ב

ומ"ש רומע"ל דדוקא קודם שנגמר כתיבתו ס"ל לרש"י דמתבטל גוף הגט. אבל כשנגמר כתב הגט וביטלו קודם שנחתם ה"ל כאילו נגמר כולו וחוזר ומגרש בו אין נראה לי דהא התוס' (דל"ב) סד"ה התם נקטו בלשונם קודם שנחתם. וכן הרמב"ן והרשב"א. וגם הטעם ברור דאע"ג דע"ח הם רק מדרבנן מ"מ כל שצוה הבעל שיחתמו והם לא חתמו הגט בטל מדאורייתא דכש"כ הוא מדין כולכם חתומו. וא"כ כיון שמתחלה צוה שיחתמו ע"ח כל שלא חתמו לא נגמר הגט מדאורייתא כאילו לא נגמר כתיבתו וממילא יכול לבטלו כמו קודם שנגמר כתיבתו. ועוד דהא הרבה פוסקים ס"ל דהרי את מותרת אינו מעכב בגט כיון שכבר כ' הרבה לשונות המועילים. ואפ"ה יכול לבטלו קודם שגמר כתיבת הרי את מותרת לכל אדם. וא"כ ממקומו הוא מוכרע מאימלוכי אימלך (דדפ"ח) לפרש"י והר"ע בתוס' דמשמע בגמ' שם דאפי' לא אימליך עד אחר שכ' והרי את מתבטל הגט וכדפריך בגמ' ודילמא הכי אתרמי כו' דהיינו שנמלך אחר שכתב והרי את קודם מותרת והרי רש"י עצמו ס"ל דהרי את מותרת אינו מעכב בגט כמ"ש הר"ן בשמו בסוגיא דגופו של גט כו' פ' המגרש. וא"כ ה"ל כמו שנגמר כתי' הגט ואיך יכול לבטלו ועכצ"ל דהוא משום דעדיין לא חתמו הע"ח שצוה שיחתמו. או משום דכיון שבדעתו שיגמרוהו כתיקונו כל שלא נגמר אינו מעשה שלם. ועבב"י סי' קכ"ב דאפילו פסול דרבנן נק' חספא בעלמא ע"ש. מיהו יש לדחות הראי' מן והרי את מותרת. דאע"ג דהפוסקי' ס"ל דא"צ לכתוב והרי את מותרת. זהו מפני שכתבו תחלה ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין. וכמ"ש בהגמ"ר סוף גיטין סי' תס"ז בשם העיטור וכ"ה בב"י סי' קכ"ו. אכן לפי המשנה דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ריה"ו אומר ודן. א"כ לת"ק שלא היו צריכים לכתוב ודן היה העיקר הגט הרי את מותרת לכל אדם. וא"כ הגמרא (דפ"ח) דקאי על מתניתן שייר מקצת הגט. י"ל דהמשנה קאי לת"ק דר' יהודה דא"צ לכתוב ודן. ע"כ הרי את מותרת זהו גופו של גט. לכן כשלא כתב עדיין זה נקרא לא נגמר גוף הגט. אך מלשון התוספות פרק כל הגט (דכ"ו ע"א) סד"ה וצריך. שהרי מאריכין לכתוב כמה לשונות בגט דחשוב כמו והרי את מותרת לכל אדם עכ"ל משמע מלשונם לכאורה דאף בלתי ודן דיהוי ובלתי הרי את מותרת יש ג"כ כמה לשונות בגט המבארים ענין הגרושין והיינו כמ"ש בטופס הגט שברש"י פרק המגרש (דף פ"ה ע"ב) פטרית יתיכי כו' וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל מאן דיתיצבייין כו' עכ"ל א"כ לשון זה בלבד ודאי סגי. וכן משמע בחידושי הרשב"א פרק כל הגט שם וז"ל שהרי מאריכין כו' ועוד שהרי כתוב בגט למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין עכ"ל נשמע דזה לבד סגי אף בלא ודן. לכן הרי את מותרת הוא רק לשופרא דשטרא לפרש"י. ואעפ"כ נקרא שלא נגמר הגט כנ"ל. וא"כ הראיה נכונה. אך אנן בדידן א"צ לזה דודאי קודם שחתמו ע"ח לא היה ממש בהגט מדאורייתא כיון שמינה ע"ח וא"כ ממילא דשוה כשמבטלו אז כמו כשביטלו קודם שנגמר כתי'. (ואחר זמן רב ראיתי בספר משכנות יעקב שכתב הלא בידו לבטל ציוויו כו' ודבריו תמוהים דמה בכך עכ"פ כל זמן שלא ביטלם לא נגמר מעשה הגט מדאורייתא והוי דבור ולכן יכול לבטלו. וראייתו מספר הישר לר"ת סי' תקצ"ט יש לדחות דהתם עכ"פ חתמו העדים בציוויו לאחר שקבלתו מידו ומ"מ יש להקשות על ר"ת שהרי אפילו לגבי בפנ"כ ובפנ"ח דמדאורייתא א"צ כלל אמרינן פ"ק (דף ה' ע"ב) כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה כו' ולא סגי בנתינה הראשונה. וכ"פ בש"ע סי' קמ"ב סעיף זיי"ן. ונראה דר"ת סובר דהגט בטל בלא ע"מ אף שיש ע"ח כמ"ש הב"ש סי' קל"ג סק"ג ולכן ס"ל בפשיטות דע"ח לעולם אינן רק מפני תיקון העולם. אבל לפ"ד הדיעה הראשונה בשו"ע שם דדיעבד כשר בע"ח בלי ע"מ א"כ ע"ח ענין גדול הוא. וכיון שהוא צוה תחלה לע"ח לחתום ואח"כ נתנו לה קודם שחתמו העדים י"ל דלאו נתינה הוא. וגם לדיעה האחרונה צ"ע ולקמן יתבאר עוד מזה). ומה שתפס כת"ר עלי דא"כ לסברתי יהיו ד' הרשב"א סותרים זא"ז ממ"ש (די"ח) עוד יש לי לומר ללישנא קמא כו'. למ"ש (דפ"ח) בענין אמלוכי אימלך. ומחמת זה נכנס כת"ר ליישב ביניהם בדברים שאינן לפי פשוטן במח"כ. ואני אומר דהרי הרשב"א סיים (דפ"ח) המלכה שבנתיים למה פוסלת לר"נ דאית לי' חוזר ומגרש בו עכ"ל. הרי שאין מחלק בין ביטול גט שלם לגט שלא נגמר וכסברת ר"י בתוס'. וכן (די"ח) כ' ג"כ כסברא זו וכמש"ש וא"ת ולפי כו' ותירץ ר"י כו'. אלא מיהו כו' רק אח"כ נמלך וכתב עוד יש לי לומר והדבר פשוט דבדף פ"ח הניח הצ"ע לסברתו הראשונה שבדף י"ח. ומ"מ אנו מי לא נחוש לסברת רש"י ור"ע בתוס' (דף ל"ב) סד"ה התם. כיון שלפנינו שהרב"י בש"ע חשש להחמיר דהוי ספק מגורשת אפילו בגט שנגמר. כש"כ וק"ו שיש לנו לחוש לסברת רש"י וסייעתו שיש לה מקום יותר לשתי הגרסאות דהשולח ודהאומר ופשט הגמרא (דפ"ח). גם כתבתי סמך לסברא זו מהא דכפה רב יהודה לחתני' דר' ירמיה ביראה לצוות ליתן גט מחדש ושלא היה די לו במה שיבטל הביטול ויצוה ליתן גט הראשון וכתבתי משום שי"ל דביטלו באמצע קודם שנגמר הגט ואז אינו חוזר ומגרש בו. וע"ז תמה כת"ר עלי וכתב שותא דמרן לא ידענא היכן מבואר שם דמיירי באמצע עכ"ל. ואשתמיטתי' סה"ת סי' קכ"ח שפלפל ליישב סוגיא הנ"ל וז"ל וקשה דרב ששת כו'. וכן ר"י דעבד הכי לחתני' דר' ירמיה ביראה אמאי עשה גט אחר וליבטל מודעא וביטול דעבד כו'. ולבסוף העלה כמ"ש שהבעל ביטל את הגט לעדים עצמן קודם שנגמר הגט אבל לאחר שנגמר הגט שנכתב ונחתם אינו יכול לבטל הגט עצמו עכ"ל ועם כי יש לדקדק הרבה להבין דבריו שם עכ"פ מבואר בהדיא בו דמיירי שהבעל ביטל הגט לעדים עצמן קודם שנגמר. וע' במרדכי פרק השולח סי' שס"ח מזה והכריח זה ג"כ ממעשה רב דרב יהודה אשקלי' כו' כנ"ל. והעירני לזה הרב המ"ץ דק' האדיץ ר' יוסף נ"י. וכ"מ קצת בחי' הריטב"א רפ"ג דקדושין (דנ"ט ע"ב) שכ' וק"ל לרבינו כו' ותירץ דאנן הוה ס"ד כו' דכל כמה דלא מטי גיטא ליד האשה יכול הוא לבטל הגט לומר שתבטל שליחותו למפרע ולא הוה לשמה ופסול. ואנן אמרינן דכיון שנכתב ונחתם על פיו והוה לשמה תו לא אפשר לבטלו שלא יהא לשמה עכ"ל משמע דקודם שנחתם שעדיין לא נגמר יכול לבטל שליחותו למפרע:

קיצור נתבאר שגט שצוה הבעל לכתוב ולחתום. וקודם שחתמו העדים ביטל גוף הגט הוא בטל דחשוב לא נגמר הגט. ושיש ראיה לזה מהגמרא פרק השולח גבי רב יהודה לפי' סה"ת דמיירי שביטלו המגרש קודם שנגמר הגט: