ב

ועוי"ל שגם כתיבת הסופר וחתימת העדים נקרא בידו ממש דכה"ג כתב בסה"ת דלעיל שם שאני התם דאין בידו לגרש אשת חבירו אבל ביד האשה לעשות עיסה מן הקמח או לומר לאחר לעשות כו' עכ"ל הרי דמה שיוכל לומר לאחר לעשות נקרא בידו. וצריך להבין דבקדושין (דף ס"ב רע"ב) אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא. ויש לחלק דסה"ת מיירי בענין שרגילות הוא שאותו אחר יעשה לה כגון שכינתה או שכירה ולקיטה בכה"ג נקרא בידו ממש. ולא דמי לההיא דקדושין דשפיר י"ל מי יימר שבדבר גדול כזה י"ל שלא ירצו לקבל על עצמן להזדקק. משא"כ בנדון דסה"ת. וכ"ש וק"ו בנדון זה שכבר בא הסופר מעירו לעירו של השכ"מ המגרש רק בשביל זה לכתוב הגט וכן הע"ח והם אתו עמו עם המסדרים וגם מקבלים שכר ע"ז מלבד המצוה. א"כ אין בזה שום ספק שבודאי יכתבו ויחתמו וא"כ ה"ל לענין שיוכל למנות שליח על הנתינה אף קודם שמינה הסופר והעדים כמו דבר שבידו ממש. ועוד נראה דגם להתוס' דנזיר וסיעתם דבמילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח זהו בענין שבודאי לא יוכל לעשותו כגון ההיא לקדש אשת חבירו שהרי אין בידו לגרש אשת חבירו וגם אין הדבר עומד לכך. אבל אם יש בידו קצת תחבולה לזה וכ"ש אם קצת הדבר עומד לכך נראה לכאורה דלכ"ע מצי עביד שליח דאל"כ איך האשה עושה שליח לקבלה לקבל לה גיטה מבעלה. הרי אין בידה להכריח שבעלה יתן לה גט דברצונו לבד תליא. וכן איך האיש עושה שליח לקדש לו אשה פלונית במשנה רפ"ג דקדושין. שמא לא תרצה לקבל הקדושין. ואי ס"ד דלא מצי משוי שליח אלא על דבר שיש בידו ממש לעשותו. הרי בכל זה אין זה בידו כלל ואעפ"כ מצי משוי שליח על הספק שאם תתרצה להתקדש לו הוי קדושין. ואין לומר דהיינו דוקא בשקדמו שדוכין. דכ"ז אינו מעכב כלל. א"ו עכצ"ל דאף שתולה ברצון אחרים יוכל לעשות שליח על הדבר. ולא דמי לההיא דנזיר דהכא גבי לקדש פנויה שפיר עומד הדבר לכך שכל פנויה מסתמא תתקדש א"כ אפשר שתתקדש לו. וכן גבי שליח לקבל הגט אפשר הוא שיתן לה הגט. אבל ההיא דנזיר שעתה א"א לו לקדשה בשום אופן אפילו אם היא היתה רוצה ולא יוכל לקדשה אלא אחר שיתחדש מעשה גדול וחדש שיגרשה בעלה בכה"ג לא מצי משוי שליח. וזה דוקא הוא הנק' מילתא דלא מצי עבד. וא"כ בנד"ז אף אם רק אפשר שהסופר והעדים יכתבו ויחתמו יכול לעשות שליח הולכה להוליך גט זה אם יכתבו ויחתמו דמאי שנא ממה שהאשה תעשה שליח לקבלה באם ירצה הבעל לצוות לכתוב ולחתום וליתן לשלוחה זה. וכ"ש הכא בנד"ז שאין זה אפשר לבד כ"א כבר באו בשביל זה ומצפים ועומדים לציווי השכ"מ לכתוב ולחתום. ואין לחלק משום דהתם תולה ברצון מי שנשתלח אצלו משא"כ הכא דתולה ביד הסופר דמאי נפ"מ. גם מצינו במשנה (דף ס"ה) דהאשה עושה שליח לקבל לה גיטה במקום פלוני דוקא וסתמא שנינו אפילו רחוק ממקום הבעל והרי מחוסר מעשה גדול כו':