ה

מעתה אין להקל משום מה שכתבתי בתשובה ראשונה דיש כמה פי' באימלוכי אימלך ה"ה ר"י בתוס' והרמב"ן בהר"ן והר"ן עצמו. ולדברי כולם הגט כשר רק לפרש"י הגט פסול. וכמו שכתב לי הרב המ"צ דק' ראמען למה לא נסמוך על הגדולים האלו במקום עיגון נגד פרש"י. דלא דק בזה כלל. דאילו היו הגדולים האלו מחולקים עם רש"י בסברא זו דאם ביטל מקצת הגט אם חשוב ביטל לכולו דרש"י ס"ל דביטל מקצתו בטל כולו והם הוה ס"ל דביטל מקצתו לא בטל כולו. אז היה מקום לדבר בזה במקום עיגון ואף גם זאת החמיר בכללים שבסוף ספר גט פשוט לחוש למיעוט הפוסקים נגד הרוב בעניני גיטין וקדושין יעו"ש באריכות כלל ה' מילתא בטעמא. אבל באמת לא נזכר כלל שום רמז דמחולקים על רש"י בסברא זאת כלל ואדרבה נראה שמסכימים לזה. שהרי הרשב"א בחידושיו אחר שהעתיק ל' רש"י כ' ובתוס' הקשו דהא קיי"ל כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו משמע דהא ניחא ליה דההמלכה שנמלך שלא לגרש חשיב ביטול למה שנכתב כבר מהגט. דאי לאו הכי עדיפא ה"ל לאקשויי היכן נז' בגמרא שביטל מה שכבר כתב וא"כ אפי' לרב ששת אמאי אין חוזר ומגרש בו מ"ש מהא דתנן רפ"ג כ' לגרש בו ונמלך ומצאו חבירו כו' דדוקא חבירו לא יגרש בו הא הוא מצי לגרש בו כדאמרינן בהדיא בגמרא שם ובודאי לרב ששת נמי א"ש דין המשנה עכצ"ל דנמלך אין זה ביטול הגט ממש. וא"כ מהו החשש באימלוכי אימלך דכאן דאין במשמע כלל ביטל מש"כ כבר כמו נמלך דהתם. א"ו אע"ג דנמלך אין כאן ביטול למפרע מ"מ הוא ביטול עסק דלהבא. ומש"ה התם שהגט כבר נגמר אין ביטול עסק דלהבא מזיק אלמפרע כמו אילו ביטל השליח הולכה לבד בפי' דיודה רב ששת דחוזר ומגרש בו דלא אמר רב ששת דאין חוזר ומגרש בו רק באומר גט שנתתי לך בטל הוא. אבל הכא דמיירי שנמלך באמצע הגט קודם שנגמר א"כ המלכה זו הוי עכ"פ ביטול למכאן ולהבא. וא"כ ביטל מקצת הגט וגט שבטל מקצתו בטל כולו. ומש"ה לרב ששת א"ש דאין חוזר ומגרש בו. ולכן לא הקשו הפוסקים על רש"י רק מרב נחמן לחוד. וא"כ ממילא מבואר דאודויי אודו לי' לרש"י בסברא זו דביטל מקצת הגט דלהבא הוי ביטול גם למקצת הגט שנכתב מקודם. רק דפליגי עלי' מטעם אחר משום דס"ל כר"נ דאמר חוזר ומגרש בו. וא"כ אפי' ביטל בפירוש מה שכתב מקודם מה בכך הא יכול לגרש בו וכאשר כ' בשם הרשב"א כך מוכח ג"כ בהר"ן. מעתה כיון דר"י והרמב"ן והר"ן וסייעתם לא נחלקו על פרש"י רק משום דס"ל דחוזר ומגרש בו. איך נסמוך עליהם בזה נגד פרש"י כיון שבש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו פסק דאפי' לאחר שנגמר הגט אם ביטלו בפירוש אין חוזר ומגרש בו. והכי הוי כביטלו בפי' כנ"ל דבזה אין שום חולק על פרש"י. וכש"כ בנדון זה שהגט לא נגמר שבזה נוסף עוד דיעות מגדולי הראשונים דכשביטלו בפירוש אין חוזר ומגרש בו כנ"ל באריכות והיש"ש פסק כן בפשיטות אע"פ דבגט שנגמר ס"ל לא כהרמב"ם רק דהוי מסירת מודעא כו' א"כ פשיטא דחמיר מספק מגורשת דדוקא בגט שכבר נגמר פסק הש"ע דהוי ספק שקול. ובנד"ז יכריע יותר הצד להחמיר. וכבר מבואר דבנד"ז ה"ל כביטול בפירוש. (ודברי המ"י לסמוך על הפוסקים דאף בביטול ממש הוא חוזר ומגרש בו. הם אינם מחוורין כלל מטעם הנ"ל. ומה שצירף משום שאין בלשון הזה לשון ביטול רק מחומר אשת איש באנו לחוש לכך כו' ע"ש ג"כ אינו נכון כלל דלפרש"י וסיעתו מוכרח דמה שנמלך קודם שנגמר הגט חשוב ביטול ממש ואם משום שחילק בין לא נגמר כתב הגט ללא נחתם כבר נתבאר שאין חילוק זה אמת. ואם משום דר"י והרשב"א והר"ן פליגי על פרש"י הלא גם זה כבר נתבאר דאינהו לא פליגי עליה מטעמו של המ"י דאין זה ביטול דאדרבה משמע שמודים דהוה כביטול ממש אלא דס"ל דאעפ"כ לא נתבטל מה שכבר נכתב ובזה ודאי א"א לסמוך ע"ז להקל כיון שהש"ע מחמיר יותר ויותר). וגם על יתר דבריו ימצא תשובות ממש"ל בתשובה ראשונה בענין ניטא קאיין גט:

קיצור שאין לסמוך על סברת ר"י והרמב"ן והר"ן (דף פ"ח) כיון דהם עיקר טעמם דס"ל דאפי' ביטל בפירוש המקצת שכתב חוזר ומגרש בו לרב נחמן. וזהו הדיעה הד' דלעיל סעיף א'.וע"ז א"א לסמוך דאפי' בגט שנכתב ונחתם קיי"ל דהוי ספק אם חוזר ומגרש בו כ"ש בכה"ג שלא נגמר דרבו על הספק כמה דיעות מראשונים ואחרונים: