמן מדאורייתא מ"מ הימנוהו רבנן בדרבנן וגם אמרינן טעמא בגיטין (ד"ג) דמעיקרא מידק דייק כו'. אבל מעב"ד אין כאן שום תוספת ענין חדש על חת"י העדים שהרי אין כאן רק חזקה א' דלא חציף אינש לזיופי דמש"ה הוי עדות מדאוריי' אע"פ שאינו מקויים והרי חזקה זו יש לנו מכבר גם ע"י חת"י העדים בלבד גם בלא המעב"ד שתחתיו ולא ניתוסף לנו כלום ע"י המעב"ד והגע עצמך דאטו יש לחלק דאם חתומים בהגט רק שני עדים הוא שצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח. אבל אם הרבה עדים עד חמשה א"צ זה ודאי לא אמרה אדם מעולם ואע"ג דלזייף ה' עדים הוא חוצפא יותר מ"מ לא חלקו חז"ל מאחר דהם חששו שלא לסמוך על חזקה זו לבדה א"כ כמ"כ אף שחתמו ג"כ דרך מעב"ד ליכא רק חזקה זו. משא"כ שליח האומר בפנ"כ ובפנ"ח הוא תוס' ענין מחודש וסוג אחר בזולת חזקה הנ"ל (ועוד דאפי' גבי ס"ס חלקו הפוסקים בין אם הם משם א' או משני שמות דמשם א' לא מהני אף שמ"מ כל א' הוא ספק בפ"ע כ"ש הכא דהוי שם א' ואינו כמו שני ספיקות כלל דהכל ספק א' ממש בלבד אם לא זייף או זייף. ולכן אף לפמ"ש המנ"י בדיני ס"ס סק"כ להקל בס"ס משם א' מ"מ שא"ה דהכל חזקה א' ממש והוי שם א' וענין א' לבד ודו"ק. והנה הפוסקים המחמירים לחוש לשאלה אפילו במשאל"ס דרבנן ואעפ"כ ע"א וגמל"ת נאמן אפי' בדאורייתא נלע"ד שזהו תשובה לטענת הנו"ב אלא שאף המקילים היינו משום דהכרת המת הוא ענין בפ"ע זולת הטביעה. אבל בדאיכא אומדנות טובא שמת לא מהני לכ"ע אף במשאל"ס. ע' מהר"מ ב"ב סי' תתק"ע ובודאי אף למ"ד דאומדנות הוי כמשאל"ס ע' מהרא"י סי' קל"ח וש"ע סי' י"ז סט"ו הדין כן. וזה נלע"ד תשובה מספקת על הנ"ב ודו"ק). ועוד נלע"ד ראיה ממ"ש הריב"ש והובא בש"ע סי' קמ"ב סעיף א' בהג"ה דהרשאה לא מקרי קיום על הגט והיינו אף שמכירים חת"י עידי ההרשאה הרי חיישינן לאבידת גט ראשון ולזיופא דגט שני אף שאבידה היא חששא רחוקה ביותר כו' וי"א דלא חיישינן לה כלל מכ"ש שיש לחוש לזיופא בעידי הגט ומעב"ד שתחתיו. ועוי"ל דבנד"ז ששולחין הגט על הבי דואר ואין כאן ישראל המביאו יש בזה חששא דאורייתא אם אינו מקויים ע' בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' ק"י בשם הש"ך סי' מ"ו. מיהו בקצה"ח סי' מ"ו ס"ק הביא מהתוס' ושא"פ דס"ל דהוי מדרבנן גם בשילוח עדיף ממצאו כתוב בשטר דמיירי הש"ך שם. אך אף שהוא מדרבנן מ"מ ראינו שחז"ל החמירו בזה יותר משאר פסולי דרבנן כמ"ש הרא"ש פ' המגרש בשם הרי"ף. והיינו אפי' לרבנן דפליגי על ר"מ דאילו לר"מ הולד ממזר ולא כמו ג' גיטין הפסולין דפרק המגרש דהולד כשר לר"מ ג"כ וע' בב"י סי' קכ"ח לפ"ד ר"ח הוי ממזר מדאורייתא לר"מ ומותר בממזרת ע"ש. וע' בספר מכתב מאליהו שער ששי סי' ל"א שיש בזה כמה גדולי ראשונים דס"ל הלכה כר"מ והן רש"י והג"א בשם ר"ח וכ"כ הא"ז משמו. ור"י נסתפק בזה והסמ"ג הכריע מהירושלמי כר"מ וממ"ש המכמ"א בשם הרשב"א שי"ל דר"ח לא פסק כר"מ רק בעלמא דכל המשנה כו' אבל בכאן מודה דהלכה כחכמים כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה כו' ע"ש הרי בכאן שהגט שלוח ע"י הבי דואר ואין כאן שליח המביאו י"ל דלא הוי כלל ראוי לבילה א"כ לפ"ד ר"ח וסיעתו פיסול עצום הוא וממזרות דאורייתא או דרבנן עכ"פ לפי דברי הרמ"ה בב"י סי' קכ"ח וגם רוב הפוסקים דפסקו כחכמים דפליגי אר"מ מ"מ פסקו הפוסקים דל"ד לשאר פיסולי דרבנן דבהו אם נשאת לא תצא ובהא אפילו אם נשאת תצא ולאו דוקא אין לה בנים אלא אפילו יש לה בנים כדין איסורא דאורייתא ודלא כרבינו ירוחם וכמו שהאריך בזה המכמ"א בסי' הנ"ל. וא"כ יש להחמיר בזה טובא ולא לסמוך על סברת הי"א שבש"ע סס"י קמ"ב הנ"ל שסתרה הט"ז ודחאה בשתי ידים וכן עיקר כנ"ל וגם לא על סברת הנ"ב מה"ת שאין לה שרש בשום פוסק כלל רק סברת עצמו וכבר נתבאר מה שיש סברא ברורה להיפוך ממש: