ו

ועתה הנני יוסיף דאפי' לשטת הפוסקים דס"ל דאפי' בגט שלא נגמר שביטלו בפירוש מ"מ חוזר ומגרש בו. עכ"ז י"ל שבנד"ז הגט פסול או בטל דהא הר"ן הוא מכלל הפוסקים הסוברים כן. ולכן נטה מפרש"י בפי' אימלוכי אימלך וכתב הוא וז"ל ולי נראה דהכי פרכינן וליחוש שמא נמלך בעל וביטל את שליחות הסופר ואחר כשנתרצה לגרש לא חשש הסופר שעשאו שליח אלא השלים את הגט ע"ד הראשונה עכ"ל הרי אף שמתחלה עשאו שליח וגם אח"כ נתרצה לגרש לא מהני. ובנ"ד ג"כ היה המעשה כך ממש שהע"ח השלימו את הגט ע"ד הראשונה ולא מהני כלל הריצוי דבינתיים ואין לחלק משום דבע"ח יש להקל טפי שאין במשמע לחלק. ותו דכבר נתבאר דבגמ' משמע דאפי' בהרי את מותרת חיישינן לאימלך. וי"א דהרי את מותרת אינו מעכב בגט. ואע"ג דהר"ן ס"ל דמעכב הרי גם בע"ח י"א דשלא לשמה פסול מדאורייתא. והתשב"ץ ח"ב סי' קי"ט שהקיל ע"י ריצוי השיגו הבית מאיר בסי' ק"כ ס"ד. ואם נלמוד מהרכנת הראש דמהני לפ"ד רוב הפוסקים גם בפקח. ומ"מ אינו מוסכם עיין בית שמואל סי' קכ"א סק"ו וג"פ סי' ק"כ סקכ"ו. הרי הרשב"א בתשובה הובאה ב"י רס"י צ"ו כ' דדוקא הרכנת הראש הוי כדבור ולא שאר רמיזות. ואף את"ל דרמיזה נמי מהני ממ"ש בגמרא פמש"א (דף ע"א) ורמז ואמר כו'. ובערוך ערך רמז בשם התרגום משמע דרמיזה היינו או ביד או בעין וכ"מ בש"ע ח"מ סי' רל"ה סי"ז. (והרשב"א י"ל דס"ל כפרש"י בגיטין (נ"ט) רמיזה היינו בידיו ובראשו. מ"מ צ"ע דמסתמא רש"י או או קתני). הרי בנ"ד לא רמז לא בידיו ולא בעיניו ולא בראשו לעדים שיחתמו. וממה שהלך לנתינת הגט אפשר היה זה אחר חתימת העדים. ואף אם היה קודם אינו סימן הניכר כרמיזה ועיין בפי' המשניות להרמב"ם פ"ט דפסחים משנה ט' משמע ע"י רמיזות לא נעשו שלוחיו. וזה ג"כ כהרשב"א. או י"ל דרמיזה והרכנה לא מהני רק אם אמרו לו נכתוב גט והרכין כו'. וכ"ה בתוס' גיטין (דף ע"א ע"ב). ואם באנו לומר מצד הדבור שאמר וואש האט איר גימיינט איך וואלט איר ניט געבין קאיין גט איך וואלט איר שיקען אומעזישט כו' שמתוך כך הוי קצת גילוי דעת שעכשיו מתרצה. ונאמר דאע"ג דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא היינו דלא מהני לבטולי גיטא. אבל מהני לעשותו שליח. וכ"מ לכאורה במרדכי פ' מי שהיה נשוי סי' רמ"ב. וע' בתשו' ב"ח החדשות סי' צ'. אכן באמת נ' שאין דין זה מוסכם דהא בגיטין ספ"ו בסוגיא כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי משמע דשליחות בעינן וגילוי דעתא לחוד לא מהני דאל"כ מה מקום הספק באמרו כל הרוצה לכתוב יכתוב כו' ע"ש. ומ"ש מעל' משום שקיבל המעות וכמו בתלוה וזבין מהני קבלת המעות וה"ל כרצון תמוה דהתם בעינן שיאמר רוצה אני ולא סגי בקבלת המעות לחוד כדפרשב"ם פחז"ה בסוגיא זו ע"ש. וסוף דבר יש לפקפק טובא אם הע"ח ה"ל לשמה ובשליחותו אי לא. ומפשט לשון הר"ן משמע דלא מהני כנ"ל. ואע"פ שבתשובה הראשונה כתבתי לצדד בזה כיון דפייסוהו שיגמור נתינת הגט ונתפייס ונתרצה לזה הרי ריצוי זה כולל ג"כ חתימת העדים כמו בכלל תנו גט לאשתי ה"ל כתיבה וחתימה. מ"מ למעשה אין זה ברור ובפרט שלשאר כל הדיעות יש לפסול הגט ע"כ אין להקל בשום אופן:

קיצור שאפי' לדעת הר"ן יש לפקפק כיון שלא מינה הע"ח מחדש: