י

ונחזור לענינינו דאע"פ שהעליתי לצדד להקל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כי מ"מ למעשה אין להקל בנדון שלנו. לולי שהמסדרים והסופר מכחישים את השליח שלא אמר השכ"מ כלל שיתן הסופר להשליח. וגם השליח עצמו עכשיו אומר שאינו זוכר. גם מעיקרא לא הגיד בב"ד רק דרך סיפור לפני ההמ"ץ. והנה הכחשת הסופר זהו הכחשה ברורה שהרי לדברי השליח אמר הבעל להסופר זה הדבר שהוא ימסור הגט להשליח והסופר אומר ברור שלא אמר לו שום חצי דבור מזה וגם אומר שזוכר בשעה שאמר הבעל להשליח שהוא יהי' שליח להוליך הגט שיכתוב הסופר הנ"ל ושלא הזכיר כלל הבעל שהסופר יתנו להשליח. וגם המסדרים כיון שאומרים שברור כשמש בצהרים שהשכ"מ לא הוציא מפיו שום דיבור וחצי דיבור זולת אשר שמע מפי המסדרים וגם הם המסדרים לא זזו ידם לעשות דבר או חצי דבר מכל המבואר בכתב אמת שנשלח להם מהרב הישיש מ' שמעון מ"צ דק' לאזני אשר לא נזכר בו כלל וכלל ענין הנז' בסדר גט שני סעיף ס"א.ולא הקרו כלל דבר זה להשכ"מ וגם זכורים היטב שבמעמד ההוא לא אמר כלל הבעל השכ"מ הדבר א"כ י"ל דהוה הכחשה גמורה. דהנה הב"ש סי' מ"ז סק"א בשם תשו' שער אפרים סי' קי"ב דאין חילוק בין ראייה לשמיעה ור"ל דאם היו במעמד אחד ואמר לא שמעתי הוה הכחשה. כמו בשנים אומרים לא ראינו שנתקדשה דחשיב הכחשה לשנים האומרים ראינו שנתקדשה אם מעידין אמעמד אחד וכ"כ בכנה"ג בח"מ סי' כ"ט בהגהת הב"י אות ל"ז בשם ראנ"ח ח"ב סי' פ"ו ובשם מהר"ח באסן הובא ברשד"ם ובהרש"ך. ועיין בב"י בח"מ סי' כ"ט מחודש ה' שכתב ונ"ל דהיינו כדאמרינן בכמה דוכתי כשאמרו עדים לא זזה ידינו מתוך ידו עכ"ל. והד"מ שם בח"מ סס"י למ"ד השיג עליו וז"ל וא"צ אלא כל שהיו במעמד אחד הוי לא ראינו ראיה וכמ"ש באה"ע סי' מ"ז עכ"ל והבית מאיר רס"י מ"ז כ' שממ"ש בב"י בשם רי"ו משמע כהב"י ולא כהרמ"א. ואין דבריו מוכרחים. גם בכנה"ג בח"מ סי' כ"ט בהגהת הב"י אות ל"ח כתב דמדברי רי"ו הנ"ל משמע כמ"ש הד"מ ושכ"כ מהר"ר בצלאל בתשו' סי' ז'. אמנם שם אות ל"ז כ' בשם הרדב"ז ח"א סי' נ"ו שכתב בשם הרשב"א דאפילו אמרו לא זזה ידינו מתוך ידם לא ראינו אינה ראיה. והוא בתשו' המודפסות בסדילקאב חלק ד' סי' נ"ו ע"ש. ומ"ש רי"ו בשם הרשב"א דאפילו במעמד א' דהוי הכחשה היינו בקדושין דוקא וכמ"ש בשט"מ פ"ב דכתובות דלא אמרינן הכא דלא ראינו אינה ראיה משום דלא עבידי אינשי דמקדשי בצינעא כולי האי וה"ה נמי לגרושין דלא עבידי אינשי דמגרשי בצנעא כלי האי עכ"ל. משמע אבל בענין אחר אין לא ראינו ראיה אפילו במעמד אחד ואפשר אפילו אומרים לא זזו ידם כו' וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא הרדב"ז וז"ל דלא ראינו אינה ראיה ואפילו לא זזה ידם מתוך ידו דכל שאילו אחרים ראו שאכל אפשר שישנו אותם או נפרדו ממנו מעט ובאותה שעה אכל. אי נמי הצניע מהם עצמו ואכל עכ"ל. וצריך להבין לפ"ז המשנה דפרק עגלה ערופה עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד א' אומר לא ראית. איך יהי' זה הכחשה. דאע"ג דהתם אין המכחיש אומר לא ראיתי כי אם לא ראית. מ"מ איך יודע ברור שחבירו לא ראה. דאף אם מעיד שלא זזה ידו מתוך יד חבירו המעיד שראה. והרי הוא לא ראה. ע"כ גם חבירו לא ראה. הא להרשב"א אין לא זזה ידו מתוך ידו ראיה דמ"מ אפשר שנפרדו ממנו מעט. והגם דהרשב"א לא כתב כן רק על לא זזה יד המכחיש מיד מי שמעידין עליו. מ"מ הוא הדין והוא הטעם על לא זזה דהעד המכחיש מיד העד השני האומר ראיתי. דמאי שנא. וכ"ש על הכחשה דלא ראית שאפי' לא נפרד ממנו יוכל להיות שחבירו האומר ראיתי הסתכל למקום שהי' המעשה במזרח הבירה והאומר לא ראית לא הסתכל למזרח כ"א לשאר רוחות ועיין כה"ג בגמ' פ"ק דמכות (דף ה' ע"א) לכן לכאורה צ"ל דלא משכחת לה כ"א בעידי הזמה שמזים אותו ואומר עמי הייתם אותו היום במקום פלוני. מיהו אפשר דמיירי גם בהכחשה וכגון שאומר שביום ההוא הי' במקום אפל שאין שום דרך לראות משם או שהי' ישן בפונדק וראה המכחיש בבירור שהמעיד היה ישן כל משך שעות ההם וזהו פי' לא ראית. אבל כשאין ההכחשה על המעיד האומר ראיתי לומר לא ראית כי אם שאומר לא ראיתי אף שהיו שניהם במעמד אחד ולא זזה ידם זה מזה אין זה הכחשה וכדמוכח לכאורה בגמרא דמכות (דף ה') הנ"ל אי כדקיימי במערב בירה מיחזו חזו למזרח בירה כו'. וכ"פ הרמב"ם והובא בטור ח"מ סי' ל"ח סט"ו. ומ"מ אין מזה ראיה דשאני התם דקיימי במערב בירה והמעידין שראו היינו שהי' המעשה במזרח בירה והוא טרקלין גדול דשפיר י"ל שאלו האומרים לא ראינו לא הסתכלו לשם. אבל אם היו אומרים שהמעשה היה ג"כ במערב בירה ודאי שאילו האומרים לא ראינו כלל ה"ל מכחישים אותם עכ"פ. ובענין המשנה דפרק עגלה ערופה הנ"ל אפשר דהרשב"א יפרשה ע"ד לא זזה יד המכחיש מיד המעיד. ולא חיישינן שנפרד ממנו מעט כשצריך לומר שבמעט ההפרדה הזאת יזדמן עוד תיוהא גדול כזה בשני אנשים זולתן שלא נראו כאן כלל ושזה יראה אז. משא"כ בענין לא זזה יד המכחיש מיד מי שמעידין עליו לבד. י"ל שאין זה שייך כ"כ דאין כאן עוד תיוהא על דרך ההוא. ומ"מ זה דוחק כי פי' לא ראית היינו על כרחך שההכחשה בגוף המעיד שהוא ודאי לא ראה. ולא מפני שלא ראיתי. ושהיינו במעמד אחד. וא"כ עכצ"ל הענין כדפרישית לעיל כגון במעיד שהי' ישן ונסתם מראה עיניו וכה"ג. וכ"מ ג"כ בעיטור שהביא בהגמ"ר סוף סנהדרין שכ' דהאומר לא ראיתי (באופן הנ"ל שפי' שם) ה"ל כאומר לא ראית. מכלל דמ"מ אין זה לא ראית ממש. כ"א דשוין זה לזה. ומיהו בנד"ז י"ל דאפילו להרשב"א שהביא הרדב"ז הוי זה הכחשה דעדיף מלא זזה ידינו מיד המעיד שהרי יוכלו לידע ברור שהם לא הקרו להשכ"מ זה הדבר וא"כ מאחר שאומרים שברור להם כשמש שהשכ"מ לא הוציא מפיו דבר א"כ זה י"ל שיוכלו לידע בבירור דמסתמא הקפידו והזהירוהו על זה. ועוד דכיון שעכ"פ הסופר מכחישו בבירור י"ל שיודה הרדב"ז. ועוד דאפי' לא היו יכולים להכחישו בבירור כיון שעכ"פ הם ודאי לא שמעו שאמר כן הבעל א"כ לדבריהם ראו שנתגרשה כדין. וא"כ אף אם השליח הוי כעד א' האומר לא נתגרשה. שהסופר מכחישו בבירור ה"ל ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא כיון ששנים מעידים שנתגרשה. ומ"מ צ"ע דגם בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה אע"ג דלדברי שניהם היתה פנויה מקודם. עכ"ז לכתחלה לא תנשא כו' וכ"ש הכא שלדברי העד האומר לא נתגרשה היא בחזקת א"א דמקודם כמו שהיתה. אך כיון שעכ"פ הוא ע"א בהכחשה שי"ל דעכ"פ אם נשאת לא תצא. כיון שגם מבלעדם הוחזקה גרושה גמורה בב"ד לא דמי למ"ש בא"ע סי' קנ"ב ס"ה. וע' בתשו' הריב"ש סס"י קכ"ז גבי ואם כן שבתי ואליהו הם כעד מפי עד ואין ממש בחתימתן כו' ע"ש. א"כ בכה"ג ודאי יש לסמוך ע"ד הרב"י דלא זזה ידינו מתוך ידו הוי הכחשה גמורה וא"כ הוא מוכחש מפי שנים ושלשה עדים:

קיצור ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אלא מפני שהמסדרים והסופר מכחישים את השליח. דגם לפ"ד הב"י בח"מ סי' כ"ט מחודש ה' הוי זה הכחשה וכ"ש לרמ"א בד"מ שם סס"י למ"ד ואף לדעת הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' נ"ו דגם לא זזה כו' אינו הכחשה מ"מ הכא עדיף מכמה טעמי בענין שי"ל דהוי הכחשה: