ח

עוד הביא כת"ר סברת הפוסקים שאינו יכול לבטל גוף הגט וז"ל ובפרט שלדעת כל המפרשים הרשב"א והרא"ש ור"ת מסכימים דאינו יכול לבטל הגט וסיים הרשב"א דלחוש לדברי המחמיר לכתחלה. א"כ מנ"ל להחמיר במקום עיגון כזה דאינו יכול להשיג גט בשום אופן עכ"ל. ובמח"כ דבריו אלו מרפסן איגרי. דעם היות שמשמעות הרשב"א וסייעתו הוא כן שלא לחוש רק לכתחלה. מ"מ מי לנו גדול מהרב הב"י שהוא עמוד ההוראה דפסק דהוי ספק מגורשת. וכ"כ בש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו. גם כבר כתבתי שהמכמ"א ש"ז סי' ו' הביא ג"כ סברת הרשב"א וסייעתו שלא כ' רק להחמיר לכתחלה. והוא ז"ל העלה דיש לדון דהוי ספק מגורשת וכ' שגם דעת הרא"ש משמע לדון כן לחומרא דהוי ספק ולא רק בלכתחלה לבד. וכ"ז אפילו בגט שלם וגמור שביטלו דאין לנו מחמירים רק הרמב"ם ותוספות דהשולח וכש"כ בגט שלא נגמר דנוסף עליהם עוד סברת רש"י ורבינו עזרא ור"ת (דל"ב) ואפשר כ"ד סה"ת כנ"ל להחמיר בזה יותר. דפשיטא דיש להחמיר בו יותר ואפי' הרשב"א עצמו י"ל דהיה דן בזה לספק שהרי (דפ"ח) הניח בצ"ע וגם (די"ח) הזכיר עכ"פ סברא זו לחלק בין גט שנגמר לגט שלא נגמר כמש"ל באריכות וכ"ש שמהרש"ל ביש"ש פסק כן ושכן עיקר כנ"ל. עוד כתב כת"ר אמה שהבאתי ראיה מהגמרא (דל"ד) בעובדא דרב יהודה דהדר תנא ואשקלי' הגט שנית מחתני' דרב ירמיה ביראה. ולא היה די לו שיבטל הביטול. משום דביטלו באמצע קודם שנגמר. וכ' ע"ז כת"ר שותא דמרן לא ידענא כו' כבר נת' ראי' זו לעיל אות ב'. מעתה מ"ש כת"ר דזכינו לדין דיש חילוק בין כשביטל במקצת כתי' ובין כשנגמר מעשה הכתיבה לשמה. הנה לפמשנ"ת אין שום מקום לחלק ביניהם כיון דגם קודם חתימה היה הגט בטל מדאורייתא וכמשנת"ל אות ב'. ואודות שכתב כת"ר לדון דה"ל כאילו צוה לחתום הנה אף לו יהי כן מ"מ הרי כיון דנתבטל כתב הגט ע"י ביטול הע"ח כאשר נתבאר לעיל אות ג"ד. א"כ אף אם צוה בפה מלא לע"ח שיחתמו לא מהני ומ"מ כבר כתבתי לעיל אות ו' שגם זה אינו מוכרח כלל. ומ"ש כת"ר וז"ל כיון שמתחלה כשכעס האט ער אווארף גיגעבין דאש מעות דער נאך קודם חתימת העדים האט ער צו גינומען דאש מעות הוה לדעתי כמצוה לחתום עכ"ל. והביא ראי' לזה דקבלת המעות הוי הוכחה גמורה כאילו מתרצה ממ"ש הב"י בשם הרשב"א דכשקיבל מעות הוי כמכר דתליוה וזבין כו' וכ"כ היש"ש הרי אף דמתחלה אמר שאינו רוצה בזה דעשה מעשה וקיבל המעות גמר ומגרש והוי כמצוה כמו במקח דמבטל המעשה דמקודם בזה המעשה דקיבל המעות עכ"ל. הנה באמת הלא גם במכר דתלוה וזבין זביניה זביני יש הרבה פוסקים דלא סמכינן על קבלת המעות לחוד אא"כ אומר בפירוש רוצה אני כדכתב רשב"ם פחז"ה (דמ"ז סע"ב) ד"ה תלוה וזבין (ודמ"ח ע"א) ד"ה עד שיאמר רוצה אני. וכ"כ הגמי"י רפ"י מה' מכירה בשם התוס' וכ"ד הראב"ד רפ"ד מה' אישות וכמ"ש בגמ' ס"פ הכונס. וע' בלח"מ שם ובנתיבות משפט סי' ר"ה מזה ואפילו לדברי הרמב"ם והטוש"ע בח"מ סי' ר"ה שלא הצריכו שם תנאי דרוצה אני לאו משום דקבלת המעות הוי כאומר רוצה אני דהא התם מוכרח לקבל וא"כ איך אפשר לומר דזה ראיה שמתרצה. אלא התם ה"ט דחז"ל אמדו דעת בנ"א דאגב אונסי וזוזי גמר ומקנה. אבל בגיטין אפי' לדעת הרשב"א דכשקיבל המעות הויא כזביני דתליוה וזבין זביני' זביני. מ"מ צ"ל לשיטתו דבעינן שיאמר בפירוש רוצה אני ולא סמכינן אאומדנא דהא ביבמות פרק מצות חליצה (דק"ו ע"א) אמרינן חליצה מעושה וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ואי איתא לימא א"נ הא והא דלא אמר רוצה אני הא דקיבל מעות דה"ל כתלוה וזבין הא דלא קיבל מעות. א"ו דבחליצה וגיטין דבעינן ממש לרצונו כמש"ש בגמרא אין נק' רצון עד שיאמר רוצה אני וזה אפי' בגט המעושה כדין דהכי מיירי בגמרא שם. מיהו לשא"פ החולקים אהרשב"א וס"ל דאפי' קיבל מעות ל"ד לתלוה וזבין אין ראיה משם. ובר מן דין אפי' יהיבנא לי' לכת"ר שיטתי' דזה שקיבל המעות ה"ל כרצון מ"מ אפי' ידעינן ברור שנתרצה לגרש הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דהא באומר אמרו או בכתב בכ"י לסופר ועדים שיחתמו ג"כ ידעינן ברור שנתרצה לגרש. ואפ"ה הגט בטל לכמה פוסקים. ולהמכשירים היינו משום דס"ל דזה ה"ל כמו ציווי שמצוה להם שיחתמו. משא"כ קבלת המעות שלא עלה ע"ד שום אדם דה"ל כציווי פשיטא דה"ל כאילו לא אמר לעדים שיחתמו ומה בכך דידעינן שנתרצה הלא משנה שלימה דאפי' ידעינן דרוצה לגרש עכ"ז הגט בטל עד שיאמר כו' לעדים חתומו. ועיין פנ"י שם בטעם אמאי הוא בטל ולא פסול וע' בתשו' אומר אמרו של כאאזמו"ר הגאון ז"ל דס"ל דלדידן הוי רק פסול וע' בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ג':

קיצור סתירה למ"ש דכיון שקיבל המעות ה"ל כמצוה לחתום: