ח

והנה בפרק כל הגט (דכ"ט סע"א) איתא נעשה כמי שאמר לו אל תגרשה אלא בבית וגירשה בעלייה אל תגרשה אלא בימין וגירשה בשמאל. וכלשון זה כתב ג"כ הרמב"ם פ"ט מה' גרושין הל"ג. וז"ל האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פ' ונתנו לה במקום אחר אינו גט כו' אמר אל תתנהו לה אלא בבית ונתנו לה בעלייה כו' אינו גט עכ"ל וכ' הה"מ תן גט כו' משנה פ' התקבל (דס"ה). אל תתנהו לה כו' בפרק כל הגט בסוגיא מבואר עכ"ל. וכ"ה לשון הטור סי' קמ"א כהרמב"ם ופי' הב"ח שם סעיף כ"ח דגבי במקום פלוני אפילו לא אמר אל תתנהו לה אלא במקום פלוני הוה קפידא משום דאיכא טעם ע"ז כדפרש"י דאין רצונו שיעליזו עליו שם במקום אחר וקפידא היא. אבל גבי עלייה ובימין אם אמר סתם בעלייה יכול ליתנו בבית דליכא קפידא בסתמא אלא מראה מקום הוא לו וכן תנהו בימין אא"כ בדא"ל אל תתנהו אלא בעלייה. אלא בימין. שכל שהוא מקפיד אפילו בדברי הבאי קפידתו קפידא כדאיתא פרק כל הגט (דכ"ט) עכ"ל. וכ"כ הב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ב. וכן הביא בספר מכמ"א ש"ח סי' ט"ל בשם תשו' הרא"ם ושאר חכמים שכנגדו. ודקדקו כן מדקאמר בגמ' אל תגרשנה אלא בבית משמע דלא הוי קפידא אלא בכה"ג. וקשה טובא ע"ז מדאמרינן בגמרא שם (דף ס"ה ע"ב) א"ל אביי ואלא הא דתניא האומר לשלוחו ערב לי במגדל ועירב לו בשובך. בשובך ועירב לו במגדל. דתניא חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב. מאי שלו ושל חבירו איכא ור"ל דבשלמא לרבה ניחא דאמר הא רבנן דאמרי קפידא. הא ר' אלעזר דאמר מראה מקום היא לו. משא"כ לרב יוסף קשיא. הא עכ"פ מוכח דלרבנן אליבא דרבה הוי קפידא אפילו אמר לו סתם ערב לי במגדל ועירב לו בשובך. אע"ג דהוי ממש דומיא דבית ועלייה שהם קרובין זה לזה במקום אחד. דאין לומר דמיירי שיש ריחוק מקום ביניהם. א"כ גם לרב יוסף לק"מ דאיהו נמי לא נחלק ארבה אלא במידי דליכא שם קפידא ולא איכפת ליה. ואילו יש ריחוק מקום ביניהם הרי יהיה נפ"מ כמה יוכל לילך להלאה וא"כ יש בזה קפידא גדולה. ועוד דא"כ מ"ט דברייתא דתניא עירובו עירוב. וכן הוא בהדיא בתוספתא רפ"ג דערובין האומר לך ערב לי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות. בגרוגרות ועירב לו בתמרים. במגדל ועירב עליו בשובך. בשובך ועירב עליו במגדל. בבית ועירב עליו בעלייה. בעלייה ועירב עליו בבית אין עירובו עירוב. אבל אם אמר לו סתם ערב עלי ועירב עליו בין בתמרים בין בגרוגרות בין במגדל בין בשובך בין בעלייה בין בבית עירובו עירוב עכ"ל וכ"פ הרמב"ם פ"ו מה' ערובין הכ"ג ובטוש"ע א"ח סי' ת"ט ס"ו. הרי בהדיא שמגדל ושובך הוא כמו ענין בית ועלייה. ומבואר בהדיא בגמ' (דס"ה ע"ב) דלרבנן הוי קפידא בכה"ג. וכדפרש"י הטעם כיון דאמרי לעיל גבי דידה אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת לה אמרינן כל מה דאמר אינש לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא ה"נ לאו עירוב הוא עכ"ל א"כ כיון דאפילו לענין עירוב שהוא מידי דרבנן אמרו כן. כ"ש לגבי גט. איסור א"א דאורייתא דאם אמר תנהו לה בבית ונתנו לה בעלייה אינו גט. שהרי גם לענין עירוב לא למדו אלא מגט לומר דאתי כרבנן דרבי אלעזר א"כ ה"ז בא ללמד ונמצא למד דעכ"פ גם בגט הוי קפידא בכה"ג. וה"ז בכלל מ"ש במשנה תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול. דפי' מקום הגט הגם שעיקרו ר"ל מתא פלונית כדמשמע בגמ' שם (דס"ה סע"א) במתא מחסיא כו'. מ"מ י"ל דכולל ג"כ בית ועלייה. ומוכרח הוא לפ"ד רבה לרבנן כנ"ל. וכ"כ המגיד פ"ו מה"ע הכ"ג דשינוייא דרב יוסף דערב לי במגדל מפירי דמגדל קאמר דוחק הוא. וגם אביי משמע דס"ל כרבה. וכ"פ הרמב"ם והמגיד שם וטוש"ע א"ח סי' ת"ט ס"ו כרבה. ועיין בפרק ערבי פסחים (דק"ב ע"ב) הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא שנו אלא מבית לבית אבל ממקום למקום לא ופרש"י ממקום למקום מבית לעלייה. הרי דעלייה נק' מקום אחר. (הג"ה. ואפשר משום דבנדרים (דנ"ו ע"א) שנינו הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל בית. א"כ התוספתא דרפ"ג דערובין י"ל דאתיא כר' מאיר ואנן דקיי"ל כרבנן ע"כ אם אמר גרשה בבית וגירשה בעלייה י"ל דהוי גיטא דעלייה בכלל בית ע"כ אמרו בגמרא אל תגרשה אלא בבית כו' מיהו עכ"פ גם לרבנן אם אמר גרשה בעלייה וגירשה בבית הוי קפידא). ומיהו יש לומר דטעמם דהב"ח והב"ש וסיעתם משום דס"ל דרב יוסף דס"ל דאפי' לרבנן במידי דלא איכפת ליה אמרינן דלאו קפידא הוא. ולפרש"י היינו אפילו בין תמרים לבין גרוגרות דידיה ליכא קפידא. ולתוספות ושאר מפרשים עכ"פ בשל חבירו ליכא קפידא. ומוכח בגמרא בהדיא דלרב יוסף גבי ערב לי במגדל ועירב לו בשובך ליכא קפידא אפילו בשלו וכן בשל חבירו אא"כ בפירי דמגדל כו'. דאל"כ למה ליה לרב יוסף לשנויי לאביי התם נמי איכא פירי דמגדל ופירי דשובך. הל"ל במגדל ממש ובשובך ממש ושם נמי כאן בשלו כאן בשל חבירו לרש"י כדאית ליה ולתוספות כדאית ליה. אלא ודאי דדוקא בפירי שייך לומר קפידא ולא במגדל ושובך עצמן וכדפרש"י בהדיא בד"ה מאי שלו. ולכאורה מכאן יש סיוע לשטת רש"י דגם בפירי בשלו אין קפידא כ"א בדחבריה משום דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא. דאילו להתוספות וסיעתם דבפירי שלו הוי קפידא רק כשהשליח מערב לו בשל השליח עצמו הוא דליכא קפידא דא"כ גם במגדל ושובך נמי י"ל כן דבשלו הוי קפידא דכך לי הקפידא בין מגדל לשובך כמו בין תמרים לגרוגרות והרשב"א בעה"ק יוכיח כדלקמן. ובמגדל ושובך של השליח י"ל דאין קפידא מהאי טעמא גופא דאין קפידא בפירי דהשליח. הגם דהתם מזכה לו פירותיו לגמרי והכא רק מניח לו מקומו לשעה מ"מ מנלן לחלק בהכי. אבל לפרש"י א"ש דבתמרים וגרוגרות נמי לא משכחת קפידא לרב יוסף כ"א בדחבריה. ובמגדל ושובך לא שייך האי טעמא. (ולפמ"ש לקמן בשם ספר עה"ק להרשב"א יתיישב זה קצת). ועוי"ל קצת ראיה לפרש"י דאילו להתוספות לא הל"ל וכאן בשל חבירו אלא הל"ל וכאן בשל השליח כיון להתוספות פירש בשל חבירו היינו בשל השליח דוקא. משא"כ לפרש"י אתי שפיר דשל חבירו לאו היינו השליח כלל. ועוד באגודה בגיטין פרק התקבל סעיף קי"ח כתב פסק רב אלפס דאין הלכה כר' אלעזר דפרק ג"פ מוקים לה בשטה כו' ור"י פי' דהלכתא כרבי אלעזר דאשה לא קפדה ומראה מקום היא לו עכ"ל. ועיין בירושלמי רפ"ח דתרומות מוקי סתם מתניתן דהתם כר' אלעזר ע"ש בקה"ע. וכיון שיש פוסקים כר"א לכן גם לדידן דקיי"ל כרבנן יש להקל כפרש"י. ומהרש"א בגיטין כאן הקשה על פרש"י מהא דמעילה ועיין פנ"י מ"ש ע"ז. ועכ"פ לרב יוסף במגדל ושובך ובית ועלייה עצמן ליכא קפידא. וס"ל להב"ח וב"ש וסיעתם דהלכה כרב יוסף. משום דהכי משמע פשטא דסוגיא (דף כ"ט סע"א) דדוקא בדאמר ליה אל תגרשנה אלא בבית הוי קפידא. (ועי' ש"ג פרק התקבל כאן הוכיח מהרמב"ם דאם אמר תנהו לה ביום פלוני ונתנו אחר כך כשר). וה"ל כהך שכתבו התוס' והרא"ש פ"ו דשבועות בפי' וסוגיא דעלמא אזלא כאידך כו' עי' ש"ך בח"מ סי' כ"ה סעיף ב' סק"ט בשם הטור ותשו' הרשב"א סי' אלף ר"ל. ולרבה צריך לדחוק ולומר דלאו דוקא נקט הלשון אל תגרשנה אלא בבית כו' אלא דבכה"ג הוי קפידא לכ"ע אפילו לר' אלעזר. ודכוותה בטול הימנה חפץ כו' אבל ה"ה אפילו בגרשה בבית וגירשה בעלייה הוי קפידא לרבנן דפליגי אר' אלעזר. או י"ל הטעם דפסקו כרב יוסף כיון דעכ"פ לרבי אלעזר גם רבה מודה דליכא קפידא בכה"ג. ומבואר בגמרא פ' גט פשוט (דקס"ה ע"א) דגם רשב"ג ס"ל כוותיה וכמו שהובא בתוספות כאן וגם האגודה כתב דר"י בעל התוס' פסק כר"א. רק דפליגי רבה ורב יוסף אם רבנן נמי מודו ליה בהא או לא ע"כ כיון דלרב יוסף רבנן נמי ס"ל כר' אלעזר בהא האי סברא עדיפא למעט המחלוקת. וכן מצאתי בספר עבודת הקדש להרשב"א בדין עירובי תחומין סעיף י"ז שפסק כרב יוסף דבתמרים וגרוגרות דהשליח ליכא קפידא הביאו המגיד פ"ו מהלכות ערובין הכ"ג וכמו שכתבתי לעיל אלא דתמיה לן מילתא דפסק דבמקום הנחת עירוב דהיינו במגדל ושובך עצמן בין בשלו בין בשל השליח הוי קפידא. ואפילו היו שניהם קרובים או שניהם רחוקים כאן דעתו לנוח בשבת ולא במקום אחר. אשר זהו נגד הסוגיא דגיטין (דס"ה ע"ב) דאל"כ למה ליה לשנויי התם נמי איכא פירי דמגדל כו' כיון דיוכל לשנויי במגדל ושובך עצמן. וצ"ל משום דס"ל דבמגדל ושובך עצמן א"א לחלק בין שלו ובין של חבירו אלא דרש"י ס"ל דבאמת אין קפידא בזה כלל לרב יוסף. אבל הרשב"א דס"ל כפירש התוספות דבתמרים וגרוגרות אפילו בשלו הוי קפידא רק בשל השליח ליכא קפידא. וא"כ א"א לומר שבמגדל ושובך שלו ליכא קפידא דזה לא יתכן רק לשטת רש"י כמש"ל משא"כ לשטת התוס' והרשב"א דמאי שנא מתמרים וגרוגרות שלו. וכיון דעכצ"ל שבמגדל ושובך שלו יש קפידא. א"כ אם תאמר דבמגדל ושובך דשליח ליכא קפידא כמו בפירי. א"כ מאי מקשה אביי לרב יוסף ולכן הוכרח לומר דס"ל להש"ס דבמגדל ושובך אפילו בשליח יש קפידא. ולכן לתרץ הברייתות הוכרח רב יוסף לתרץ דמיירי בפירי דמגדל ופירי דשובך. ולפ"ז להרשב"א י"ל גם בגט אם אמר לו גרשה בבית וגירשה בעלייה הוי קפידא אפילו לרב יוסף דאיך יהיה זה קל מדין עירוב. וא"כ לפ"ז הב"ח וב"ש וסיעתם צ"ל דס"ל כפרש"י וכדמשמע פשטא דגמרא דאדרבה במגדל ושובך עצמן ליכא לרב יוסף שום קפידא. או י"ל דס"ל להב"ח וב"ש דדוקא גבי עירוב שייך לומר הטעם שכתב הרשב"א כאן דעתו לנוח בשבת ולא במקום אחר משא"כ גבי גט מאי איכפת ליה. ודוחק הוא דאטו גבי עירוב מוכרח הוא לנוח שם בשבת. שהרי כשהניחו לו העירוב שם ביהש"מ אע"פ שהוא בביתו נחשב אותו כאילו שבת הוא במקום שהניחו לו העירוב כמבואר בגמרא דערובין בכמה דוכתי ובהרמב"ם רפ"ו מה"ע ושם הכ"ב. וא"כ מאי איכפת ליה. ואם באנו לומר שיש קפידא גם בכה"ג ודאי ימצא כן גם בגט קפידא כזו שבעלייה ימעט הפרסום מבבית. וכן בענין ימין ושמאל שמאל דוחה וימין מקרבת. ואולי מגרשה בימין מקרבת כדי שיחזור וישאנה. וכה"ג. וכן להפך. ומעתה הנה לשטת הב"ח וב"ש הרי אע"ג שמצוה לו גרשה בבית והוא מגרשה בעלייה הגט כשר אע"ג שמשנה מציווי שלו אעפ"כ כיון דידעינן דלא קפיד אע"ג שהשליח אינו מקיים ציוויו הגט כשר. א"כ ה"ה בנ"ד אע"פ שציוה שהסופר יתן גט להשליח כיון שידעינן דלא קפיד ע"ז הגט כשר. ואף לפמ"ש דלרבה מוכרח לומר דלא קיי"ל כן היינו משום דהתם כיון שמעצמו צוה כן י"ל שמא מקפיד גם בכה"ג מאחר שהלשון מורה שבדוקא אומר. אבל הכא דידוע לנו בודאי דלא בקפידא אומר כן י"ל ודאי מודה רבה:

קיצור. מ"ש הב"ח והב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ב בתן לה בבית ונתן לה בעלייה הגט כשר קשה ע"ז מגיטין (דס"ה ב') דמוכח דלרבנן דר"א הוי קפידא וכ"ה בתוספתא רפ"ג דערובין ובש"ע א"ח סי' ת"ט ס"ו. ומיהו לרב יוסף לפרש"י אין קפידא ולפי' תוספות ורשב"א י"ל הוי קפידא. וצ"ל הב"ח וב"ש פסקו כרב יוסף לפרש"י וצ"ע. ומיהו יצא לנו מזה דאף שלא נתקיים ציווי הבעל כל שידוע שאינו מקפיד הגט כשר וא"כ בנד"ז דידוע שאינו מקפיד מעצמו י"ל הגט כשר כנ"ל: