ט

והנה במכמ"א ש"ח סי' ט"ל דקצ"ז סע"א הביא דברי מהרי"ק שרש כ"ז שהעיר מהמשנה רפ"ו דמעילה דהבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום דלא עשה שליח שליחותו דקפידא הוי. והרי לך דבשינוי כל דהו פקע תורת שליחות מהשליח. והמכמ"א הקשה ע"ז מ"ש מתנהו לה בבית הגם ששינה השליח ונתנו לה בעלייה הוי גיטא כשטת הרא"ם וסיעתו. ותירץ דבתנהו לה בבית מעיקרא עשאו שליח להוליך גט לאשתו ושוב התנה דיתנהו לה בבית כו'. ואין זה אלא דברי נביאות דמי הגיד לו דלא מיירי שבשעת מסירת הגט לידו אמר לו רק כלשון זה. ודומיא דמשנתינו תן גט זה לאשתי במקום פ'. אבל באמת לא ידענא מאי קשיא ליה מהמשנה דרפ"ו דמעילה יותר מהדין השנוי בגמרא בדוכתה בגיטין (דס"ה ע"ב) דמתמרים לגרוגרות חשוב שינוי וקפידא הוי. וכן מבואר בתוספו' שם ד"ה הא והא רבנן. דמדמו ההיא דהבא לי מן החלון לתמרים וגרוגרות שלו ע"ש. וא"כ מהסוגיא בדוכתה עדיפא ה"ל לאקשויי מ"ש בית ועלייה מתמרים וגרוגרות. וכאשר באמת בתוספתא רפ"ג דערובין משמע שהם שוים ממש. וכהובא לעיל. והתירוץ בזה כבר נתבאר דלפרש"י בתמרים וגרוגרות שלו נמי אין קפידא לרב יוסף. ולכן ה"ה בית ועלייה. וההיא דרפ"ו דמעילה עכצ"ל דמעילה שאני כמו שעלה ע"ד המכמ"א דאל"כ מי גדול השינוי מבין תמרים לגרוגרות. או דהתם מיירי ג"כ בשל חבירו. ולהרשב"א והתוספות דבתמרים וגרוגרות שלו הוי קפידא הרי ביאר הרשב"א בהדיא דה"ה מגדל ושובך דהוי כבית ועלייה הוי קפידא לענין עירוב. וכ"ש לרבה מוכרח בגמ' דבית ועלייה הוי קפידא לרבנן ומשמע דה"ה בגיטין כה"ג מאחר דלמדו זה מרבנן דגיטין. (א"נ י"ל משום דעלייה בכלל בית וכמש"ל בהג"ה). ומ"מ מ"ש המכמ"א שם דקצ"ז ע"ג בד"ה ומעתה אחרי הודיע. דהאומר לשלוחו שיתנהו לאשתו בתנאי אם לא יבוא לזמן פלוני ועבר הזמן ועדיין לא נמסר הגט לידה. כשיתנהו לה השליח אחר זמן הנ"ל דומה ממש לתן בשר לאורחים ונתן להם כבד כו' וחלק על הב"י סי' קמ"ד. אפשר אין דבריו מוכרחים אף לפמשנ"ת דגבי בית ועלייה אף אם אמר תנהו לה בעלייה ונתנו בבית הוי קפידא דיש לומר דהתם כיון דאמר עלייה א"כ זהו שינוי אבל הכא י"ל דאין שינוי כלל מדעת הבעל כיון שהגט לא ניתן לה כ"א אחר עבור הזמן. רק מ"מ י"ל דצריך שיהי' הנתינה כמאמר הבעל ממש וראיה ממ"ש בגיטין פרק מי שאחזו (דף ע"ו סע"ב) גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך י"ב חדש דאע"ג דודאי לא אתי עוד אחר יב"ח וא"כ מעכשיו הוי גיטא אעפ"כ אין להתירה עד אחר יב"ח. והיינו משום שצ"ל קיום התנאי כמו שיצא מפי הבעל. ואע"ג דודאי יתקיים התנאי עכ"ז לא מהני. והגם שהתוס' שם פי' שזהו רק משום גזירה לכאורה אין זה במשמע מהגמ' ע"ש. וגם הרי"ף שכ' ולא איפשיטא ולחומרא עבדינן וכ"כ כל הפוסקים ואם אין החשש רק משום גזירה לא היו מחמירים בפשיטות בספיקא דבעיא. ולכן י"ל כמ"ש הר"ן שם וז"ל ול"נ דה"ט משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידיה ולא היה גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח ומש"ה חיישינן ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנא הכי מוכח דאמרינן או דילמא לאחר י"ב חדש שרינן לה כי מקיים תנאיה עכ"ל. והפנ"י שם כ' דלהר"ן ה"ה באומר ע"מ שתניק את בני למאן דמצריך שתניקהו כ"ד חדש וא"כ אפילו מת הולד דאמרינן ה"ז גט מ"מ אסורה לינשא כ"ד חדש שהרי לא גמר בדעתיה לגרשה ולהתירה עד אותו זמן עכ"ל ובאמת שאין זה במשמע שם במשנה וגמ' וע' בש"ע סי' קמ"ג ס"ח בהג"ה. וי"ל דשם אין שייך טעם דהר"ן דדוקא הכא שהזכיר בפי' שנים עשר חדש הוא דשייך לומר דבעינן לקיומא תנאיה כמו שאמר. ואי משום דאנן סהדי שבודאי יתקיים התנאי מ"מ אין זה כמו קיום ממש כיון דאיהו לא אסיק אדעתיה שימות תוך י"ב חדש. וקצת ראיה ממ"ש בגמרא (דף ע"ב א') שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כו' ע"ש הגם שיש לחלק. משא"כ גבי ע"מ שתניק את בני כיון שלא הזכיר הזמן א"כ כל שהניקת עד שמת הבן ה"ז קיום התנאי גם להר"ן. ובנדון הלז ג"כ י"ל כיון דאיהו לא אסיק אדעתיה שינתן לה הגט לאחר עבור הזמן שקצב א"כ לא אסיק אדעתיה רק שינתן בתנאי זה שאמר א"כ א"א ליתן הגט בלי תנאי אף לאחר זמן שקצב שהרי אין זה כמו שאמר ואף שזהו בכלל דבריו שכוונתו היה שלא תתגרש עד אחר הזמן שקצב א"כ ה"נ נתקיימה כוונתו ממש רק שהוא ביתר שאת שגם לא ניתן לה כלל עד אחר הזמן שקצב. מ"מ כיון דאין זה ממש כמו שאמר י"ל שאין זה קיום מאחר דלא אסיק אדעתיה לגרש בכה"ג דהא התם ג"כ בשאר תנאי' כשמגרשה מעכשיו על תנאי פ' אם התנאי מתקיים בשב ואל תעשה תוכל להנשא קודם קיום התנאי לדעת רוב הפוסקים עיין בההמגי"ד פ"ח מה"ג ה"א סד"ה ויש לה להנשא. ובב"י וש"ע סי' קמ"ג. וכ"ש בתנאי הנ"ל דבודאי יתקיים א"כ אין שום צד איסור שלא תנשא אלא רק משום דלא אסיק אדעתיה. ועוי"ל דהא אמרינן בגיטין שם (דף ע"ד ב') דסתם תנאי שבגיטין לצעורי קא מכוין וה"נ י"ל שנתכוין שתהא כפופה תחת רצונו מעת קבלת הגט עד זמן שקצב יהי' גירושיה תלויין ועומדים ברצונו. והרי לא ציערה השליח. ועוד דנפקותא ג"כ בדבר שבממון שאם גירשה לזמן כמו שאמר היה הבעל נפטר ממזונותי' מעת נתינת הגט אם לא בא לזמן ההוא. משא"כ כשלא נתן לה הגט כ"א אחר זמן הנ"ל הרי חייב לה כל חיובי ממון עד זמן הגט. א"כ יש כאן שינוי וצ"ע:

קיצור דברי המכמ"א ש"ח סי' ט"ל צ"ע ומ"מ אפשר דינו מה שחלק על הר"י בולט והב"י סי' קמ"ד י"ל אמת: