ז

ועתה אבוא להשיב על סדר קונטרס דכת"ר. הביא כת"ר מה שכתבתי אני שיש כמה פירושים בענין אימלוכי אימלך היינו ר"י בתוס' והרמב"ן בר"ן והר"ן עצמו ולדברי כולם י"ל דהגט כשר. אך אין דעתי נוחה להקל נגד פרש"י. אלו דברי. וע"ז השיב כת"ר דאף כוונת רש"י לא הוי רק במקצת כתיבת הגט עכ"ל. והנה כבר ביארתי לעיל אות ה' דא"א לסמוך על שיטת ר"י והרמב"ן והר"ן נגד פירש"י כיון דכבר איפסקא הלכתא בש"ע נגד שיטתם וכנ"ל ולא אאריך בזה שנית. גם במ"ש דאף כוונת רש"י לא הוה רק במקצת כתי' הגט נתבאר ג"כ לעיל אות ב' שזה אינו וכמבואר ג"כ מלתא בטעמא ממ"ש אות ג"ד. מ"ש כת"ר שדברי הרשב"א סותרים זה את זה נתבאר ג"כ לעיל אות ב'. וחילוקו של כת"ר בדברי הרשב"א לומר שנתכוין דוקא בענין שצוה לחתום עד עשרה ימים כו'. אין לזה שום יסוד כלל ואינו במשמע בד' הרשב"א. מה שנסתייע כת"ר דכשנגמר כתב הגט ה"ז חשוב נגמר הגט מס' תורת גיטין בחידושיו פרק השולח שכתב הטעם לפי דעת הפוסקים דאינו יכול לבטל כלל גוף הגט. וכ"כ הרשב"א דלא כהרמב"ם הטעם משום דס"ל דלא בעינן שליחות ממש בכתיבה כי וכתב קאי על הסופר ולא שייך ביטול ע"ש. א"כ עיקר המעשה הוא הכתיבה עכ"ל. לדברי כת"ר אף אם לא חתמו הע"ח יהיה הגט כשר מדאורייתא כיון דוכתב קאי אסופר. וזהו ודאי פשוט דהגט בטל לפ"ד הת"ג עצמו סי' ק"כ סק"כ בביאורים. א"ו נהי דוכתב קאי אסופר מ"מ אם הבעל מצוה שיחתמו ע"ח פשיטא דמעכבי' משום קפידא דבעל ואפשר הרי הן ג"כ בכלל וכתב ע"ש. וכש"כ לדעת הרי"ף פרק המגרש דלרבי אלעזר דאמר ע"מ כרתי מ"מ אם יש ע"ח א"צ כלל לע"מ א"כ הן ג"כ בכלל וכתב כשמצוה להם שיחתמו. ולדבריו א"ש הא דתנן גבי אומר אמרו שהגט בטל עד שיאמר לעדים חתומו דמיירי בדליכא ע"מ. ולדעת הת"ג אפי' יש ע"מ הן בכלל וכתב אפילו לענין לשמה אם צוה להם שיחתמו. וכמו לר' מאיר בכתב הגט אע"ג דוכתב קאי אע"ח מ"מ אם צוה הבעל לכתוב הגט יש לו כל דין ע"ח לענין לשמה יעו"ש. וכמו"כ בהפך לר"א כ"ה דעת הת"ג שם וכ"כ הפנ"י. וא"כ בנ"ד שצוה להם תחלה שיחתמו ולא חתמו א"כ לא נגמר עדיין וכתב שבתורה. ועם היות זה בנוי ע"פ תירוץ א' בתוס' (דס"ו) ד"ה הא כתב. עיין פנ"י שם. מ"מ בר מן דין. הנה כללות ד' הת"ג בחידושיו דל"ב מ"ש דלמאן דס"ל דוכתב דקרא אבעל קאי ובעינן שליחות בכתיבה ממילא יכול לבטל הגט אף לאחר שנכתב כו'. ולמאן דס"ל דוכתב אסופר קאי ולא בעינן שליחות כו' א"א להבעל לבטל הגט כו' יעו"ש. הנה לענ"ד א"א לקיים דבריו כשנעיין בדברי הפוסקים העומדים בשיטות הנ"ל. שהרי ר"י סובר דבעינן שליחות בכתיבה כמ"ש הרא"ש בפ' המביא תניין סי' כ"ה משמו וכ"מ בתוס' שם בשם ר"י. ועכ"ז משמע מיני' בתוס' (דפ"ח) דס"ל דא"א לבעל לבטל אפי' גט שלא נגמר. וכ"מ בהר"ן משמו. והתוס' ס"פ המביא תנין ס"ל דלא בעינן שליחות בכתיבה ועכ"ז ס"ל פ' השולח דיכול לבטל גוף הגט כמש"ל אות א' בשם המכתב מאליהו. א"ו דלאו הא בהא תליא. וכ"ה להדיא בחי' הריטב"א רפ"ג דקדושין דאע"ג דמשמע מיני' דבעינן שליחות כמש"ש ובשליחות עשאהו כו' שתבטל שליחותו כו' עכ"ז מסיק כיון שנכתב ונחתם על פיו תו א"א לבטלו יעו"ש. הרי אע"ג דבעינן שליחות א"א לבטלו. וכן ביאר המכתב מאליהו דטעם הפלוגתא הוא דלמ"ד דא"א לבטל גוף הגט היינו משום דמעיקרא לא חל שם גט על הגט כ"א ע"י הכתיבה לשמה וכל כי האי הוה מעשה ואין דבור של ביטול מבטל מעשה. וכי אשכחן ביטול במתניתן לענין שליח דמינויו ע"י דבורו הוא כו'. והאומרים דיכול לבטל הוא משום דלא חשיב הכתיבה לשמה מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה יעו"ש. נמצא דטעם מחלקותם אינה ענין כלל לאם בעינן שליחות כסברת הת"ג. רק תלוי באם חשוב מעשה או לא. וכן משמעות התוס' דבהא תליא. ולפ"ז שפיר י"ל דאף אם חשוב מעשה אפילו קודם שהגיע ליד האשה היינו כשנגמר מעשה הגט עכ"פ דהיינו כשנכתב ונחתם. משא"כ קודם שנחתם דאז לא נגמר כלל מדאורייתא כיון שהבעל אמר שיחתמו י"ל דמודו דלא חשוב מעשה ואתי דבור ומבטלו. והיינו טעמא דרש"י וסייעתו. וע' חה"ר בקדושין שם שביאר ג"כ טעמי ב' הסברות ממש כמ"ש המכמ"א ואין זכר כלל לסברת הת"ג:

קיצור מה שנסתייע מדברי הת"ג בחידושיו יש לדחות די"ל שאם צוה הבעל שיחתמו ה"ל חתימתם בכלל וכתב. ועוד שדברי התו"ג אין להם קיום: