ג

והנה הב"ש סי' כ"ז סק"ג כ' בשם תשו' רש"ך דאם אמר לאשה טלי קידושיך מע"ג קרקע ה"ז ספק קדושין. ובעצי ארזים שם סק"ב כתב שהוא תמוה דבגט הטעם דלא מהני טלי גיטך מעג"ק משום דבעינן ונתן בידה הוא או שלוחו ובקדושין לא בעינן נתינה כלל שהרי אפי' לא בא לידה מקודשת כמ"ש הב"ש בעצמו סק"א עכ"ל. ובאמת א"א לומר דבקדושין לא בעינן נתינה דהא קיי"ל דבעינן נתן הוא דייקא בפ"ק דקדושין (דף ה' ב') ועיין חידושי הרשב"א שם דנתנה היא ואמר הוא אין כאן בית מיחוש כו'. והא דס"ל להפוסקים דקידשה במחובר בתורת כסף מהני היינו משום דפיסול מחובר בגט כשקצצו בין כתיבה לנתינה הוא משום דכתיב ונתן שאינו מחוסר אלא נתינה כו'. וכשלא קצצו ונתנו לה המחובר כתב בחידושי הרשב"א פ"ב דגיטין (דף כ"ב ב') ד"ה אין כותבין במחובר דבירושלמי יליף לה מספר מה ספר מיוחד שהוא בתלוש כו' ויש מפרשים משום דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד דהיינו תלוש עכ"ל. משא"כ גבי קדושין דלא כתיב ונתן אף דבעינן נתינה מכי יקח איש מ"מ כיון דלא כתיב בהדיא ונתן אין לומר דבעינן דייקא דבר הניתן מיד ליד דהיינו תלוש. אלא אפי' מחובר כל שקנתה המחובר נתקדשה. וא"כ כיון דעכ"פ נתינה בעינן לכאורה נסתרה טענת העצ"א. אך מ"מ דבריו אמת כיון דעכ"פ לא בעינן נתינה ממש מיד ליד דאפילו היא שנתנה לו מקודשת אם הוא אדם חשוב בהנאה דמטיא לידה ממה שמקבל ממנה וכן בשחוק לפני רקוד לפני כו' אם כן בטלי קידושיך מע"ג קרקע ג"כ מטיא הנאה לידה. וגט שאני דבעינן ונתן ממש הוא או שלוחו כיון דכתיב ונתן. וראיתי בספר המקנה סי' כ"ז סעיף א' סד"ה אך הנראה לענ"ד שכתב וז"ל ועיקר נראה דמוכח דלא בעינן נתינה בקדושין כמו בגט מההיא דאמרינן (דף מ"ז) בקדשה בפקדון שיש לו בידה מקודשת ובגט כה"ג אינה מגורשת כדאיתא בסי' קל"ח ולפ"ז גם כשאמר לה טלי מע"ג קרקע מהני משום דלא בעינן נתינה עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דאדרבה בסי' קל"ט בב"ש סק"ב כתב נראה אפי' נתן הגט לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת וא"צ ליטול ממנה וכ"כ הר"ן פרק הזורק עכ"ל וכן מוכח ממ"ש הטור סס"י קל"ח בשם הרמ"ה דוקא דאמר כנסי דמשמע לשם פקדון בעלמא כו' הרי בהדיא דבכה"ג א"צ ליטלו ממנה. ומיהו באמת שבתוס' דגיטין (דף ס"ה ריש ע"ב) לא משמע כן שהרי הקשו שם גבי גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא דהוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע. ואי איתא מאי קושיא מי גרע מנתנו לידה תחלה בתורת פקדון. ואין לחלק משום דהתוספות מייירי בשליח קבלה שלה דמהו הנפקותא בין ש"ק שלה ובינה ממש דאם נתינה דפקדון מהני גבי האשה לשאין צריך לחזור וליטלו ממנה. ה"ה דמהני כה"ג בשליח קבלה שלה. אלא שיש לחלק משום דהיא ממש יש לה יד לקבל הגט בתורת גרושין ממש אילו נתנו לה אז בתורת גרושין לכך גם כשנתנו לה בתורת פקדון הוי נתינה. משא"כ בנדון שבגמרא ותוספות (דס"ה) הרי אם קיבלו הש"ק בתורת גרושין אינה מתגרשת כיון שאמרה לו שלא יהיה גט עד מתא מחסיא א"כ כשנותנו לו אינה נתינה כלל. מיהו באמת אין זה מספיק כיון דאדרבה שם עדיף מנתינה דפקדון שהרי האשה אמרה לו בפירוש שיקבלנו בכל מקום כדי שתתגרש בו בהגיעו למתא מחסיא. א"כ התחלת הקבלה בשליחותה ממש ולא ע"ד פקדון לבד א"כ פשיטא דלא גרעא מנתינה לידה בתורת פקדון. והנה לפי ב' התירוצים שתירצו שם לא שייך כן גבי פקדון א"כ משמע דלתוספות בנתן לידה בתורת פקדון צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. וההיא דכנסי שט"ח זה י"ל דלא דמי לפקדון כי הגם דאמרינן דהנתינה אינו כלום מאחר שלא נתן בתורת גרושין מ"מ מאחר שלא אמר בהדיא לשם פקדון וי"ל דמשום כיסופא אמר לה כנסי שט"ח לכך הוא דא"צ נתינה אחרת רק לומר לה ה"ז גיטך. משא"כ כשאומר לה בהדיא לשם פקדון י"ל דלא מהני כלל נתינה זו. וכ"מ ממ"ש הלח"מ פ"א מה"ג ה"ט דהכא ה"ט משום דמדאורייתא בנתינה לחוד סגי וא"צ אמירת ה"ז גיטך רק מדרבנן. דבנותנו לה בהדיא בתורת פקדון פשיטא דאין כאן נתינה מדאורייתא. וכן דעת הבית מאיר סי' קל"ט ססע"י ב' דבנתנו לידה בתורת פקדון צריך נתינה מחדש. ועיין בר"ן פרק הכותב אסוגיא (דפ"ו ע"ב) גבי ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום מ"ש בשם הראב"ד דבלא אמר לה מעכשיו אפילו הלכה ומצאתו ונטלתו משם אינה מגורשת דה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע כו' והוא ז"ל נחלק ע"ז שאין זה כטלי גיטך מע"ג קרקע משום דהכא הא איכא נתינה לשם גרושין אלא שאינו רוצה שיחלו הגרושין אלא לאחר ל' עכ"ל וע"ש דמכ"ז מובן ג"כ דבנתינה בתורת פקדון ודאי לכ"ע ה"ל כטלי גיטך מעג"ק וצריך נתינה מחדש. ומ"מת ראייתו של סהמ"ק נראה נכון אפילו לדעת הרמ"ה והר"ן דבגט נמי מהני נתינה קמייתא דהיינו דייקא כשנתנו הוא עצמו לידה בתורת פקדון ס"ל דמצטרף הך נתינה ומדמו לה לכנסי שט"ח זה. משא"כ אילו הגט הגיע לידה שלא מיד הבעל כגון מהסופר ועדים אף שאמר הבעל יהא בידך לפקדון ודאי דלא מהני אם יחזור ויאמר לה ה"ז גיטך אא"כ יטלנו מידה ויתננו לה. משא"כ גבי קדושין דתניא (דמ"ז) האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך כו' משמע ודאי אפילו לא הגיע הפקדון מידו ממש לידה כ"א אחר החזירו לידה חפץ של פלוני שתתננו לפלוני וחזר ואמר לה אותו פלוני יהא בידך לפקדון דמהני אם אמ"ל התקדשי לי בו וכה"ג אף שלא היה כאן נתינה מיד המקדש כלל מהני דהא סתמא אמרינן כל שיש בידה פקדון שלו מקודשת ומשכחת עוד דליכא נתינה כגון ששלח לה הפקדון ע"י חש"ו או ע"י עובד כוכבים דה"ל כנוטלת הפקדון מעג"ק או כגון שמתחלה קבלה הפקדון בעצמה מביתו מע"ג קרקע ממש ואפ"ה ודאי מהני כשאמר לה אח"כ התקדשי לי בו. ועיין בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' ל"ג כ' ג"כ דדוקא בגרושין הוא דאמרינן הכי דכתיב ונתן בידה ולא שתיקח היא מעצמה אבל בקדושין לא כתיב הכי אע"ג דכתיב כי יקח איש אשה כו' אלא דלמעשה לא הכריע לומר דלא תפסי בה קידושי שני עכ"ד. ומזה נבוא לנדון שלנו גבי קבלת שליח הולכה הגט מיד הבעל דכיון דונתן בידה לא קאי על זה כי אם על נתינתו ליד האשה או על נתינת שלוחו ליד האשה. אבל שלוחו כמותו ילפינן מושלח ושלחה. דכששלוחו נותן להאשה ה"ל ג"כ קיום ונתן דקרא. וליכא שום לימוד שיצטרך המגרש ליתן הגט לשלוחו. א"כ פשיטא דלא גרע מקדושין להאומרים דבקדושין לא איכפת לן בטלי קידושיך מעג"ק משום דלא כתיב ונתן וכ"ש הכא דעל נתינה להשליח ליכא שום קרא. דונתן דקרא קאי על נתינת השליח להאשה. וגם להאומרים דבקדושין יש לחוש לזה היינו משום דכתיב כי יקח כו' די"ל ג"כ ולא שתקח היא את הכסף ע' מהריב"ל ואע"פ שדחה זה כ' עוד איזה סברא וטעם משא"כ בשליח לא שייך כל זה. ועוד דאדרבה לפי הסברא דבקדושין ג"כ בעינן שלא יהיה טלי קידושיך מעג"ק א"כ לפ"ז יש ראיה מפורשת דלא שייך זה רק בנתינה מהמקדש או מהשליח ליד האשה ולא בנתינה מהמקדש ליד השליח כדאיתא בהדיא בגמרא פרק האיש מקדש (דף מ"ח ע"ב) כגון שאמר לשלוחו הלויני דינר של כסף ולך וקדש לי אשה פלונית. וא"כ ה"ה בשליח הגט לפי סברא זו דקדושין דמי לגט בזה. ומיהו בלא"ה העיקר כסברא ראשונה:

וכן מבואר עוד בחידושי הרשב"א ר"פ הזורק גט (דף ע"ז ע"ב) ד"ה ותיזול וז"ל וא"ת למה לא התירו לטלטלו כו' אפילו תאמר שהיה רשות הרבים מפסקת בין השכ"מ ובין מקום הנחתו יתננו לה ע"י שליח עכ"ד וכ"כ בחידושי הריטב"א שם. והרי כשרה"ר מפסקת אי אפשר שיתננו השכ"מ ליד השליח כ"א שהשליח יטלנו מעג"ק בעצמו ואפ"ה ס"ל להרשב"א והריטב"א בפשיטות דאין שום בית מיחוש בזה עד שעשו מזה קושיא והוצרכו לתרץ משום דלא שרו טלטול הגט ע"ש. וגם לדעת המכמ"א ש"ו סי' י"ג נראה דבדיעבד אין קפידא זו מעכבת דלא החמיר שם גם דיעבד אלא כשיש עוד נוסף ע"ז טעם דמינוי שליח שלא בפניו. ועוד שבשער זיין סס"י כ"ה נראה שנחלש קצת אצלו טעם דטלי גיטך מעג"ק אצל השליח מיד הבעל. ומה שנסתייע המכמ"א ש"ו סי' י"ג לחזק טעם זה משום דאל"כ קשיא מדברי בה"ג מדידיה אדידי' דמאי שנא מינוי ש"ק שלא בפניו ממינוי שליח הולכה שלא בפניו כתבתי מזה בתשו' אחרת דגם בלא טעם זה יש עדיפותא בענין מינוי שליח שלא בפניו בש"ק יותר מבש"ה ועיין במכמ"א עצמו ש"ו סס"י ב' בתשו' רש"י שהביא שם:

קיצור גבי קדושין דעת העצ"א סי' כ"ז סק"ב וספר המקנה סי' הנ"ל סעי' א' דלא איכפת לן בענין טלי קידושיך מעג"ק והוי קדושין וכן נוטה דעת מהריב"ל ח"ב סי' ל"ג ועיקר הטעם משום דליכא קרא ונתן כמו בגט א"כ בנתינת הגט מהבעל להשליח נמי י"ל כן כיון דונתן דקרא לא קאי על זה. וכן מבואר בהדיא בחה"ר והריטב"א ר"פ הזורק גט דבלקיחת השליח את הגט לא איכפת לן כלל אם נוטלו מע"ג קרקע. וגם להמכמ"א דלעיל פשיטא דאין קפידא בזה בדיעבד עכ"פ: