ט

מה שהשיג על המל"מ פ"ו מה"ג הי"ט שכ' דלמ"ד דאף אם ידעינן שאין כאן אונס המודעא מודעא פשיטא דאף שקיבל מעות בגרושין מ"מ המודעא קיימת ואצ"ל הכרנו באונסו כו'. וכתב ע"ז כ"ת וז"ל במחכ"ת נעלם ממנו דעת הרשב"א שהביא הב"י בתחלת סי' קל"ד דאף אם האונס שאמר הוא שקר הוי מודעא. ואפ"ה כ' הב"י שם בשם הרשב"א דדמי לתלוה וזבין כשלקח מעות וא"כ כשקיבל המעות מבטל האמירה שביטל ודבריו הראשונים קיימים עכ"ל. הנה הגם שאינה ענין לנ"ד וכמש"ל דבעינן בפי' שיאמר רוצה אני ואף את"ל דלא בעינן שיאמר רוצה אני מ"מ בעינן שיאמר לעדים חתומו ובנ"ד לא אמר. אך מ"מ נלע"ד שלא נעלם מהמל"מ דעת הרשב"א. והנה העולה ע"ד כת"ר שדברי הרשב"א אלו אין חולק עליהם תמוה דהרי הריב"ש סי' קכ"ז הובא ב"י סי' קל"ד כתב להפך כמש"ש ולא שאני אומר שיהא כזביני ממש כו' ע"ש. וכבר האריך בזה המכתב מאלי' שער ז' סי' י"ב ולבסוף כ' וז"ל נמצינו למידין דהיכא דאנסוהו לגרש שלא כדין ונתנו לו מעות כדי שיגרש הוא פלוגתא דרבוותא ז"ל דלדעת התוס' והרשב"א הוי גט כשר דאמרינן אגב אונסי וזוזי גמר ומגרש. ולדעת הריטב"א ורבו הרא"ה וריא"ז והרב זקנו והריב"ש מתן דמים לא מהני ולא מידי וה"ל גט מעושה ופסול. והיכא דאין לו אונס ידוע ונתנו לו דמים לגרש ומסר מודעא כבר כתבנו בשם הרא"ש והריב"ש דלא הויא מודעא כיון שאין אונסו ניכר והגט כשר כ"ש לתוס' והרשב"א דהוי דינא הכי כמבואר. אבל מדברי הרא"ה והריטב"א וריא"ז הראשון והאחרון לא שמעי' מידי. ועדיין אפשר דכי היכי דלענין גט מעושה מתן דמים לאו כלום הוא ה"נ לענין מודעא. וכבר ראיתי למהריב"ל ח"ב סי' ע"ז שהביא דברי הרשב"א והריב"ש הנז' לענין גט מעושה שנתנו לו מעות לגרש והעלה דגט מעושה הוא בטל אע"פ שקיבל מעות ושכן נ' מד' מהרי"ק שרש ס"ג. אמנם לענין מה שהצריך הריב"ש בזה שיהא אונסו ניכר כתב שהוא חילוק אמיתי זהו תוכן דבריו יעו"ש כו' עד גם בעיקר דינו של הריב"ש הגם שמהריב"ל שבח סברתו ואשכחן להרא"ש דצווח עלה והרעיש על מאן דלא דאין הכי כי לא נעשה כפשע הזה כו'. וגם התוספות והרשב"א קיימי כשטה זו כאמור ואף גם זאת כי לא אשכחן לשום חד מרבוותא דפליג עליה בהא. מ"מ דבר ברור שדינו זה הוא מיוסד על דעת האומר דמודעא דגיטא מתקיימא בגילוי דעת שאין דעתו ורצונו בגט ההוא. וכמו שנתבאר לעיל סי' מ"ו. ועל זה יצא לחלק בהיכא דמקבל מעות על הגירושין דלא סגי בהכי וצריך שיכירו באונסו כמו זביני. אמנם לדעת הרמב"ם ומאן דעימי' דסברי דאין הדבר תלוי בגילוי דעת שאינו חפץ בגירושין דגילוי דעתא בגיטא לא מילתא היא אלא עיקר הדבר תלוי במה שהוא מבטל את הגט דלדעתם כי היכי דהגט מתבטל אחר שנכתב הכי נמי מתבטל קודם שיכתוב. וכמו שנת' לעיל סי' הנז'. א"כ מעתה לפי שיטה זו מה יתן ומה יוסיף מה שמקבל מעות על הגירושין הלא אין המעות מבטלות הביטול שכבר נעשה אלא ביטול על הביטול הוא דוקא תרופת דבר הזה עכ"ל המכמ"א. מעתה י"ל דמ"ש המל"מ דאף למ"ד כו' היינו סברת הרמב"ם שהביא המכמ"א שלסברא זו הדין ברור כמ"ש המל"מ. מיהו אם נאמר דהיא סברת העיטור והרר"י והרא"ש שבב"י בח"מ סי' ר"ה סי"ב וסי' רמ"ב ס"א ואפשר הם לא ס"ל סברת הרמב"ם אז י"ל שאין הדין מוכרח כמ"ש המל"מ אבל אפשר הוא כמ"ש המכמ"א ועדיין אפשר כו' אבל לסברת הרמב"ם הדין מוכרח כמ"ש המל"מ: