ז

ועוד ראיה לזה ממשנתינו פרק התקבל (דף ס"ה ע"א) האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקיבלו לה במקום אחר פסול רבי אלעזר מכשיר. ובגמרא ורבי אלעזר מאי שנא רישא (גבי תן גט זה לאשתי וקתני פסול) דלא פליג ומאי שנא סיפא דפליג. איהו דמדעתיה מגרש (והדבר תלוי בו) קפיד (איכא למימר קפידא היא ודוקא קאמר ליה) איהי דבעל כרחה מתגרשת (מנא ידעא דניחא ליה לבעל למיתבי התם הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו) מראה מקום היא לו עכ"ל הגמרא ופרש"י. ובקדושין (דף מ"ט ע"א) פירש"י ולת"ק הוי קפידא אי אפשי שתקבלנו אלא שם ואין זה שלוחה במקום אחר. והשתא לא מיבעיא לרבי אלעזר דאע"ג דגבי אשה ג"כ שייך לתלות בקפידא כדפרש"י בגיטין שם (דף ס"ה ע"ב) דהתם ניחא לה דתיתזל ולא בדוכתא אחרינא אפילו הכי כיון שיש סברא לומר דלאו בקפידא אמרה כן משום דמנא ידעה כו' אמרינן דלאו בקפידא אמרה כן. כ"ש וק"ו בנדון זה שיש ראיה עצומה דלאו בקפידא אמר כן דלא מדעתו צוה ע"ז. אמרינן דאינו מקפיד ע"ז מצד עצמו. אלא אפילו לרבנן דבאשה ג"כ תלינן בקפידא מ"מ הרי רב יוסף בגיטין שם (דף ס"ה ע"ב) פי' דלרבנן ג"כ היכא דבודאי ליכא סברא שיקפיד אינו קפידא ע"ש בפרש"י גבי הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו דלפרש"י אפילו בשל המשלח אין קפידא בין תמרים לגרוגרות ולהתוספות שם הדין כן בשל שליח עכ"פ. ועיין תוספות פרק המפקיד (דף מ"ב ע"ב). וכן פסק הרשב"א בספר עה"ק בדיני עירובי תחומין סעיף י"ז כרב יוסף לפי' התוספות והביאו המגיד פ"ו מהלכות ערובין הכ"ג. ובנד"ז דג"כ ודאי אין שום סברא שיקפיד ע"ז כנ"ל א"כ גם לרבנן אינו קפידא. אלא אפילו לרבה שם דמשמע דס"ל דבכל ענין הוי קפידא לרבנן אפילו בשל שליח י"ל דקפיד דוקא בגרוגרת ולא בתמרים או להפך וכ"פ הרמב"ם פ"ו מה' ערובין והמגיד שם והמ"א סי' ת"ט ס"ק י"ח. יש לומר דהתם כיון דאומר מדעת עצמו ערב לי בתמרים כיון דמעצמו מזכיר תמרים דוקא י"ל דבקפידא הוא אומר כן. וכמו גבי ערב לי בבית ועירב לי בעלייה דמודה הרשב"א שם דהוי קפידא. כמש"ש ואפילו היו שניהם קרובים כו' כאן דעתו לקנות שביתה בשבת ולא במקום אחר. וכך י"ל יותר אשינוי מתמרים לגרוגרות או להפך. אלא דטעמא דהרשב"א גבי תמרים וגרוגרות דבשל שליח אינו קפידא כיון דזכות הוא לו שמזכה לו תמרים או גרוגרות. וכן משמע בחידושי הרשב"א והרמב"ן בגיטין שם שכתב וז"ל כיון דמשל עצמו מערב לו למה יקפיד בכך כל מה שנותן לו מקבל ממנו עכ"ל. ולרבה י"ל שאין זה הזכות שקול כנגד הקפידא ולפיכך חשוב שינוי והיינו דוקא כשמעצמו מזכיר כן. אבל בנדון זה שהדבר ידוע שמעצמו לא הי' מצוה ע"ז רק מפני שהמסדר הקרא לו כן מ"ש בסדר גיטין י"ל אפי' רבה מודה דאין שום סברא לתלות בקפידא לרבנן ג"כ. ועם היות דכאן אין שייך לומר מראה מקום הוא לו מ"מ י"ל בענין אחר דהציווי אינו אלא לכתחלה וע"ד שנז' לעיל אות א' בשם המכמ"א ש"ח סי' ט"ל דאם אפשר קאמר. ובנדון זה י"ל דכתורה יעשו קאמר:

קיצור ועוד ראיה מגיטין (דף ס"ה ב') דלרב יוסף גם רבנן מודו שבדבר שרחוק מאד לתלות בקפידא תלינן דמראה מקום הוא לו. ואפי' לרבה דתלינן בקפידא אפילו בכה"ג זהו כשמעצמו מזכיר כן דהלשון מורה שמקפיד. משא"כ הכא שאין מצוה מעצמו כלום גם רבה יודה דאין זה קפידא: