י

מ"ש כת"ר עוד וז"ל עוד נלע"ד דכיון דאמר תחלה לכתוב א"צ לצוות שוב כו' היכא דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. הנה ענין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הנז' בחולין (די"ג) מבואר שם דלא מהני מדאורייתא רק מדרבן ולחומרא לבד כדפרש"י שם וא"כ י"ל דלהקל לא סמכינן ע"ז כלל ואפי' בע"ח. ואפי' להאומרים דע"ח הפיסול בהם רק מדרבנן מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דהא אמר בפני נכתב ולא אמר בפנ"ח פסול אע"ג דפיסול זה רק דרבנן דמדאורייתא עה"ח על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי וכש"כ הכא דהוא פיסולא דאורייתא. רק מדרבנן מהני לחומרא לבד. ואף את"ל דסמכינן בזה בע"ח מ"מ בנ"ד אין ניכר מתוך מעשיו רק שנתרצה לגרש. אבל אין ניכר שמצוה להם ממש לחתום. והרי י"ל דאסיק אדעתי' שא"צ מינוי מחדש כי די במינוי הראשון. ובאמת מינוי הראשון חלף והלך לו. וזוהי ממש חששת הר"ן גבי אימלוכי אימלך. ואף כי הא דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הוי רק מדרבנן היינו בקטן לבד. אבל גדול הא יש לו מחשבה וכ"ש מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. דהיינו לפרש"י מעשה בלא מחשבה. וא"כ ה"נ כיון שעשה מעשה וקיבל המעות ובא לנתינת הגט ניכר מחשבתו שנתרצה ליתן גט. מ"מ הכא שאני דבעינן שישמעו מפיו שיאמר להם לחתום:

מכאן ואילך נכתב ממה"ק וכבר כתבתי בזה לעיל אות ח' דנתרצה לחוד לא מהני עד שיאמר כתובו וחתומו כו'. ועכשיו מצאתי עוד ראי' מהא דפלפלו התוס' ופוסקי' גיטין (ס"ח). אם מהני באומר כל הרוצה לכתוב כו' כמו שהוא בב"ש סי' קמ"א סקי"ט הלא באומר כל הרוצה כו' ידעינן ברור שרוצה שיכתבו גט ומהכ"ת יפסול ועדיף טובא ממחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. א"ו דבעינן שיאמר להם ממש כתבו וחתמו. ואם מפני דאמר תחלה לכתוב כו' מה בכך הדבר ברור שבאומרו איך גיב ניט כו' בטל לגמרי הציווי הראשון כדמוכח מדברי הר"ן שם ובהרמב"ן שם שבר"ן דא"א למנות שליח לחצי גט אע"פ שבתחלה מינה אותו שליח על כל הגט. מ"מ אח"כ כשנמלך עכצ"ל דבטל שליחות הראשון לגמרי. ועוד דאם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יהי' מועיל בגיטין אמאי פסלו הרבה פוסקים בכותב לסופר ועדים שיחתמו. הגם שיש לחלק דהתם אין ניכר בשעת מעשה הכתיבה רק אח"כ מ"מ דוחק הוא. ועוד דבלא"ה אין ניכר כלל שמצוה כנ"ל. ומה שהביא כ"ת מסי' קמ"ג דבמקום שלא הי' התנאי לצעורי א"צ לחזור ולצוות. הדבר הזה אינו מובן אצלי כלל. דמה ענין שמיטה אצל הר סיני דהתם כשנתן לה גט גמור רק שהתנה תנאי שתתן לו מאתים זוז לולי דלצעורי קא מיכוין הי' מהני כשמחל לה דה"ל כנתקיים התנאי ממש כדאיתא בגמרא (דע"ה ב') משום הרווחה הוא והא לא אצטריך וכדפרש"י שם מחילה כקבלה. ולמאי ניחוש לה כיון דמתחלה מתלי תלי על תנאי ואח"כ ה"ל ממש כמו נתקיים התנאי. אבל הכא אף את"ל דרק להרווחה קא מכוין מה שגם זה אינו ידוע למה לא נאמר דהמעות ג"כ ביקש מחמת לצעורי קא מכוין כדפרש"י שם. דבכל גט כשמתנה תנאי אפי' ע"מ שתתני לי מאתים זוז אמרינן לצעורי קא מכוין. מ"מ אף את"ל כסברת מעל' דלהרווחה קא מכוין מ"מ עכ"פ ביטל השליחות של הע"ח בהחלט ולא על תנאי שהרי אמר איך גיב קאיין גט ניט אפילו פאר פינף הונדערט רובל. א"כ כשחזר ואיפייס א"א לומר דה"ל כנתבטלו דבריו הראשוני' שביטל השליחות. מאחר שהביטול היה בלי שום תנאי. ומ"ש כת"ר עוד וגדולה מזו אמרינן בשאמר כתבו גט לאשתי ונפל מהגג נותנים גט אפילו שלא צוה לעדים לחתום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. הנה בפ"ט (דב"ב דקמ"ו ב') אמרינן דזה עדיף מאומדנא משום דאמר כתבו. וכבר כתבתי לעיל אות ו' שיש דיעה בפוסקים דגילוי דעת מהני בשליחות ולהאומרים דלא מהני צ"ל דזה הדבור שאמר כתבו כולל ממש תנו דהא בגיטין פרק הזורק (דפ"א) אמרינן דאפשר קרו לנתינה ג"כ כתיבה ובשכ"מ ומסוכן דודאי נתכוין לתנו ה"ז כאילו ודאי קרא לנתינה בשם כתיבה. הלכך דיבור דכתבו ה"ל ממש כאומר חתמו ומה ענין זה לנ"ד דאין אומר ודברים כלל ה"ז רק אומדנא לחוד וגם לא דמי לאומדנא דמסוכן דאמדוהו חז"ל כללות ענין המסוכן כן. משא"כ במקרה פרטי כנד"ז. ומה שרצה לדמות זה לכותב בכת"י לעדים שיחתמו הנה מלבד שגם בזה יש דיעות רבות באחרונים והפר"ח החמיר בזה לגמרי. אך כבר נת' דלא דמי כלל דהתם מצוה להם שיחתמו. אבל הכא אף דיש הוכחה שנתרצה לגרש אין שום ציווי להם שיחתמו. והגע עצמך איך היה הדין אם רצה לגרש וצוה לסופר שיכתוב ולע"ח לא צוה מאומה. ואף שאח"כ אמרו לו שצריך ע"ח וחתמו בפניו וניכר שנתרצה לזה עכ"ז הלא ע"ז השיג הבית מאיר סי' ק"כ ס"ד על התשב"ץ וז"ל וא"כ בנד"ז אף דברצונו חתמו לפניו מ"מ י"ל דלא מקרי חתימה לשמה עכ"ל יעו"ש שהאריך ודחה דלא דמי למסוכן האומר כתבו ולא אמר תנו והוא מה שרצה כת"ר לדמותם להדדי. ומשום שבנ"ד מתחלה מינה אותם אין להקל כלל שכבר נתבטלו בינתיים והי' צריך מינוי מחדש והא ליכא וה"ל מזוייף מתוכו מצד הע"ח שלא לשמה. וכש"כ שנתבטל כתב הגט ג"כ לגמרי עד שאין חוזר ומגרש בו אפילו אם היה מצוה לעידי חתימה לא מהני כמשנת"ל באריכות: