ג

עוד י"ל שבמינוי זה דשליח הולכה נכלל ג"כ מינוי הסופר והעדים כיון שאמר הגט שיכתוב הסופר פב"פ ויחתמו העדים פב"פ ופב"פ והם באו שם בשביל זה ושמעו קולו הנ"ל. ואע"פ שלא אמר הדבור להם כ"א לשליח הולכה. הנה לפ"ד המרדכי ס"פ מי שהי' נשוי דבגילויא דעתא דניחא ליה חשיב שלוחו הרי אין לך גילוי דעת גדול מזה. ואע"ג שאין דבריו מוסכמים כלל וגם לכאורה הא אמרינן גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא אע"ג דיש לחלק עיין תשו' ב"ח החדשות סי' צ' ובמכמ"א שער זיין סי' ה' מ"מ הכא י"ל דעדיף מגילויא דעתא שהרי אמר בפי' שיכתוב ואפשר לדמותו להא דתנן ספ"ו דגיטין (דף ס"ו א') כל השומע את קולי יכתוב כו' ועיין ב"ש סי' קמ"א ס"ק כ"ז דלחד תירוצא בתוספות שם אפילו אמר כל הרוצה לכתוב כו' ולכאורה כ"ש הכא דייחד סופר פב"פ. ואפשר לחלק משום התם הדיבור והציווי לכל הרוצה או להשומע משא"כ הכא דלא היה הדיבור להם כ"א להשליח. ומ"מ י"ל דלא גרע עכ"פ מאומר אמרו. ואף שלא אמר לו אמור להם הרי גם נעשה כאומר אמרו הוי כאומר אמרו עיין ספ"ו דגיטין (דף ס"ו ע"ב). ובאומר אמרו והסופר והעדים שומעים קולו ושבפניהם אומר הדבר ודאי יש להקל טפי מבשאר אומר אמרו עיין מזה בתשו' אדמו"ר נ"ע המתחלת הנה דעת רש"ל ביש"ש בד"ה אמנם כ"ז. שכתב וז"ל כשיש עוד צד להקל כעובדא דנ"ד שכתב הגט אחד מהשומעים מפי הבעל כו' וא"ל דלא מיקרי צוואת הבעל כשלא ייחד הדבור לסופר זה כו' ע"ש. ובאמת הכא עדיף יותר רק צ"ע משום שלא אמר לשון ציווי כ"א שיכתוב כו' ואע"פ שסיים ותהא מגורשת כו'. ואולי יש להעיר מאמ"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו כו' וממ"ש בגמ' (ד"ע ב') ורמז ואמר כו' והתוס' כ' כגון שאמר לו נכתוב גט כו' דהכי נמי מה שבאו המסדרים והסופר והעדים והשליח הולכה ה"ל כאמרו לו נכתוב גט לאשתך בשגם שכבר התחילו לדבר עמו מזה. א"כ כשאמר גט שיכתוב סופר פב"פ ויחתמו עדים פב"פ ופב"פ ה"ל כרמז ואמר כתבו גט כו' אע"פ שלא אמר אליהם בלשון ציווי ממש. מיהו יש לחלק התם הדיבור והרמז להם. משא"כ הכא שאומר לשליח הוי רק כסיפור דברים דלא דמי לציווי כמ"ש התוס' ביבמות פמ"ח (דף ק"ג א'). מיהו י"ל גם סיפור דברים ה"ל הרשאה לכתוב דהא התם ג"כ ה"ל מצוה לכתחלה ע"ש. ועוד כיון אשה זו כבר מינה עליה שליח הולכה וגם היא במקום יבם י"ל דלגרושין קיימא. לכן גם ע"י גילוי דעת כזה נעשה הסופר שליח דהא רפ"ק דזבחים אמרינן דהא דסתמא פסול היינו משום דסתם אשה לאו לגרושין קיימא כו'. משא"כ הכא י"ל דלגרושין קיימא מטעם הנ"ל שכבר נתמנה ש"ה והמסדרי' והסופר והעדים עומדים כו' ונהי דלא נכשיר בסתמא מ"מ כאן שהזכיר שיכתוב פב"פ ויחתמו פב"פ י"ל דמהני. ואף שבודאי לא נסמוך לגרש בגט כזה מ"מ כאן לענין חשש דמינוי ש"ה מקודם דבלא"ה חששא בעלמא הוא יש לצרף גם סניף כזה. ועוד יש להביא ראיה ממ"ש במשנה (ס"ו א') כל השומע כו' והרי יכול להיות דשליח הנתינה יהי' איש אחר שלא מי שיכתוב ויחתום א"כ איך יעשה שליח בטרם שיש שליח על הכו"ח. ואין לומר דבאמת צ"ל השליח הולכה אחד מן הכותבים כדי שיקבל שליחות הנתינה אחר שקיבל שליחות הכו"ח דכ"ז דוחק. וז"ל המחנה אפרים פ"ג מה' גירושין אמנם מצאתי ראיה לדין זה ממתניתן דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנין והא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדיין לא נכתב הגט וע"כ ה"ט כיון דבידו לעשותו קרוי דשב"ל עכ"ל. ולכאורה י"ל כוונתו משום דביד השליח לעשותו היינו לכתוב ולחתום אך ז"א דמאי מהני הא בעינן דאיהו היינו המשלח יהי' מצי עביד אלא כוונתו כיון שביד הבעל לכתוב לכן יכול למנות שליח הנתינה גם מקודם שנכתב וה"ה מקודם שצוה לכתוב. דאף ששם צוה הרי עדיין לא השיב השליח הן: