א

גרסינן בב"מ פרק השואל (דצ"ו ע"א) שליח פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן כו' וע"ש בתוספות ד"ה שליח דטעמא דר' יאשיה כו' א"נ משום דלשון בעליו ואישה משמע ליה הוא דוקא ולא שלוחו עכ"ל. ועיין בטוש"ע ח"מ סי' קכ"ו ס"כ בענין מעמד שלשתן ע"י שליח. דמסוגיא זו יש ראיה לשם. וכ' האלפס כרבי יאשיה וכן לענין נדרים נמי אינן מופרין. והרא"ש שם סי' ב' כתב ולא הבנתי דבריו כו' ועיין ברמזים שם דפליגי הרא"ש והרי"ף ודלא כהדרישה סי' שמ"ו ס"ט. ובנ"י כתב דר"ח פסק כר' יאשיה משום דקראי דייקי כוותיה כו' וכתב הרנב"ר כו' וגבי נדרים לא מצי מיפר ע"י שליח דבשל תורה הלך אחר המחמיר וכ"פ הרמב"ן ז"ל בה' נדרים שלו. והנה בספר תבואת שמש על הרמב"ם הביא בשם רב מקראטשין שהקשה על זה מסוגיא דפ"ב דנזיר (דף י"ב ע"ב) דאמרינן קס"ד כי אמר רבי יאשיה אליבא דרבנן כו' ודלמא אליבא דר' אליעזר כו' ע"ש ודעת הפוסקים שם כהאי ודלמא. אבל לרבנן אין שייך פלוגתא דרבי יאשיה ור' יונתן. ע"ש בתוספות סע"א ובהרי"ף והרא"ש פרק האיש מקדש אמתניתן דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני. ובטוש"ע אה"ע סי' ל"ה סי"א. וכיון דקיי"ל כרבנן נגד רבי אליעזר והם לא דרשו כלל אישה יפירנו למעוטי שליח אפי' לר' יאשיה מאחר דלדידהו בלא"ה לא שייך ענין זה כלל מטעם הנז' בגמ' דנזיר שם. א"כ איך פסקו הרי"ף ורמב"ם כר' יאשיה לענין שאילה בבעלים וגם לענין נדרים. ובשלמא להפוסקים כר' יונתן אתי שפיר דגילויא מילתא הוא ומדרבי אליעזר נשמע לרבנן משא"כ לרבי יאשיה דמחדש שאין שלוחו כמותו ומנלן זה כיון דלרבנן לית להו הך דרשא. ולכן מזה הוכיח דמש"ש בנזיר ודלמא אליבא דרבי אליעזר דיחויא הוא. אבל באמת ר' יאשי' ור"י פליגי אליבא דרבנן ועפ"ז קיים סברת מהרי"ט בתשו' חח"מ סס"י כ"ג דמ"ש בנזיר שם לא משוי אינש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא. במילתא דלא מצי עביד לי' השתא לא משוי שליח היינו דמסתמא לא אסיק אדעתיה ולא שוייה שליח אבל אי פריש פריש כו' וכ' מהרי"ט וא"ת והא אמרינן בפ"ק דקדושין (דף כ"ג ע"ב) הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא עבדינן ושליח מצי עביד וי"ל דהתם לא מצי למעבד לגמרי קאמר אבל הכא לכי שליח מצי למעבד איהו נמי מצי עביד כו' עכ"ד הרב הנ"ל. ולכאורה משמע כן ג"כ מסוגיא דנדרים פרק נערה (דף ע"ב סע"ב) ת"ש האומר לאפוטרופס כו'. דאי ס"ד דפלוגתתם הוא רק אליבא דר' אליעזר לבד א"כ הרי כבר דחה שם ראיה כזו שהביא מר' אליעזר דמיירי דאמר לכי שמענא כו' דלמא מטרידנא כו'. א"כ פשיטא דגם כאן יוכל לדחות כן ממש דהיינו הך. אלא מזה משמע דפלוגתא דר' יאשיה ור"י הוא ענין בפ"ע ואפי' לרבנן לכן הביא ראיה מזה ודחי דגם הם מיירי בכה"ג דאמר לכי שמענא כו'. ואין לומר דאדרבה מדברי הר"ן שם מוכרח דפלוגתא דר' יאשיה ור"י היא דוקא אליבא דר"א משום דאל"כ אלא דפליגי גם אליבא דרבנן א"כ ישאר קושיית הר"ן לעולם אימא לך דבעי שמיעה ושאני הכא דאיכא שמיעה דאפוטרופס ותירוצו לא יעלה לרבנן. אך באמת אין דברי הר"ן מוכרחים כלל די"ל כמ"ש הרא"ש בפירושו שם. דשמיעת האפוטרופס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות. וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם בשם התוספות בשם הקונטרס ומשמע בו דאתיא גם לרבנן רק בשם ר' יוסף פי' דאתיא לר' אליעזר וכמ"ש הרא"ש:

והנה התבואת שמש דחה ראיה זו של הרב מקראטשין עפמ"ש הרא"ש בפסקיו בנדרים שם סי' ז' דפלוגתא דר' יאשיה ור"י שייכי אליבא דרבנן בנדרים שנדרה כבר דר' יאשיה קאמר דלא מצי משוי שליח להפר דקרא קדריש אישה יקימנו ואישה יפירנו כו' וכ"כ הלח"מ פי"ג מה' נדרים ה"ט גבי עשה שליח להפר כו'. ועפ"ז תירץ הלח"מ פ"ב מה' שאלה ופקדון דין ה' דשפיר מייתי ראיה הרי"ף והרמב"ם לענין שאילה בבעלים מקרא דר' יאשיה כיון דר' יאשיה מיירי גם לרבנן לענין נדרים שנדרה כבר. אלא שהתבש"מ שם הביא בשם האורח מישור בנזיר שם שהקשה על הרא"ש דאי איתא דר' יאשיה מיירי ג"כ בנדרים שנדרה כבר מאי מייתי הש"ס בנזיר שם ראיה מיניה דלמא מש"ה נקט קרא דאישה יפירנו ולא די לו בטעם דבמילתא דלא מצי עבד השתא לא מצי משוי שליח משום דקאי גם אנדרים שנדרה. והתבש"מ הסכים שזהו קושיא גדולה. ולפע"ד אין זה קושיא כ"כ כי הש"ס שם שפיר מייתי ראיה משום דקס"ד דפלוגתתם בנדרים שעתידה לידור היא ג"כ אליבא דרבנן ומ"ש ודלמא כר"א היינו פלוגתא זו אבל ודאי דנפ"מ גם לרבנן בנדרים שנדרה כבר וע' בפ"ק דנדרים (דף ח' ע"ב) גבי בעל מהו שיעשה שליח בהר"ן שם. ולכאורה יש ראיה למהרי"ט ממ"ש בגמ' פ"ה דיבמות (דף נ"ב רע"ב) ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ופרש"י הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגרושין וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"ג ה"ו מפני שלא היתה בת גרושין כשנכתב גט זה. משמע דאם אמר לסופר שיכתוב גט זה לאחר שישאנה וכן עשה הוי גט ואע"פ שאמר לו בשעה שאין בידו לגרשה. וכן הוכיח מכאן בבית מאיר סי' קל"ב. וגם במל"מ פ"ו מה"ג ה"ג ד"ה ודע כ' סברא זו דשאני התם דנכתב ונחתם הגט קודם שישאנה. אלא שאח"כ כ' דאין לחלק וע"ז כ' הבית מאיר שאין דבריו מוכרחים. אלא שכ' הטעם משום שי"ל דא"צ שליחות לכתיבה וזהו דוחק אלא י"ל הטעם כמ"ש מהרי"ט והרב הנ"ל וכ"מ בסימני סה"ת סי' פ"ג וז"ל ואע"ג דאמרינן בפרק הריני נזיר כו' דמילתא דלא מצי עביד אינש לא משוי שליח י"ל דה"ק לא דעתא דאינש לשוויי שליח לקדש אשת איש לאחר גירושיה ואפילו גירשה לא מצי משוי שליח שאני התם דאין בידו לגרש אשת חבירו עכ"ל ונראה שזהו שני תירוצים ולתירוץ ראשון הענין כמ"ש מהרי"ט דלא אסיק אדעתיה לשוויי שליח אבל אי פריש פריש. ולכאורה כ"ד היש"ש והב"ח וסיעתם שהעלו להשליש גט אשה שנשתטית ולא חששו להא דמילתא דלא מצי עביד כו' דמשמע ודאי דס"ל כשטת מהרי"ט ותירוצא קמא דסה"ת. ואמנם הבית מאיר סי' קי"ט ס"ו כתב ליישב שטתם בענין אחר והעיר מסוגיא דפרק קמא דקדושין (דכ"ג ע"ב) דעבד אע"ג דאיהו לא מקבל גיטיה שליח מצי משוי משום דשייך בתורת גיטין כו'. וא"כ גם בנדון שלנו י"ל כיון עכ"פ ביד הבעל לכתוב גט בעצמו להאשה ע"י הדחק כגון שיכתוב כתב משיטא שנים או ג' שורות אני פלוני בן פלוני מגרש כו' דכשר בשעת הדחק א"כ מצי משוי שליח על גט שיכתוב הסופר פלוני אף את"ל שזהו אין בידו כיון שעכ"פ יכול לכתוב לה גט א"כ עדיף מדין עבד הנ"ל דרק שייך בתורת גיטין כו' עיין פרק גט פשוט (דף קע"ב ב') אם כתוב בו גרשתיה היום כשר ועיין פ"ט דב"ק (דף ק"י ע"א) בענין ע"י הדחק כו'. ועיין בספר בני אהובה פ"ט מה"א. ולכאורה קצת ראי' ממ"ש ספ"ז דגיטין (דף ע"ו ב') אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו גט כו' והרי לא נעשו שלוחים כ"א על אחר יב"ח אשר אז י"ל שאין בידו ליתן לה הגט וא"כ איך מצי משוי שליח ע"ז. אלא צ"ל משום שעכ"פ יוכל ליתן עתה ע"כ יכול לעשות שליח גם אלאחר שנה אף שאז אין בידו כו':